פרס ברנשטיין
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| תקופת הפרס |
1978–הווה (כ־46 שנים) |
| נקרא על שם |
מרדכי ברנשטיין |
  | |
פרס ברנשטיין הוא פרס ספרותי שנתי המוענק ליוצרים צעירים בתחומי השירה, הספרות והמחזאות. כספי הפרס נובעים מעזבונו של מרדכי ברנשטיין, שהוריש את כספו להקמת קרן על שמו לעידוד יוצרים בראשית דרכם.
הפרס מוענק החל משנת 1978 ליוצרים בשלוש קטגוריות נבחרות:
- רומן עברי מקורי. (מחולק בכל שנה, הפרס בשנת 2023 עמד על סך של 25,000 ש"ח)
- עיון עברי מקורי. (מחולק בכל שנה, הפרס בשנת 2023 עמד על סך של 25,000 ש"ח)
- נוער עברי מקורי. (מחולק בכל שנה, הפרס בשנת 2023 עמד על סך של 10,000 ש"ח)
בשנים קודמות הוענק הפרס לקטגוריות אחרות:
- ספר שירה עברי מקורי. (מחולק אחת לשנתיים, פרס בסכום של 25,000 ש"ח)
- מחזה עברי מקורי. (מחולק אחת לשנתיים, פרס בסכום של 25,000 ש"ח)
- ביקורת ספרותית. (מחולק אחת לשנתיים, פרס בסכום של 15,000 ש"ח)
בכל קטגוריה קיימת ועדה המורכבת מאנשי מקצוע והיא קובעת את שמות הזוכים.
הפרסים מוענקים על ידי "האגודה להענקת פרס ספרותי על שם מרדכי ברנשטיין", המנוהלת על ידי "התאחדות בעלי הוצאות הספרים בישראל".
בשנת 2022, לאחר הפסקה של חמש שנים, הוענק פרס ברנשטיין לראשונה במסגרת ״שבוע הספר העברי״ במתחם שרונה בתל אביב.
רשימת הזוכים בקטגוריית רומן עברי מקורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תשל"ח (1978) – יעקב שבתאי, על ספרו זכרון דברים.
- תשל"ט (1979) – לא חולק
- תש"מ (1980) – חיים באר, על ספרו "נוצות".
- תשמ"א (1981) – יצחק בן-נר
- תשמ"ג (1983) – עמוס עוז, על ספרו מנוחה נכונה.
- תשמ"ד (1984) – תמר ברגמן, על ספרה הילד משמה
- תשמ"ה (1985) – דויד גרוסמן
- תשמ"ז (1987) – לא חולק.
- תשמ"ח (1988) – דוד שיץ
- תשמ"ט (1989) – מאיר שלו, על ספרו רומן רוסי.
- תשנ"א (1991) – אלברט סויסה, על ספרו עקוד.
- תשנ"ג (1993) – דויד גרוסמן
- תשנ"ה (1995) – לא חולק.
- תשנ"ו (1996) – אלאונורה לב, על ספרה הבוקר הראשון בגן עדן.
- תשנ"ז (1997) – גידי נבו, על ספרו עד כאן ויעקב בוצ'ן, על ספרו ילד שקוף.
- תשנ"ט (1999) – אלונה קמחי, על ספרה סוזנה הבוכיה ויוכבד רייזמן, על ספרה ציפור ישנה.
- תשס"א (2001) – יובל שמעוני, על ספרו חדר.
- תשס"ג (2003) – סמי ברדוגו על ספרו ככה אני מדברת עם הרוח
- תשס"ה (2005) – דרור בורשטיין על ספרו אבנר ברנר.[1]
- תשס"ו (2006) – ערן בר-גיל על ספרו פרסה וכינור.[2]
- תשס"ז (2007) – אסף שור על ספרו עמרם.[3]
- תשס"ח (2008) – לא חולק.[4]
- תשס"ט (2009) – רונית מטלון על ספרה קול צעדינו.[5]
- תש"ע (2010) – לא חולק.[6]
- תשע"א (2011) – סייד קשוע על ספרו גוף שני יחיד.[7]
- תשע"ב (2012) – מתן חרמוני על ספרו היברו פבלישינג קומפני.[8]
- תשע"ג (2013) – אסף גברון על הגבעה.[9]
- תשע"ד (2014) – דרור משעני על ספרו אפשרות של אלימות.[10]
- תשע"ה (2015) – דורית רביניאן על ספרה גדר חיה ולילך נתנאל על ספרה המולדת הישנה.[11]
- תשע"ו (2016) – ישי שריד על ספרו השלישי.[12]
- תשע"ז (2017) – יערה שחורי על ספרה אקווריום.
- תשפ"ב (2022) – כרמית סחר על ספרה תורת הקבוצות[13].
- תשפ"ג (2023) – אושרת אסייג לופז על ספרה על משכבי בלילות.
