ויימאר
Weimar

סמל ויימאר
תחנת הרכבת בוויימאר
מדינה	גרמניה גרמניה
מדינה פדרלית	תורינגיה תורינגיה
ראש העיר	Peter Kleine
תאריך ייסוד	888 (הערכה)
שטח	84.26 קמ"ר
גובה	208 מטרים
‑ הנקודה הגבוהה	אטרסברג
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	65,620 (31 בדצמבר 2022)
‑ צפיפות	755.8 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות	50°58′52″N 11°19′46″E / 50.981111111111°N 11.329444444444°E / 50.981111111111; 11.329444444444
אזור זמן	UTC+1
http://www.weimar.de
אתר מורשת עולמית
הבאוהאוס ואתריו בוויימאר, בדסאו ובברנאו האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1996, לפי קריטריונים 2, 4, 6 הערות הורחב ב-2017 ויימאר הקלאסית האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 3, 4
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת גרמניה מוגדלת)   שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני ויימאר (למפת גרמניה רגילה)   שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני ויימאר (למפת תורינגיה רגילה)   ארפורט ינה גרה נורדהאוזן אייזנך זול אלטנבורג מילהאוזן סקסוניה אנהלט סקסוניה בוואריה הסן סקסוניה התחתונה צ'כיה ויימאר (למפת תורינגיה מוגדלת)   ארפורט ינה גרה נורדהאוזן אייזנך זול אלטנבורג מילהאוזן סקסוניה אנהלט סקסוניה בוואריה הסן סקסוניה התחתונה צ'כיה ויימאר tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

וַיימאר (בגרמנית: Weimar) היא עיר במדינת תורינגיה שבגרמניה. העיר נתנה את שמה לאחת התקופות החשובות בתולדות גרמניה, תקופת רפובליקת ויימאר.

בשנת 2015 מנתה אוכלוסייתה 64,000 איש.

המסמכים הראשונים בהם מוזכר השם ויימאר הם משנת 899 לספירה, ומשנה זו יושבה העיר באופן רצוף.

ויימאר היא אחד מאתרי התרבות הידועים באירופה. העיר הייתה ביתם של ענקי תרבות כיוהאן סבסטיאן באך, פרידריך שילר, יוהאן גוטפריד הרדר ויוהאן וולפגנג פון גתה. מאז אמצע המאה ה-18, עת בחר בה גתה למגוריו, הייתה ויימאר מוקד עלייה לרגל של האינטליגנציה הגרמנית. ניתן למצוא בה את קבריהם של גתה, פרידריך ניטשה, שילר ורבים אחרים, כמו גם את הארכיונים הפרטיים של גתה ושילר.

התקופה שבין 1918 ו-1933 נקראת "רפובליקת ויימאר", זאת מכיוון שחוקת הרפובליקה נוסחה בעיר זאת. עיר הבירה ברלין נחשבה למסוכנת מדי, לאור מרידת ה"ספרטקיסטים", אנשי השמאל הקיצוני, ברחובותיה ב-1918. מסיבה זו בחרה האספה הלאומית להתכנס בוויימאר, ולקבל שם את החוקה.

במהלך מלחמת העולם השנייה שכן ביער הסמוך לוויימאר (בו נהג גתה לבקר) מחנה הריכוז בוכנוואלד. תושבי העיר ככל הנראה ידעו על המתרחש ביער. ראש העיר בעצמו העסיק בביתו קבוצה של עובדי כפייה מהמחנה. אחרי שחרור המחנה בידי הצבא האדום באפריל 1945, ראש העיר נאסר בעצמו במחנה, ולבסוף הוצא להורג. גם רעייתו אולצה לשרת את הצבא האדום ולבסוף נפטרה ממחלה קשה. בנוסף, מספר גדול מתושבי העיר אולצו להגיע למחנה ולצפות באסירים ולהיוודע לזוועות שהתרחשו בו.

