מתיי הארבלי

שלט הנושא את אמרתו בבית הכנסת העתיק בארבל
מקום קבורה	ישראל ארבל (זיהוי עממי מהמאה ה-11, או קודם לכן)
מקום מגורים	ארבל
תקופת הפעילות	זוג שני של תקופת הזוגות בימי יוחנן הורקנוס הראשון
השתייכות	חז"ל, זוגות, תנאים
רבותיו	יוסה בן יועזר איש צרדה, יוסה בן יוחנן איש ירושלים
תלמידיו	יהודה בן טביי, שמעון בן שטח
בני דורו	יהושע בן פרחייה
אב בית הדין ה־2 140 לפנה"ס – 100 לפנה"ס (כ־40 שנה) → יוסה בן יוחנן איש ירושלים שמעון בן שטח (או יהודה בן טביי) ←

מַתַּיִי הָאַרְבְּלִי, המוכר יותר כניתאי הארבלי (המאה ה-2 לפנה"ס), היה אב בית הדין, לצידו של יהושע בן פרחייה ששימש כנשיא הסנהדרין. יחד הם הזוג השני בתקופת הזוגות. תלמידם של יוסה בן יועזר איש צרדה ויוסה בן יוחנן איש ירושלים, ורבם של יהודה בן טביי ושמעון בן שטח.

במחלוקת המפורסמת של תקופת הזוגות, על הסמיכה^[1], מוזכר שמו בין אלו שאחזו בדעה שמותר לסמוך על הקרבן ביום טוב.

מקובל לזהות את ארבל כמקום מושבו של מתיי הארבלי. אמנם, ישנן חוקרים שהציעו זיהוי אלטרנטיבי למקום מושבו של מתיי, כגון יישוב בשם דומה בעמק יזרעאל, או אפילו הערים אירביד בירדן או ארביל בעיראק. השאלה המתעוררת היא האם התואר "הארבלי" מסמל את מקום מושבו של נתאי או את העיר ממנה הוא או אבותיו באו^[2].

קיימת השערה^{[דרוש מקור]} שהיה כהן מבני משמרת ישוע, מפני שאותה משפחה ישבה בארבל.

בכתב יד קאופמן של המשנה^[3] (כמו כן בתלמוד הירושלמי^[4], כתב יד פארמה, כתב יד קיימברידג', כתבי אלעזר בירבי קליר^[5], "רשימת כניסיות אליהו"^[6] ועוד) הגרסה היא "מַתַּיִי הָאַרְבְּלִי" והשם ניתאי (או נתאי) הוא כנראה שגיאה של מעתיק שקרא בטעות את המ"ם כנו"ן ויו"ד^[7] והאל"ף היא לפי שיטת הכתיבה הבבלית של הדיפתונג ay.

על פי פרופ' אביגדור שנאן, מתיי הוא קיצור השם "מתתיה" או "מתתיהו"^[8].

מעט דברים נמסרו בשמו של מתיי:

• מסכת אבות:

מתיי^[9] (נתאי / ניתאי^[10]) הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתיאש מן הפורענות.

— משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ז'

• מסכת חגיגה:

יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך, מתיי^[11] (ניתאי^[12]) הארבלי אומר לסמוך.

— משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ב'

• אבות דרבי נתן (אמרה זו מיוחסת לחברו יהושע בן פרחייה, בשינויים קלים):

ניתאי הארבלי אומ'. עשה לך רב לחכמה וקנה לך חבר למשנה והוי דן את כל האדם לכף זכות

— אבות דרבי נתן, נוסח ב', פרק יח (דף יט, סוף עמוד ב')

• אבות דרבי נתן:

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. אחד שכן בבית ואחד שכן בחוץ ואחד שכן בשדה. ואין הנגעים באים אלא על ביתו של רשע ועונותיו של רשע גרמו לסמוך כותלו של צדיק. כיצד כותל שבין רשע לבין צדיק נראה נגע בכתלו של רשע ובכותלו של צדיק וסותרים כותלו של צדיק בגינו של רשע

— אבות דרבי נתן, הוספה ד' לנוסח א'

ב"רשימת כניסיות אליהו" (כתב יד פארמה), רשימת מקומות הקדושים בישראל הקדומה ביותר שנמצאה עד כה, מתואר בית כנסת של (או על שם) מתיי הארבלי בארבל:

כנסת מתיי הארבלי בארבל.

