וולה סויינקה
Wole Soyinka

לידה	13 ביולי 1934 (בן 90) אוגון, ניגריה
מדינה	ניגריה
לאום	יורובה
מקום לימודים	אוניברסיטת לידס, אוניברסיטת לונדון, אוניברסיטת איבאדן, Abeokuta Grammar School
שפות היצירה	אנגלית, פידג'ין ניגרי
צאצאים	Olaokun Soyinka
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1986) פרס התאטרון האירופי (2017) פרס הספרות של ויילהיים (2006) עמית האקדמיה האפריקאית למדעים (1991) מדלית בנסון (1990) פרס אניספילד-וולף (1983) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בייראות' פרס מסדר ההצטיינות הלאומי של ניגריה עמית החברה המלכותית לספרות פרס ג'ון וייטינג דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד צו הרפובליקה הפדרלית דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פרינסטון בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
אתר רשמי

אקינוונדה אולווולה "וולה" סויינקה (באנגלית: Akinwande Oluwole "Wole" Soyinka, ביורובה: Akinwándé Oluwo̩lé Babátúndé S̩óyinká; נולד ב-13 ביולי 1934) הוא מחזאי, סופר, משורר, פרופסור לספרות ניגרי; זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1986.‏^[1]

וולה סויינקה נולד באבאוקוטה, ליד העיר איבדן שבמערב ניגריה, במוצאו האתני הוא שייך לשבט יורובה. לאחר שסיים את לימודיו במכללה הלאומית של איבדן, הוא עבר לאנגליה והחל ללמוד באוניברסיטת לידס ספרות השוואתית ב-1960. הוא קיבל את מענק רוקפלר והוא חזר אל ניגריה והחל ללמוד דרמה אפריקאית. יחד עם הלימוד של הדרמה האפריקאית החל הסופר ללמד דרמה וספרות באוניברסיטאות שונות בניגריה, בערים איבדן ולגוס. בשנת 1973 השלים סויינקה את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת לידס.

החל משנת 1975 הוא פרופסור לספרות. בנוסף הוא היה לעיתים גם פרופסור אורח באוניברסיטאות קיימברידג', שפילד, וייל שם העניק הרצאות על ספרות השוואתית ודרמה אפריקאית.

במהלך מלחמת האזרחים בניגריה כתב הסופר מאמר בו הציע הפסקת אש עם המורדים מביאפרה ובעקבות כך הוא נעצר ב-1967 על ידי השלטונות הניגרים והואשם בשיתוף פעולה עם האויב. סויינקה היה לאסיר פוליטי והיה אסור בכלא הניגרי במשך שנתיים. ב-1969 הוא שוחרר מהכלא.

סויינקה כותב את שיריו, מחזותיו והרומנים שלו באנגלית. סויינקה פרסם כ-20 יצירות ועבודות בתחום הדרמה (מחזות ומאמרים), שירה ורומנים. כמחזאי הושפע סויינקה ממחזאים מערביים ובמיוחד מהמחזאי האירי ג. מ. סיינג' (JM Synge), אך מאידך הוא ידע לשלב את הידע שרכש מתרבות המערב עם התיאטרון האפריקני המסורתי ומחזותיו מכילים לרוב פולקלור אפריקאי (הכולל מוזיקה וריקודים אפריקאים עממים), ובכתיבתו הוא משלב לעיתים את המיתולוגיה של שבטו יורובה אודות אוגון אל הברזל והמלחמה העומד במרכז הקיום (למשל, במחזהו ריקוד היערות, שנכתב לקראת קבלת העצמאות של ניגריה). את מחזותיו הראשונים כתב סויינקה בהיותו סטודנט בלונדון, ב-1958 כתב את המחזה שוכני הביצה וב-1959 את המחזה האריה ואבן החן. לאחר שחזר אל ניגריה ב-1960 הוא ייסד את קבוצת התיאטרון מסכות 1960. ב-1964 ייסד סויינקה תיאטרון בו הוא הפיק מחזות פרי עטו ואף השתתף בחלקם כשחקן. מחזותיו של סויינקה מגוונים, הם נעים בין קומדיות קלילות וסטיריות כמו המשפט של האח ג'רו (הועלה לפני קהל בין השנים 1960 ל-1963) מטורפים ומומחים (הועלה לפני קהל בין השנים 1970 - 1971), מחזות המערבים טרגדיה וקומדיה כמו הדרך (1965), ומחזות בעלי גוון רציני ופילוסופי כמו ריקוד היערות, או מוות ופרשו של המלך (הועלה לפני קהל בין השנים 1976–1977). בין מחזותיו הרבים של סויינקה ניתן לציין את המחזה הקלאסי של אוריפידס "הבאקכות", אותו עיבד והתאים למציאות הניגרית ואף עיבד את המחזה לאופרה (בין השנים 1977- 1981 האופרה הוצגה לפני קהל).

