סרוטונין
 | |
| מבנה מולקולת סרוטונין | |
 | |
| שם סיסטמטי |
5-Hydroxy-tryptamine or 3-(2-aminoethyl)-1H-indol-5-ol |
|---|---|
| שמות נוספים |
נוסחה ליניארית: |
| כתיב כימי |
C₁₀H₁₂N₂O  |
| מסה מולרית | 176.22 גרם/מול |
| מספר CAS | 50-67-9 |
| חומציות | 10.4 |
  | |
סרוטונין (Serotonin או 5-HT) הוא מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) מקבוצת המונואמיניים, שאליה משתייכים גם דופמין ונוראפינפרין. כל תאי העצב שמייצרים סרוטונין נמצאים בגזע המוח, המעורב בעוררות ותהליכים אוטומטיים רבים.[1]
ביוכימיה
שמו הכימי של סרוטונין הוא 5-הידרוקסיטריפטאמין (Hydroxytryptamine). סרוטונין מופק מחומצת האמינו הארומטית טריפטופן. שני אנזימים מובילים לייצורו, בתחילה האנזים טריפטופן הידרוקסילאז ואחריו אנזים המכונה AAAD (ראשי תיבות של Aromatic amino acid decarboxylase, "דקרבוקסילאז של חומצות אמינו ארומטיות"; דקרבוקסילאז הוא אנזים הנוטל קבוצת קרבוקסיל מתרכובת כלשהי).
טריפטופן מצליח לעבור את מחסום הדם-מוח באמצעות נשא ביולוגי ייחודי. הימצאות אינסולין בדם תורמת לקליטת הסרוטונין, שכן האינסולין גורם לספיגה מוגברת של חומצות ארומטיות בגוף ולפיכך מקטין את התחרות על ההסתייעות ב"נשא" זה, ושיעור הסרוטונין במוח גדל.
סרוטונין משתנה על ידי פעילות של האנזים מונואמין אוקסידאז והופך לחומצה 5-הידרוקסיאינדולאצטית (Hydroxyindoleacetic acid). מרבית הסרוטונין משתחרר למרווחים שבין תאי העצב במוח – הסינפסות – ומסולק על ידי תאי העצב במנגנון של ספיגה חוזרת.
השפעה פסיכולוגית ופיזיולוגית
הסרוטונין מעורב בתהליכי ויסות ושליטה של עיבוד מידע מלמעלה-למטה, המאפשרים מתן עדיפות למידע רלוונטי על פני מידע לא רלוונטי.[2]
לסרוטונין יש גם תפקיד ראשי בתחושות וברגשות הקשורים ל"מצב רוח", כגון התרוממות רוח, דיכאון, תוקפנות, התנהגות אימפולסיבית וכדומה. לסרוטונין יש תפקיד גם בוויסות טמפרטורת הגוף. סמי הזיות כמו LSD ואקסטזי, כמו גם תרופות נוגדות דיכאון, בנוסף לאלכוהול, פועלים על הקולטנים לסרוטונין. סרוטונין, יחד עם דופמין ונוראדרנלין, משפיע ככל הנראה על תחושת התיאבון, שיכוך כאבים והנאה בכלל. שני המוליכים מביאים למניעת כאבי ראש, מיגרנה, חרדות והפרעות אכילה.
כמו מוליכים עצביים אחרים, בעיקר נוראדרנלין, גם לסרוטונין קיימת השפעה רבה על מצבי דיכאון קליני; כיום מרבית התרופות הפסיכיאטריות הניתנות לטיפול בדיכאון פועלות כמעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין.[3]
רוב האזורים הסרוטוניניים הם מחוץ למערכת העצבים המרכזית, אך בגרעין "רפה" (Raphe) שבמוח יש מרכז סרוטוניני חשוב, הקשור גם לשינה ולשובע. מזונות המכילים אנזימים, חומצות אמינו ורכיבים אחרים שמסייעים לגוף לייצר סרוטונין הם מרכיב חשוב בדיאטות.
הסרוטונין מצוי גם בדפנות המעיים, במערכת העצבים ההיקפית, במערכת העצבים המרכזית (CNS) ובדם. בעת דימום הוא גורם לנימי דם להתכווץ, מה שמאפשר יחד עם טסיות דם וגורמי קרישה נוספים את עצירת הדימום. בה בעת משדר הסרוטונין לגוף דרך מערכת העצבים תחושת כאב. בין היתר עשוי הסרוטונין אשר מופרש ממערכת העצבים המרכזית לגרום להרפיית השרירים שהתכווצו בהשראת אצטילכולין. כמו כן משמש הסרוטונין כחומר מקדים בייצור ההורמון מלטונין בבלוטת האצטרובל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- סרוטונין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סרוטונין, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
- ^ Thiele, A., & Bellgrove, M. A. (2018). Neuromodulation of attention. Neuron, 97(4), 769-785.
- ^ טל פישר, הקשר המורכב בין דיכאון לסרוטונין, במדור "יש מקום לספק" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 30 באוגוסט 2022
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
