טעות הייחוס הבסיסית
טעות הייחוס הבסיסית היא מונח בפסיכולוגיה חברתית לפיו בני אדם נוטים בעת שיפוט של בני אדם אחרים לתת משקל יתר לגורמים פנימיים שהביאו לביצוע המעשה, כגון תכונות ומנטליות של המבצע, ולתת משקל חסר להשפעת הסיטואציה והגורמים החיצוניים שאינם תלויים באדם שהובילו למעשה. הנטייה נובעת מהבולטות הרבה יותר של מבצע ההתנהגות בהשוואה לסיטואציה שהוא מצוי בה.
טעות הייחוס הבסיסית מבוצעת על ידי אנשים בעיקר ביחס לאחרים ולא ביחס לעצמם, מה שידוע כהטיית הצופה המשתתף, הנטייה של אנשים לייחס את פעולותיהם לגורמים חיצוניים ואילו את פעולות האחר לגורמים פנימיים.
את המונח טבע פרופסור לי רוס[1] מספר שנים לאחר הניסוי קלאסי של אדוארד א. ג'ונס וויקטור האריס (1967)[2]. רוס טען במאמר פופולרי כי טעות הייחוס הבסיסית היא הסלע הרעיוני לכל תחום הפסיכולוגיה החברתית. בהמשך נקבע, שאחת הסיבות להיווצרות טעות הייחוס הבסיסית היא הליך עיבוד קוגניטיבי שגוי: קודם עושים שיפוט תכונתי ואחר כך מתקנים תיקון חסר של השפעת המצב.[3]
השלכות של שגיאת הייחוס הבסיסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כך לדוגמה, אם אדם יפוטר על ידי המעסיק מעבודתו, הוא ינטה לפרש זאת כחוסר הוגנות או רשעות של המעסיק, ולא יתן דעתו לכך שהפיטורין נובעים ממצבו של העסק, הצורך בביצוע קיצוצים וכדומה. השלכה נוספת לנטייה זו היא התייחסות החברה לאנשים בעלי נכות בלתי נראית שהיא מצב בו קיימות מוגבלויות שאינן מתבטאות בתופעות חריגות או במגבלות תפקודיות הנראות לעין.
היבטים תרבותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שגיאת הייחוס הבסיסית מושפעת מהבדלים בין-תרבותיים. על פי מחקרים, בחברות מערביות יש נטייה גבוהה לבצע טעות ייחוס זו, ויש נטייה לייחס בהן יותר את התנהגות האדם לגורמים פנימיים. לעומת זאת במדינות המזרח הרחוק טעות ייחוס זו איננה נפוצה, מכיוון ששמים בהן יותר דגש לשדה ההתרחשות. מחקר נוסף הוכיח שאצל ילדים טעות הייחוס הבסיסית נפוצה פחות.[דרוש מקור]
טעות הייחוס המוחלטת
[עריכת קוד מקור | עריכה]טעות הייחוס המוחלטת דומה לטעות הייחוס הבסיסית אלא שהיא באה בהקשר של קבוצת חוץ ויצירת סטריאוטיפ, אחת מהדרכים שבהן נוצרים סטריאוטיפים, זה בכך שאנו מייחסים התנהגות של יחיד לתכונה פנימית, ואז מכלילים את התכונה הפנימית הזו על כל הקבוצה שאליה הוא משתייך.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אולג קומליק, אגוצנטריות והטיה לטובת העצמי בניהול משא ומתן, משאבי אנוש 260-259, עמ' 12–18 (2009).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ross, L., "The intuitive psychologist and his shortcomings: Distortions in the attribution process", Advances in experimental social psychology 10, Academic Press, 1977, עמ' 173-220
- ^ Jones, E. E.; Harris, V. A., The attribution of attitudes, Journal of Experimental Social Psychology 3(1), 1967, עמ' 1-24 doi: 10.1016/0022-1031(67)90034-0
- ^ Lee Ross, The Intuitive Psychologist And His Shortcomings: Distortions in the Attribution Process11The author gratefully acknowledges the assistance of Teresa Amabile, Daryl Bern, Phoebe Ellsworth, Baruch Fischhoff, David Greene, Larry Gross, Mark Lepper, Richard Nisbett, Julia Steinmetz, Amos Tversky, and Philip Zimbardo, all of whom have contributed useful comments and suggestions concerning both the manuscript and the research and conceptual analysis it reports. The preparation of this chapter and reported research were supported by National Institute of Mental Health Research Grant MH 24134., כרך 10, Academic Press, 1977-01-01, עמ' 173–220. (באנגלית)
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