סויינקה פרסם שני רומנים: The Interpreters ב-1965. זוהי יצירה מורכבת אודות שישה אינטלקטואלים ניגרים, יצירה זו הושוותה ליצירות של ג'יימס ג'ויס וויליאם פוקנר ב-1973 פרסם הסופר את הרומן Season of Anomy והוא מבוסס על הרהוריו של הסופר בתקופת מאסרו, ברומן זה מעמת הסופר את המיתוס אורפאוס עם המיתוס של אוגון אל הברזל והמלחמה האפריקאי. בנוסף כתב סויינקה שתי יצירות תיעודיות אוטוביוגרפיות, ב-1972 את איש מת, רשימות מהכלא, ויצירה תיעודית נוספת בשנת 1982 בשם Aké המתעדת את ילדותו של סויינקה; על יצירה זו זכה בפרס אניספילד-וולף בשנת 1983. סויינקה גם פרסם חמישה ספרי שירה ובשיריו יש סוג של התכתבות עם מחזותיו מבחינת הנושאים והסגנון בהם הם כתובים.

בשנת 2009 יצא לאור הסרט הדוקומנטרי "Wole Soyinka: Child of the Forest", בבימויו של אקין אומוטוסו, העוסק בדמותו של וולה סויינקה.

• האריה ואבן החן (קטע) בתרגום אברהם עוז, עיתון 77, גל' 82–83 (כסלו-טבת תשמ"ז, נובמבר-דצמבר 1986). ב-2007 העלה תיאטרון נטלה את המחזה, בבימויה של יפה שוסטר, עיצוב תפאורה ותלבושות של טל יצחקי, מוזיקה של ארקדי דוכין ועיצוב תאורה של ג'ודי קופפרמן, הפקה שהועלתה לאחר מכן גם על בימת הפרינג' של פסטיבל אדינבורו.

ב-16 באוקטובר 2011 הועלו בעברית קטעים מ"האריה ואבן החן" וכן מ"ריקוד היערות" (גם בתרגומו של אברהם עוז) על ידי הבמה לתיאטרון אפריקאי-ישראלי במסגרת ערב הצדעה לתרבות אפריקה בתל אביב.

ב-4 בספטמבר 2021 הועלתה בעברית גרסה למחזהו "הדרך" בתרגומם של ליהיא ברזל-מלמד ודורון תבורי על ידי הבמה לתיאטרון אפריקאי-ישראלי בבימויה של יפה שוסטר בתיאטרון הבית ביפו. ההצגה התארחה מאוחר יותר בתיאטרון אלפא לאמנויות המופע בתל אביב.

מדיה וקבצים בנושא וולה סויינקה בוויקישיתוף

• וולה סויינקה, באתר פרס נובל (באנגלית)
• על יצירתו וחייו
• מאמר אודות הסופר מ 2004
• ציטוטים של הסופר
• ג'ודית אגוסטי (סופרת "אסושיאייטד פרס" באביג'אן, חוף השנהב), העבר כתרופה לנגעי ההווה: ווֹלה סוֹיינקה, האפריקני הראשון שקיבל פרס נובל לספרות, מעריב, 24 באוקטובר 1986
• וולה סויינקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• וולה סויינקה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• וולה סויינקה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• וולה סויינקה, באתר Discogs (באנגלית)
• וולה סויינקה, באתר Genius

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023)