מוריס מטרלינק
Maurice Maeterlinck

צילום דיוקן מ-1902
לידה	29 באוגוסט 1862 גנט, בלגיה
פטירה	6 במאי 1949 (בגיל 86) ניס, צרפת
שם לידה	Maurice Polydore Marie Bernard Maeterlinck
מדינה	בלגיה
מקום קבורה	Palais Maeterlinck
מקום לימודים	אוניברסיטת גנט, ישועים, Sint-Barbaracollege
שפות היצירה	צרפתית
סוגה	philosophical fable
זרם ספרותי	סימבוליזם
יצירות בולטות	Monna Vanna, The Death of Tintagiles, The Treasure of the Humble, Princess Maleine, Serres Chaudes, Pelléas and Mélisande, The Blind, Interior, הציפור הכחולה (מחזה), Intruder, בפסקה זו 4 רשומות נוספות שטרם תורגמו
תקופת הפעילות	מ-1888
בן או בת זוג	Renée Dahon (15 בפברואר 1919–?) Georgette Leblanc
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1911) מפקד בלגיון הכבוד (7 ביוני 1925) קצין גבוה במסדר החרב של יעקב הקדוש
חתימה

מוריס מֶטֶרְלִינְק (בצרפתית: Maurice Maeterlinck‏; 29 באוגוסט 1862 – 6 במאי 1949) היה משורר ומחזאי בלגי, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1911.

ביוגרפיה

מוריס מטרלינק נולד בגנט, פלנדריה שבבלגיה, שם גידל אביו דבורים^[1]. הוא למד משפטים ועבד בעריכת דין בגנט, אך לאחר שעבר לפריז בשנת 1887 הצטרף לאסכולה הסימבוליסטית של הספרות הצרפתית. משנת 1896 ואילך עסק בספרות בלבד. קובץ שיריו הראשון והמחזה הראשון שלו, "הנסיכה מאלין", התפרסמו שניהם באותה שנה, 1889. המחזה "העוורים" הוא המחזה הסימבוליסטי הראשון שלו. בשנת 1891 כתב את "שבע הנסיכות". שנה אחר כך זכה המחזה "פליאס ומליסנד" (על פיו חוברה האופרה בשם זה מאת דביסי) להצלחה בימתית גדולה. בשנת 1894 כתב שלושה מערכונים לתיאטרון בובות. הוא תרגם את מחזהו של ג'ון פורד, "חבל שהיא זונה", תחת השם "אנאבלה" וצירף לו מבוא מבריק. המחזה ההיסטורי למחצה "מונה ואנה", משנת 1902, פתח היבט חדש ליצירתו. "הציפור הכחולה" משנת 1910 תורגם לעברית, עובד לסרט קולנוע בכיכובה של שירלי טמפל והוצג בישראל בתיאטרון הבימה. מלחמת העולם הראשונה וכיבוש בלגיה על ידי הגרמנים מתוארים ב"ראש העיר של טילמונד". ספריו "חיי הדבורים", "אינטליגנציה של הפרחים", "החידה הגדולה" ו"חיי הטרמיטים" מושתתים על שלושה יסודות: פילוסופיה, התבוננות בטבע ודמיון. רוב כתביו תורגמו לשפות שונות.

את פרס נובל לספרות קיבל בשנת 1911, "על סגולותיו הספרותיות המגוונות, מתוך יחס מיוחד ליצירתו הדרמטית, המצטיינת בעושר הדמיון ובאידיאליזם פיוטי, המוסווה לעיתים בצורת האגדה. הוא חונן באינטואיציה עמוקה, הפונה בצורה מסתורית אל רגשות הקורא".

מטרלינק הוא אחד המחזאים החשובים ביותר באסכולה הסימבוליסטית ואולי היחיד, שיצר באסכולה זו יצירות דרמטיות, המצטיינות הן ברמתן הספרותית והן בהתאמתן לבמה. עם היותו משורר, הוגה דעות ומסאי, אפשר גם לומר עליו שיצר סגנון בימתי מיוחד.

המחזה "פליאס ומליסנד" שימש השראה למספר יצירות של מוזיקה קלאסית, המפורסמות שבהן של המלחינים קלוד דביסי, גבריאל פורה וארנולד שנברג. יצירותיו האחרות שימשו אף הן השראה לסרגיי רחמנינוב ולמלחינים קלסיים אחרים.

ב-1936 התגלה שספרו "חיי הטרמיטים" הוא פלגיאט והמועתק ברובו מהספר "חייה של הנמלה הלבנה" שנכתב על ידי יוג'ין מארה בשפת האפריקאנס. פרשיה זו עוררה סערה בינלאומית, אך הסתיימה ללא תוצאות.

מוריס מטרלינק מת מהתקף לב בניס שבצרפת, בשנת 1949.

ספריו בתרגום לעברית

• הנזירה ביאטריסה: מיסטריון בשלש מערכות / תרגם} א' שטיינמאן; בעריכת ד' פרישמאן, מוסקבה: שטיבל, 1918.
• מונה ונה: מחזה בשלש מערכות / תרגום: א' שטיינמאן, מוסקבה: שטיבל, תרע"ח.
• מחיי הדבורים, ורשה: אחיאסף ('ספריה לבני הנעורים'), [תרפ-?].
• חיי הדבורים / מצרפתית: ח' אברבאיה, תל אביב: הדר, תשכ"ח.
• חיי הדבורים/מצרפתית: מור קדישזון, הוצאת בבל, 2022.
• הצפר הכחלה: מחזה / תרגם: ש' הלקין, תל אביב: שטיבל (דפוס "הפועל הצעיר"), תרפ"ח. (מהדורה נוספת: תל אביב: מסדה, תשי"ג.)
• הצפור הכחולה / אוריאל אופק (על פי מוריס מטרלינק), תל אביב: עופר, [תש"ם].
• הצפור הכחלה / עברית: שלמה טנאי, תל אביב: יבנה ('מבחר אגדות העולם'; 12), 1982.
• פליאס ומליזנד, מחזה, תרגם מצרפתית: עילי ראונר, תל אביב: הבא לאור, 2021.

קישורים חיצוניים

• מוריס מטרלינק, ברשת החברתית Goodreads
• מידע על מוריס מטרלינק בקטלוג הספרייה הלאומית
• מוריס מטרלינק, באתר פרס נובל (באנגלית)
• מטרלינק והדבורים, מאת אברהם רגלסון באתר פרויקט בן-יהודה
• הציפור הכחולה, באתר הבימה.
• כתבי מוריס מטרלינק בפרויקט בן-יהודה
• הספרים של מוריס מטרלינק, באתר "סימניה"
• מוריס מטרלינק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי מוריס מטרלינק בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מוריס מטרלינק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מוריס מטרלינק (1862-1949), דף שער בספרייה הלאומית
• קרן דותן, החיים בכוורת: "כשמתבוננים בדבורים נזכרים שיש סדר ביקום", באתר ישראל היום, 13 באוקטובר 2022

הערות שוליים

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023)