- תשפ"ד (2024) – מאירה וייס על ספרה משחקים מסוכנים.
רשימת הזוכים בקטגוריית ספר עיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשימת הזוכים בקטגוריית ספר נוער
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תשפ"ג (2023) – לידור דוידוב על ספרו הקו החם לאהבה.
רשימת הזוכים בקטגוריית ספר ילדים מאויר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תשפ"ד (2024) – הסופרת ננו שבתאי, והמאייר איתי בקין על ספרם הלטאה.
רשימת הזוכים בקטגוריית מחזה עברי מקורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תשנ"ט (1999) – צדוק צמח ורועי רשקס
- תשס"ג (2003) – חגית יערי
- תשס"ו (2006) – לאה איני[2]
- תשס"ח (2008) – שמעון בוזגלו[4]
- תש"ע (2010) – צפריר קולת[6]
- תשע"ב (2012) – עודד ליפשיץ[8]
- תשע"ד (2014) – נתי ברוקס[10]
- תשע"ו (2016) – מירי פריי כהן[12]
רשימת הזוכים בקטגוריית ספר שירה עברי מקורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תשנ"ז (1997) – יורם ורטה וחביבה פדיה
- תשנ"ט (1999) – דליה פלח
- תשס"א (2001) – רחל אשד ויוסף שרון
- תשס"ג (2003) – ענת שרון
- תשס"ו (2006) – בנימין שבילי[2]
- תשס"ח (2008) – טל ניצן[4]
- תש"ע (2010) – אלמוג בהר[6]
- תשע"ג (2013) – שירה סתיו[9]
- תשע"ה (2015) – עדי קיסר, תהילה חכימי ורועי חסן[11]
- תשע"ז (2017) – אנה הרמן
רשימת הזוכים בקטגוריית ביקורת ספרותית בעיתונות היומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1988 - חנה הרציג
- תשנ"ז (1997) – מנחם בן
- תשנ"ט (1999) – יורם מלצר
- תשס"א (2001) – אלאונורה לב
- תשס"ה (2005) – רנה ורבין[1]
- תשס"ז (2007) – אריק גלסנר[3]
- תשס"ט (2009) – שירה סתיו[5]
- תשע"א (2011) – עמרי הרצוג[7]
- תשע"ג (2013) – עמר לחמנוביץ[9]
- תשע"ה (2015) – תמר מרין[11]
- תשע"ז (2017) – יוני ליבנה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרן ברנשטיין באתר התאחדות הוצאות הספרים בישראל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 שירי לב-ארי, פרס ברנשטיין לדרור בורשטיין ורנה ורבין, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2005
- ^ 1 2 3 אבנר שפירא, הוכרזו זוכי פרס ברנשטיין, באתר וואלה, 26 ביוני 2006
- ^ 1 2 מרב יודילוביץ', אסף שור ואריק גלסנר זכו בפרס ברנשטיין, באתר ynet, 20 באוגוסט 2007
- ^ 1 2 3 מרב יודילוביץ', הוכרזו הזוכים בפרסי ברנשטיין לספרות, באתר ynet, 20 באוגוסט 2008
- ^ 1 2 Sela, Maya. "Forget Sapir. Give Her the Bernstein". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2017-01-28.
- ^ 1 2 3 מרב יודילוביץ', פרס ברנשטיין לספר עברי מקורי לא יוענק השנה, באתר ynet, 18 באוגוסט 2010
- ^ 1 2 מיה סלע, פרס ברנשטיין לסייד קשוע ולעמרי הרצוג, באתר הארץ, 19 ביולי 2011
- ^ 1 2 מיה סלע, פרס ברנשטיין יוענק למתן חרמוני ועודד ליפשיץ, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2012
- ^ 1 2 3 מיה סלע, אסף גברון, שירה סתיו ועמר לחמנוביץ' הם זוכי פרס ברנשטיין, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2013
- ^ 1 2 מיה סלע, הסופר דרור משעני והמחזאי נתי ברוקס הם זוכי פרס ברנשטיין לשנת 2014, באתר הארץ, 10 ביוני 2014
- ^ 1 2 3 גילי איזיקוביץ, דורית רביניאן, רועי חסן ועדי קיסר הם בין הזוכים בפרס ברנשטיין, באתר הארץ, 8 ביולי 2015
- ^ 1 2 גילי איזיקוביץ, זוכי פרס ברנשטיין: הסופר ישי שריד והמחזאית מירי פריי כהן, באתר הארץ, 2 ביוני 2016
- ^ לאחר חמש שנים בהן לא הוענק: הוכרזו זוכות פרס ברנשטיין לשנת 2022, באתר מעריב אונליין, 19 ביוני 2022
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
Cover photo is available under {{::mainImage.info.license.name || 'Unknown'}} license.
Cover photo is available under {{::mainImage.info.license.name || 'Unknown'}} license.
Credit:
(see original file).
