המאה ה-11 היא התקופה שהחלה בשנת 1001 והסתיימה בשנת 1100 (בין התאריכים 1 בינואר 1001 ל-31 בדצמבר 1100). בתקופה זו החלו ימי הביניים הנורמניים. המאה הייתה המאה הראשונה של האלף השני לספירה.

• תחילת המאה – ראטי מבית בר'וואשי, מתבסס ברצ'ה בראש השושלת הדוכסית, בית קחברידזה.
• 1000 – סנצ'ו השלישי מלך נווארה (985 לערך – 18 באוקטובר 1035), עולה על כס ממלכת אראגון, שעליה ימלוך עד מותו.
• 1010-1008 – בשנת 1008 השושלת הע'זנווית העולה במרכז אסיה, המתרחבת בכוחה והשפעתה האזורית, כבשה מספר מלכויות קטנות בצפון מערב תת היבשת ההודית. בשנת 1010 התחילה את פלישתה אל תוך תת-היבשת ההודית^[1][2].
• 1008 – מורסקי שיקיבו מסיימת לכתוב את "מעשה גנז'י", אחד מהרומנים המוקדמים והמפורסמים ביותר.
• 1044-1017 – תחילת התגבשותה של האמונה הדרוזית במצרים.
• 1025 – פלישה מוצלחת של שושלת צ'ולה מדרום הודו לאזור אינדונזיה ומלזיה הייתה נקודת מפתח בהתפשטותה של התרבות ההודית בדרום מזרח אסיה^[3].
• 1060-1027 – גל קור מתמשך במערב אסיה, שיוצר תקופה מתמשכת של בצורת ורעב, שגורמת בתורה לעימותים אלימים רבים^[4].
• שנות ה-30 – תיעודים שונים מהעיר נישאפור, שהייתה בין הערים הגדולות במזרח התיכון, מתארים את חורבן העיר, וחורבנם של יישובים סמוכים נוספים, בעקבות פשיטות של נוודים אלימים אשר מחפשים מזון, על רקע בצורת מתמשכת^[5]. מסתיים תור זהב תרבותי בערים ע'זני, בגדאד, נישאפור וח'וראסאן^[6].
• 1038 – על רקע מהומות אלימות ורעב בשטחי השושלת הבויהית, נסגרות ישיבות חשובות של יהדות בבל, ביניהן הישיבות של סורא ופומבדיתא^[7]. בשנים שלאחר מכן נסגרת גם הישיבה של בגדאד^[8].
• 1040 – עמי נוודים שונים ממערב ומרכז אסיה מתאחדים תחת הנהגת הסלג'וקים, ויוצאים למלחמה כנגד מנהיגים מקומיים, ביניהם מנהיג ח'וראסאן ואימפריה מקומית שמקומה היה בעיר ראזני שבאפגניסטן המודרנית. הצבא האימפריאלי שיוצא נגד הנוודים לא מצליח להשיג אספקה, והסלג'וקים זוכים בניצחון מפואר^[9].
• שנות ה-40 – שבטים פצ'נגים פושטים לאורך שנות ה-40 של המאה ה-11 על ביזנטיון, מה שמוביל את הביזנטים לשלם לפצ'נגים דמי כופר כדי שיפסיקו את המתקפות, ודבר זה מוביל בתורו לנפילת ערך המטבע של הביזנטיון, שהיה המטבע היציב ביותר עד לשנים האלו. במהלך 2 עשורים מאבד המטבע 27% מערכו^[10].
• 1055 – ב-18 לדצמבר נכנסת ההנהגה הסלג'וקית לבגדאד, ולאחר כמה שנים של מאבקים פנימיים, מייסדים את השושלת הסלג'וקית^[11].
• שנות ה-50 – במהלך כמה שנים ספורות בסוף שנות ה-50 של המאה ה-11 נהרגים, על פי ההערכות, שליש מהתושבים באזור עיראק-איראן-ח'וראסאן, בגלל שילוב של רעב כבד, מלחמת אזרחים ומגפה קטלנית^[11].
• 1057 – בעיות כלכליות המקשות על מימון שוטף לצבא הביזנטי יוצרת מחלוקות פוליטיות פנימיות חריפות באימפריה הביזנטית, אשר מגיעות לשיאן במלחמת אזרחים שפורצת בשנת 1057^[10].
• 1066 – ויליאם הכובש מנורמנדי כובש את בריטניה, אחרי ניצחון בקרב הייסטינגס.
• 1073 – הסלג'וקים השתלטו על שטחים נרחבים במערב אסיה, מסוריה, דרך ירושלים ועד מכה. במהלך כיבוש זה נאלצה ישיבת גאון יעקב להימלט מישראל, ובכך תמה ההנהגה היהודית-ישראלית עד לתקופה הטרום-מודרנית^[12][2].
• 1077 – ההליכה לקנוסה: האפיפיור גריגוריוס השביעי מוחל להיינריך הרביעי.
• 1096 – האפיפיור אורבן השני מכריז על מסע צלב לשחרור המקומות הקדושים בארץ ישראל מידי המוסלמים.
• 1099 – מסע הצלב הראשון מסתיים בכיבוש ירושלים.
• לאורך המאה מתפשטת הנצרות באירופה, ומתחזקת בבוהמיה ונורווגיה, שמקבלות בהדרגה את הנצרות כדתן הרשמית^[13].
• במאה זו התפתחו והשתדרגו נתיבי המסחר באירופה, ואפשרו סחר יעיל יותר על המסלול בין אזור ונציה לארצות השפלה. אף על פי כן שדרוג זה לא תרם באופן משמעותי לעליה ברמת החיים^[14].

