"שי" הוא שיר של המשוררת רחל. הוא נכתב בתר"ץ 1930, ונכלל באסופת שיריה מנגד, שראתה אור בהוצאת דביר בתל אביב באותה שנה.

נושאי השיר הם החלוציות ונופי ארץ ישראל, הנצפים מדגניה א' בהם שהתה המשוררת בצעירותה בתקופת העלייה השנייה: הכנרת, הגולן, ואליהם המשוררת מביעה את אהבתה וגעגועיה. באמצעות דימויי צמחי פרי שכיחים בחקלאות העברית בארץ ישראל בתקופתה, המכונסים אל "טנא" מטפורי, משרטטת המשוררת את מנעד הרגשות והגעגועים אל התקופה והנופים.

השיר המחורז הכולל שני בתים, מוצג כאיגרת לידיד, שלמשוררת ולו זכרונות עבר משותפים.
הבית הראשון מתאר כוונה ורצון להביע במלוא יופיים את זכרונות העבר, עד כדי יצירה ספרותית; המשוררת מתארת את מאמץ היצירה, במבע ארספואטי. השורה הראשונה בו משוחחת עם פסוק מספר ירמיהו: ”כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת” (ירמיה, ו', ט').

מילות השיר ”וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ מִזִּמְרַת לִבִּי” מזכיר את תורה ס"ג בליקוטי מוהר"ן, על הפסוק ”קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם” (בראשית, מ"ג, י"א), שזהו זמר וניגון שהביאו אחי יוסף אתם מארץ ישראל למצרים כמנחה ליוסף, ולא הפירות שמובנות בפשט הפסוק. יש כאן קשר גם לעולם החקלאות שיש לרחל קשר רב אליו, וגם לעולם החסידות והתורה שבו רחל קיבלה השכלה רבה בעיירת נעוריה.
הבית השני, פורש תיאור חוויות חיים בחוות העלמות ובדגניה, בזמן הקצר ובזמן הארוך; בזמן הקצר מתוארים: בוקר, צהריים וערב, וביטוי מסכם שמשמעו כפול - ”בַּעֲלוֹת יָמַי” - בזמן הקצר אולי שחרית; ובזמן הארוך אותן מילים עצמן מתארות את קורות החיים מאז ימיה המאושרים כחלוצה, כפי שמתארת אותם המשוררת, ששכבה אז על ערש דווי, עד "בַּעֲלוֹת יָמַי" - על סף קץ החיים. בסיום השיר, מעניקה אותו המשוררת לידידהּ כמתנה - שי; מערך נפשי-יצירתי, שדרבן את יצירתה, והתקיים, כנראה, ברוב תהליך היצירה של שיריה.

”כְּבִשְׁנִי-תוֹלַעַת בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא” כאן מדובר על מצוות הביכורים, שיש ציווי בתורה להביאם בחג השבועות. ”וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא” (דברים, כ"ו, ב'). רחל מציעה את השיר כמתנה, כמו שהיא הייתה מציעה לפני ה'. משמעותו של הביטוי "שני-תולעת" (תולעת שני) בלשון המקרא וחז"ל היא חוט או סרט אדום. בשורה זו רחל מתארת כיצד היא קושרת את הטנא, ובתוכו כל המראות שתוארו בשיר, באמצעות סרט אדום כאלמנט של קישוט והוספת צבעוניות.

ככל הידוע, "שי" הוא השיר היחיד שרחל שמעה את לחנו, שחיבר יהודה שרתוק (לימים שרת), מושר בימי חייה.

לחנו השני, חובר על ידי מוני אמריליו. השיר בלחנו של אמריליו בוצע על ידי חוה אלברשטיין ודני גרנות, וצורף לתקליטם "שירי רחל" בשנת 1968.

לחנו השלישי, חובר על ידי לוי שער. השיר בלחנו של שער בוצע על ידי הפרברים והדודאים, בביצוע זה הושמטו המילים "כְּבִשְׁנִי-תוֹלַעַת בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא", ככל הנראה בשל ההנחה שהביטוי "שני-תולעת" אינו מובן עבור הקורא או המאזין הממוצע, והמילה "תולעת" אף עלולה ליצור קונוטציה שלילית ותחושת גועל אצל המאזינים. לחן זה זכה לביצועים עממיים רבים.^[1] כמו כן, הזמר הבסקי בניטו לרצ'ונדי (אנ') חיבר את הלחן של לוי שער לשיר הבסקי בביצועו: "Ni, Sahatsa bezala" (בעברית: "אני, כמו עצי ערבה").^[2] כמו כן, קיים ביצוע נוסף של הזמר היווני יורגוס דאלארס עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. קיים ביצוע נוסף ביוונית ללחן של לוי שער בפי הזמר כריסטוס ת'יוואיוס. ביוונית נקרא השיר To Doro.

• רחל המשוררת, שי, מנגד, דביר, 1930, עמ' 36–37

• "שי" באתר בית לזמר העברי
• מילות השיר "שי" והאזנה לו באתר זמרשת
• אמנון שפירא שר את שי, במנגינתו של לוי שער, הקלטה באתר הספרייה הלאומית
• האוסף מנגד באתר הספרייה הלאומית