דורית אורגד

לידה	5 באוקטובר 1936 (בת 87) ברסלאו, גרמניה הנאצית
שם לידה	Ledermann
מדינה	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בר-אילן
שפות היצירה	עברית
בן זוג	עמוס הלר
צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס זאב לספרות ילדים ונוער (1987) פרס ברנשטיין פרס היצירה לסופרים עבריים

דורית אורגד (נולדה ב-5 באוקטובר 1936) היא סופרת ישראלית הכותבת לילדים ונוער ולמבוגרים.

דורית אורגד נולדה בברסלאו שבגרמניה (כיום בפולין) לאב רופא, קרל לדרמן.^[1] בשנת 1939, כשהייתה בת שלוש, עלתה לארץ ישראל עם משפחתה, שהשתקעה בנתניה. אביה של אורגד נפטר מהתקף לב כשהייתה בת 13 וחצי. את סיפור מותו סיפרה הבת בספרה "עמליה וג'ו". בצה"ל הייתה מדריכת גדנ"ע. סיימה לימודים בכלכלה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1986 קיבלה תואר דוקטור לפילוסופיה יהודית מטעם אוניברסיטת בר-אילן, על עבודה בנושא "זיקתו של פרנץ רוזנצווייג לרבי יהודה הלוי".

עסקה בהוראה במוסדות אקדמיים ובעיתונאות.

פרסמה למעלה משישים ספרים לילדים, לנוער ולמבוגרים, כולל ספר שירים. חלק מספריה תורגמו לאנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית, גרמנית, רוסית, ערבית ויפנית. אחדים מספריה הוסרטו לטלוויזיה, עובדו למחזות תיאטרון ושודרו ברדיו. בשנים האחרונות היא מנחה סדנאות כתיבה לילדים ולמבוגרים.

אורגד הייתה נשואה לעמוס הלר (שעברת את שמו לאורגד, כשמה), רואה חשבון במקצועו,^[2] עד מותו ב-2016. לבני הזוג שלוש בנות.

• פרס האגודה להבנה בין-דתית בישראל, על ספרה "בשעת מבחן".
• 1981 – פרס למדן לספרות ילדים ונוער, על ספרה "אבטיחים שלא בעונה".
• פרס ברנשטיין, על ספרה "שני חברים בממלכת הצלבנים".
• פרס אדריאן תומאס, על ספרה "אל מקום חדש".
• 1987 – פרס זאב לספרות ילדים ונוער, על ספרה "הנער מסיביליה".
• פרס מצעד הספרים מטעם משרד החינוך והטלוויזיה החינוכית, על ספרה "קצינת אימוץ".
• פרס יעקב אשמן לסיפור קצר, על סיפורה "סוכת הגפנים של פיאנדו" (מופיע בקובץ "משפטו של המלך רובוסטה").
• פרס הדסה וקרן חיפה, על ספרה "סודות אפלים".
• תשנ"ט – פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, על מכלול יצירתה.
• פרס יד ושם, על ספרה "הלב שחיפש – הלב שמצא".
• 2005 – אות "כלת האור".^[3]
• 2017 - פרס ע"ש דבורה עומר לעידוד פרסום היצירה לספרות ילדים ונוער 
• 2018 - פרס על מפעל חיים