• אוסלו (1048)
• ברגן (1070)
• האנוי (1010)
• מרקש (1069)

• ויליאם הכובש
• סלג'וק, אבי השושלת הסלג'וקית.
• קונסטנטינוס התשיעי מונומכוס (1000 לערך – 11 בינואר 1055), קיסר האימפריה הביזנטית

• שמואל הנגיד
• רבנו גרשום מאור הגולה
• רבנו חננאל
• שלמה אבן גבירול
• רי"ף
• רש"י (רבי שלמה יצחקי) (1040 בקירוב – 1105).
• משה אבן עזרא משורר, פייטן, ופילוסוף ביהדות ספרד.
• רבנו בחיי אבן פקודה, מחבר חובות הלבבות.
• רבי יהודה הלוי, מחבר ספר הכוזרי.

• שנות ה-40 – אומן סיני מפתח סוג ראשוני דפוס.
• 1088 – תיעוד ראשון בכתובים למצפן מגנטי בסין.
• מופיעות במזרח אסיה גרסאות קדומות של מכונות לעיבוד תעשייתי של ברזל.
• עבודתו של איבן סינא, הקאנון של הרפואה (אנ'), התפרסמה בהדרגה ברחבי העולם והשפיעה רבות על תפיסות הרפואה למשך מאות שנים^[15].

• לאורך המאה נבנים באזור הודו המקדשים החשובים ביותר מבין המקדשים של קהג'וראהו^[16].
• תור הזהב של האסלאם. בתקופה זו פורחת בארצות המוסלמיות, בין היתר, אמנויות של שירה ופרוזה, לצד התפתחות בתחומים כמו פילוסופיה, מדע ותאולוגיה. בתקופה זו שגשגה השירה האפית. במאה זו התבצע ניתוח פילולוגי יוצא דופן ברמת היסודיות שלו, של חקר האמנות והשירה על ידי עבד אל-קאהיר אל-ג'ורג'אני (אנ'). צפון מערב הודו, לימים פקיסטן וסביבתה, הפכה בתקופה זו למרכז הספרות האיסלאמית, כאשר ערי המזרח, דלהי, אגרה וע'זני היו בין בירות התרבות החשובות של התקופה^[17]. מאה זו עמדה במפנה בנורמות המוסלמיות לגבי מבני הנצחה, ובהמשך למגמה שמתחילה בהדרגה בסוף המאה ה-10, התחילו להיבנות בארצות האסלאם מאוזוליאומים, במיוחד באזור איראן ועיראק המודרניות. במקביל עלתה תנועה שלמה בתוך האסלאם שיצרה אסלאמיזציה של מקומות וגיבורים אזוריים וקשרה אותם במסורות אסלאמיות כקדושים. בנוסף, החלה תופעה נרחבת של מבני מדרסה וחזרו להיבנות מבני ריבאט (אנ') מבוצרים, לצד התפתחויות נוספות במצודות, מבני ביצור עירוניים ובנייה פרקטית כמו גשרים ובניית חאנים עבור שיירות סוחרים^[18].
• עלה במאה זו מעמדה של הפרסית בתור שפה ספרותית מקובלת בעולם על חשבון השפה הערבית^[17].
• 1040 – ייסוד מבשלת הבירה וייהנשטפאן בפרייזינג, גרמניה.

מדיה וקבצים בנושא המאה ה-11 בוויקישיתוף