מתום מלחמת העולם השנייה ועד איחוד גרמניה מחדש השתייכה ויימאר לגרמניה המזרחית.

ב-1991 נערך בוויימאר מפגש שרי החוץ של המדינות גרמניה, פולין וצרפת, בו נוסד "משולש ויימאר", שנועד לסייע לתהליך יציאתה של פולין מהשלטון הקומוניסטי. נציגי המדינות ממשיכים להיפגש בכינוסי משולש ויימאר בערך מדי שנה, בכל פעם בעיר אחרת באחת משלוש המדינות. באחד המפגשים ב-2011 הוחלט על הקמת יחידת חיילים בשם "לוחמי ויימאר", שתהיה מוכנה לפריסה באזורי משבר בעולם החל מ-2013.

מאז אמצע המאה ה-19 שכן בוויימאר ארכיון ליצירות מוזיקליות. בוויימאר התקיים מדי שנה פסטיבל מוזיקה, שלשמו הוזמנו יצירות אצל מלחיני התקופה. לכל יצירה שהוזמנה ובוצעה בפסטיבל נשמרו בארכיון הן הפרטיטורה והן ההתכתבות הנוגעת להזמנה ולביצוע. באופן כזה נאצרו בארכיון אלפי יצירות, הן מוכרות והן נדירות. מנהל הפסטיבל האחרון, בשנת 1934, היה ריכרד שטראוס. השלטון הנאצי סגר את הפסטיבל והורה לחסל את הארכיון, אך האחראים עליו העבירו אותו לגניזה במחבוא בשטח שבו הוקם בשנים הבאות מחנה הריכוז בוכנוואלד. לאחר הקמת המחנה, נשלחו אליו יהודים מגרמניה ומארצות אחרות, כמו הולנד וצ'כוסלובקיה, ופרטיטורות וכתבי יד של יצירות מוזיקליות שנמצאו בכליהם הועברו גם הם לארכיון. בהם פרטיטורה של ברוקנר.

אחרי הפלת חומת ברלין נפתח הארכיון מחדש. כ-30 אחוזים מתוכנו נהרסו, בהם פרטיטורות וכתבי יד של בטהובן. בין היצירות שנשמרו בארכיון היו יצירות של מלחינים יהודים. במיזם משותף לאקדמיה למוזיקה בירושלים ולאקדמיה ע"ש ליסט בוויימאר, בשם "כנר על גג הרייכסטאג", מבצעת תזמורת משותפת לשתי האקדמיות יצירות נשכחות של יוצרים יהודים. הכנר רועי שילוח ניגן קונצ'רטו לכינור של קרל גולדמארק, שלא הושמע זה עשרות שנים.^[1]

ויימאר הייתה מוקד לתנועה האדריכלית באוהאוס. בעיר מצויים גלריות אמנות, מוזיאונים, התיאטרון הלאומי הגרמני ואוניברסיטת הבאוהאוס. במסגרת שנת ה-100 לבאוהאוס, חודשו מבנים רבים בקשורים למוסד המיתולוגי שנפתח לראשונה בוויימאר, בהם בית על ההורן שנבנה על ידי מורי ותלמידי הבאוהאוס ב-1923.

שני אתרי מורשת עולמית הוכרזו על ידי ארגון אונסק"ו בוויימאר. הראשון: אתרי הבאוהאוס בוויימאר (במשותף עם דסאו וברנאו שליד ברלין) בשנת 1996, והשני ויימאר הקלאסית בשנת 1998. בנוסף, הכריז האיחוד האירופי על העיר כ"בירת התרבות של אירופה" לשנת 1999.

בעיר ממוקמת ספריית הדוכסית אנה אמליה, המאחסנת אוסף נרחב של ספרות גרמנית ומסמכים היסטוריים.