בית הכנסת העתיק בארבל נחקר לראשונה בשנת 1875, על ידי חברי המשלחת סקר ארץ-ישראל המערבית של הקרן לחקר ארץ ישראל. קלוד קונדר כותב בספרו שזה אתר ארכאולוגי חשוב המשתרע על פני שטח גדול. הוא מקדיש חלק ניכר מהדיווח שלו על האתר לבית הכנסת, שירטט את תוכנית בית הכנסת, והשרידים גם צוירו. על פי דיווחו של קונדר הם מדרום מזרח לשרידים נמצאה באר בנויה אבני בזלת. מצפון נמצאו שרידי קברים שקועים בסלע ושרידי סרקופגים וכן שרידי גת^[13]. בשנת 1905 נחקר שוב על ידי משלחת גרמנית בראשותם של קרל ואצינגר והיינריך קוהל. הם גם שרטטו תוכנית של מבנה בית הכנסת. מבנה בית הכנסת בנוי באבני גזית. הוא כלל פתח כניסה מונומנטלי עשוי אבן אחת. ייחודו של בית הכנסת הוא במיקום פתח הכניסה שלו. בנוסף חלקו של בית הכנסת בנוי וחלקו חצוב בסלע. בדרך כלל בבתי הכנסת הגליליים הפתח של הכניסה היה בדרום, וציר בית הכנסת היה צפון-דרום. בבית כנסת זה ציר המבנה הוא מזרח-מערב, כשפתח הכניסה שלו הוא ממזרח. מפתח הכניסה יש ירידה של מספר מדרגות שהובילה את החוקרים להשערה שבשלב ראשון שכן במקום בית כנסת קטן יותר. בצדו הדרומי של בית הכנסת נמצאת גומחה מעוגלת. בשנות ה-60 של המאה ה-20 חקר נחמן אביגד את הגומחה וקבע שזו גומחה של ארון קודש השייכת לתקופה מאוחרת יותר של בית הכנסת – התקופה הביזנטית. אורך אולם בית הכנסת כ-18 מטר ורוחבו כ-17 מטר. האולם היה מחולק על ידי מספר טורי עמודים. בצידי האולם ניצבו שורות של ספסלי אבן למתפללים. משקוף הכניסה סותת בחלקו בסלע הטבעי במקום, וחלקו בנוי מאבנים מעוטרות.

תארוך בית הכנסת אינו מוסכם, ואצינגר וקוהל תיארכו את בית הכנסת על סמך העיטורים, למאות השנייה והשלישית. בשנת 2000 נחפר האזור ממערב לבית הכנסת, נמצאו במקום מבנים ושני מקוואות טהרה שהיו חלק מהיישוב מהתקופה הרומית והביזנטית. בשנת 2007 נתגלה בית הכנסת נוסף כקילומטר מצפון בח'רבת ואדי חמאם. שאלת התיארוך של בתי הכנסת הביא לוויכוח שהתחדש בקרב ארכאולוגים והיסטוריונים. חוקרים רבים סבורים כי נבנו דווקא בתקופה הביזנטית, בעיקר במאות החמישית והשישית, ולא בתקופה הרומית, במאות השנייה והשלישית לספירה^[14]. בשנת 2012, החלה חפירה מחודשת באתר בית הכנסת על ידי מכללת כנרת במסגרת החוג ללימודי ארץ ישראל.

מקום קבורתו לא נזכר בספרות חז"ל, אך על פי מסורת עממית מימי הביניים נקבר בעיר מגוריו - ארבל.

האזכורים הראשונים לקברו מצויים בכתבי עולי הרגל החל מהמאה ה-11 (או המאה ה-12)^[15]. ביניהם ניתן למנות את פתחיה מרגנסבורג (סוף המאה ה-12), שמואל ב"ר שמשון^[16] (תחילת המאה ה-13), מנחם החברוני (תחילת המאה ה-13), יעקב השליח (המאה ה-13)^[17], הרמב"ן (המאה ה-13), מחבר תוצאות ארץ ישראל (המאה ה-13) ועוד.

מחקר שנערך בשנת 2007 הצליח, ככל הנראה, לאתר את הקבר המתואר בכתבי עולי הרגל.

על פי עולי הרגל מקום קברו של נתאי הארבלי הוא בצד שכנגד ר' זירא, בתוך היישוב – כפר, ובקצהו, מפלס אחד מעל בית הכנסת, בסמוך לבאר – מעין של היישוב, בנוי ע"י אדם ככיפה [תקרה בצורת קשת] מרובעת [המסגרת העליונה], ואבנים ארוכות בנויות על גבי המערה לאורך המערה, והם הכיפה [תקרה] של המערה. תיאור זה הינו המיקום המדוייק הנמצא בקצה המזרחי של הכפר, ובסמוך לו [מזרחית דרומית] ישנה הבאר העתיקה של הכפר ששימשה [לפי גודלה] את מרבית תושבי הכפר.

— י' סטפנסקי, י' הרצברג, י' גבאי. "מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל". כרך א', מערכת: ארבל (מהדורת 2011)

על שמו נקרא הר ניתאי, במה הררית המתנשאת מעל נחל ארבל. בנוסף, על שמו קיים רחוב בשכונת ארנונה בירושלים.

• בנימין לאו, "יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי", בספרו: חכמים, כרך ראשון: ימי בית שני, ידיעות ספרים, 2006, עמ' 121-108.