מיינץ

**מיינץ**
**Mainz**
סמל מיינץ סמל מיינץ	דגל מיינץ דגל מיינץ
מדינה	גרמניה
מדינה פדרלית	ריינלנד-פפאלץ
תאריך ייסוד	12 לפנה״ס
על שם	מיין, מוגונס
שטח	97.75 קמ"ר
גובה	85-285 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	220,552 (31 בדצמבר 2022)
קואורדינטות	50°00′00″N 8°16′16″E / 50°N 8.27111111111111°E
אזור זמן	UTC+2
	http://www.mainz.de
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני מיינץ

המונח "מגנצא" מפנה לכאן. לערך העוסק בקהילה היהודית בעיר, ראו קהילת יהודי מיינץ.

מַיינץ (בגרמנית: Mainz; ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏; במקורות יהודיים ידועה גם בשם מגנצא) היא עיר עצמאית והבירה של מדינת ריינלנד-פפאלץ שבגרמניה והעיר הגדולה במדינה זו. בעיר חיו בשנת 2007 כ-196,000 תושבים.

מיינץ נוסדה בשם מוגונטיאקום (Mogontiacum) בשנת 13 לפנה"ס על ידי המצביא הרומי דרוסוס כבסיס צבאי על גדות נהר הריין. הנהר מהווה את הגבול בין ריינלנד-פפאלץ מדרום והסן מצפון; מעברו השני של הנהר שוכנת ויסבאדן, בירת הסן.

הקהילה צמחה במהירות, וזכתה לזכויות מסוימות של ממשל עצמי בשנת 1118 והפכה לעיר אימפריה חופשית בשנת 1244. בתור "מיינץ גולדן", היא הייתה מרכז רב עוצמה בשנת 1254 ונסיכות הבוחר הכי חשובה באימפריה הרומית הקדושה. העיר אמנם נכבשה על ידי שוודיה וצרפת במלחמת שלושים השנים, אך היא נותרה מרכז מסחרי ותרבותי משגשג עד שנכבשה מחדש על ידי צרפת בשנת 1792. היא הייתה נצורה על ידי פרוסיה ואוסטריה (1793), אך היא ניתנה לצרפת על ידי אמנת קמפו פורמיו (1797) ואמנת לונוויל (1801). ^[1]

אוניברסיטת מיינץ היא השישית בגודלה בגרמניה; בשנת 2007 למדו בה כ-35,000 סטודנטים. האוניברסיטה קרויה על שמו של יוהאן גוטנברג, ממציא הדפוס, אשר נולד וחי בעיר. בעיר נמצא כיום מוזיאון גוטנברג להיסטוריה ולאומנות הדפוס. במכללת מיינץ לומדים כ-4,400 סטודנטים. במיינץ נמצא מכון מקס פלאנק לכימיה ולחקר הפולימרים.

למיינץ ברית ערים תאומות עם העיר חיפה.

בשנת 2021 אונסק"ו הכירה באתרים היסטוריים יהודיים בגרמניה - בערים שפייר, וורמס ומיינץ - כאתרי מורשת עולמיים^[2].

הקהילה היהודית

ערך מורחב – קהילת יהודי מיינץ

מיינץ נקראת במקורות היהודיים מגנצא, והייתה עיר מרכזית ומכוננת ביהדות אשכנז. במשך כאלף שנים התקיימה בה קהילה יהודית מפוארת. ביחד עם הערים וורמס (ורמיזא) ושפייר הרכיבה את שלוש הקהילות היהודיות הגדולות שלאורך הריין, שנודעו בראשי התיבות שו"ם.

במהלך מסע הצלב הראשון נפגעה הקהילה היהודית קשות על ידי הצלבנים שעברו בעיר בדרכם מזרחה. לאחר שטבחו ביהודי וורמס המשיכו הצלבנים אל מיינץ. בתחילה מצאו 1,300 יהודים מחסה בבית ההגמון, תמורת סכום כסף רב (חמש מאות מארקים של כסף^[3]). לאחר יומיים של משא ומתן בין הצלבנים לארכיהגמון נפתחו שערי העיר בפני הצלבנים, ביום מתן תורה. יהודי הקהילה, כשבראשם עומד ר' קלונימוס בן משולם, "לבשו שריונים וחגרו כלי מלחמתם" ולחמו אל מול הפורעים. כשהתברר שהפורעים מנצחים במערכה ברחו אנשי חיל המשמר של ההגמון ואף הארכיהגמון עצמו. כשהתברר שאין מנוס, בחרו יהודי הקהילה ללכת בדרכי מתבצרי מצדה ולהמית את יקיריהם בעצמם מאשר להפקיר אותם למוות באכזריות בידי הצלבנים, דבר שבתקופה זו היה ביטוי עליון של אצילות נפש. כמו כן הספיקו היהודים לשרוף בעצמם את בית הכנסת כדי שלא יחולל. הפליטים נרדפו ונטבחו ורק כ-60 מעשירי העיר הוברחו אל מחוץ לעיר אולם גם הם נתפסו ונרצחו. בפרעות אלה גם עלה באש חלק מהעיר. בסביבות 1472 גורשו יהודי העיר בידי הארכיבישוף אדולף השני מנסאו (אנ').

בקהילה זו כיהן כרב רבנו גרשום מאור הגולה, והיו בה חכמים גדולים נוספים, כרבי שמעון הגדול, רבי קלונימוס מלוקה, רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק בן יהודה ועוד. על פי האגדה, הקהילה היהודית במקום תרמה למסורת היהודית, בין השאר, את תפילת "ונתנה תוקף" המפורסמת (אלא שככל הנראה נתחברה תפילה זו בארץ ישראל וזמן רב לפני היישוב היהודי באזור).