מדיה וקבצים בנושא ויימאר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ויימאר
• קול ישראל בשיתוף פעולה עם האקדמיה למוזיקה בירושלים
• אדמיאל קוסמן, זכות ההקשבה: התאולוגיה היהודית ברפובליקת ויימאר, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2011
• מיכאל יעקובסון: באוהאוס חוגג מאה: סיפורו של בית הספר האגדי שהפך למיתוס עולמי, 21 בינואר 2019, xnet
• ויימאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ויימר (תורינגיה, גרמניה), דף שער בספרייה הלאומית

אתרי מורשת עולמית בגרמניה

אי המוזיאונים בברלין • אנדרטאות מרטין לותר באייסלבן ובוויטנברג • אנדרטת נידרוואלד • הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין: ארמון סנסוסי, ארמון צציליינהוף, ארמון בבלסברג, ארמון ופארק קליין-גליניקה, ניקולסקוי, אי הטווסים, בטכרברג, טירת הציד גליניקה, כנסיית הגואל וארמון זאקרו • במברג • מבני באוהאוס בוויימאר, בדסאו ובברנאו • בית עיריית ברמן ופסל רולנד בברמן • מכרות רמלסברג, מערכת ניהול המים בהרי ההארץ והמרכז ההיסטורי בגוסלאר • ממלכת הגנים של דסאו-ורליץ • טירת אוגוסטוסבורג וטירת פאלקנלוסט בבריל • וארטבורג • עיר ההנזה ליבק • מכרות צולפריין • מנזר מאולברון • אתר המאובנים במחצבת מסל • פארק מוסקאו (עם פולין) • קוודלינבורג • קתדרלת אאכן • המונומנטים הרומאיים בטריר, קתדרלת טריר וכנסיית גבירתנו בטריר • קתדרלת קלן • קתדרלת שפייר • העיר העתיקה ברגנסבורג • אי הנזירים רייכנאו • המרכזים ההיסטוריים בשטרלזונד ובוויסמר • מנזר לורש • ויימאר הקלאסית • גבולות האימפריה הרומית: הלימס הגרמאני העליון • כנסיית ויס • קתדרלת מריה הקדושה בהילדסהיים וכנסיית מיכאל הקדוש בהילדסהיים • עמק הריין המרכזי העילי • תעשיות הברזל בפלקלינגן • ארמון רזידנץ בווירצבורג • שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין • ים ואדן (בשיתוף עם הולנד ודנמרק) • מפעל פאגוס באלפלד • בתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים (עם חמש מדינות אחרות) • יערות האשור העתיקים והבראשיתיים של הרי הקרפטים ושל אזורים אחרים באירופה (עם שבע עשרה מדינות נוספות) • בית האופרה של המארקגראף בביירוית • ברגפארק וילהלמסהוהה • החזית המערבית הקרולינגית וקהילת קורווי • שפייכרשטאדט, רובע קונטורהאוס וצ'ילהאוס • העבודה האדריכלית של לה קורבוזיה (עם שש מדינות אחרות) • מערות ואומנות עידן הקרח בהרי היורה השוואבים • מכלול הגבול הארכאולוגי של הדבי והדנווירגה • קתדרלת נאומבורג • אזור הכרייה ארצגבירגה/קרושנוהוז'י (עם צ'כיה) • מערכת ניהול המים ההיסטורית של אאוגסבורג • ערי הספא הגדולות של אירופה (יחד עם שש מדינות): באד אמס, באדן-באדן ובאד קיסינגן • מושבת האומנים של דרמשטאדט • קהילות שו"ם: אתרי הקהילות היהודיות בשפייר, וורמס ומיינץ • גבולות האימפריה הרומית: הלימס של גרמאניה אינפריור (בשיתוף עם הולנד) • גבולות האימפריה הרומית: לימס הדנובה (בשיתוף עם אוסטריה וסלובקיה) • מורשת יהודית מימי הביניים בארפורט (בית הכנסת הישן • המקווה) אתרי מורשת עולמית לשעבר: עמק האלבה בדרזדן