• חברתי זהובת הפרוה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1973)
• עמליה וג'ו (תל אביב: י. שרברק, 1974)(הספר בקטלוג ULI)
• ספינה רעועה (תל אביב: הדר, 1976)(הספר בקטלוג ULI)
• חברתי זהובת הנוצה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1976)
• חברתי זהובת הסנפיר (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1977)
• ידידות במבחן (תל אביב: הדר, 1977)
• חברתי אדומת-העין (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1979)
• בשעת מבחן (תל אביב: הדר, 1979)
• אבטיחים שלא בעונה: אגדה לילדים (רמת-גן: מסדה, 1980)
• רופא בדרך (גבעתיים: מסדה, 1981)
• חברתי טיקה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1981)
• אורחת לשנה אחת (ירושלים: כתר, 1982)
• האוצר במערת ההר: אהבה חרישית (ירושלים: כתר, 1983)
• אל מקום חדש (ירושלים: דביר, 1983)
• הנער מסיביליה (ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1984)
• בוניבים (גבעתיים: מסדה, 1984)
• גורי (גבעתיים: מסדה, 1984)
• שני חברים בממלכת הצלבנים (גבעתיים: מסדה, 1985)
• החטופים לצבא הצאר (ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1986)
• שלושה בני שבע (רמת-גן: מסדה, 1986)
• ידידי בפקעות המשי (ירושלים: כתר, 1986)
• ידידי הגוזלים במרפסת הדרומית (תל אביב: דביר, 1987)
• כסופו שלי (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1987)
• תיק סגור (תל אביב: עם עובד, 1988)
• שבועת ה"אדרה" (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1988)
• לקום מחדש (ירושלים: דומינו, 1990)
• אבטיחים שלא בעונה (תל אביב: ספרית מעריב, 1990)
• פקודות בשפה זרה: סיפורה של "המחלקה הגרמנית" (ירושלים: דומינו, 1991)
• לאהוב את נינה (תל אביב: ספרית מעריב, 1991)
• במבחן ימים סוערים (תל אביב: הדר, 1991)
• פרידה אחרונה מקורדובה (ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1991)
• הנער מסיביליה (ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1992)
• הגולם מירושלים (תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1993)
• קצינת-אימוץ (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1993)
• בשעת מבחן (תל אביב: הדר, 1993)
• פנק מלך המדבר (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1994)
• כמו אחים (תל אביב: הדר, 1994)
• סוד הגוזל הנעלם (תל אביב: דביר, 1994)
• מה שהיה תיק סגור (תל אביב: הדר, 1995)
• רון והבלון האדום (קרית-גת: דני ספרים, 1995)
• משפטו של המלך רובוסטה (אור יהודה: ספרית מעריב, 1995)
• פגע וברח (תל אביב: עם עובד, 1995)
• רכבת אמיתית ורכבת משחק (קרית-גת: דני ספרים, 1995)
• אח, איזה אח! (תל אביב: ספרית מעריב, 1996)
• חבר עם קוץ (תל אביב: מודן: אריה ניר, 1996)
• ניקה שתיקה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1996)
• נדב ושעון-הקסמים (קרית-גת: דני ספרים, 1996)
• חלום עם חוט (קרית-גת: קוראים, 1997)
• סודות אפלים (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1997)
• אהבה חרישית: ועוד שלושה סיפורים (תל אביב: הדר, 1997)
• דנה ודגיג הכסף (קריית גת: דני ספרים, 1997)
• חיה בהפתעה (אור יהודה: הד ארצי, 1997)
• נשפיה לילית בפרדס אימתני (תל אביב: מחברות לספרות, 1998)
• הלב שחיפש – הלב שמצא (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1999)
• יונתן והיונה הלבנה (קרית-גת: קוראים, 2000)
• מסמר הערב (תל אביב: מחברות לספרות, 2000)
• במושב של דודה יוהנה (קרית-גת: קוראים, 2001)
• אחי הגדול ואני (קרית-גת: קוראים, 2001)
• התירס של תרצה (קרית-גת: קוראים, 2001)
• חברים מגנת הכוכבים (קרית-גת: דני ספרים, 2001)
• יום החרגול וימים אחרים (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2001)
• שבת! כמה טוב שבאת! (קרית-גת: קוראים, 2001)
• שיר למנדרינה (קרית-גת: קוראים, 2001)
• כשלא מרשים לי דברים (קרית-גת: קוראים, 2001)
• מי ינחש את שמי? (תל אביב: עם עובד, 2002)
• יובל והחלומות (קרית-גת: קוראים, 2003)
• משלושה יוצא אחד (קריית גת: דני ספרים, 2004)
• הצעיף הרך של סבתא רחל (קרית-גת: קוראים, 2004)
• שעות מכושפות (ירושלים: כרמל, 2004)
• טרז מחכה לאות (ירושלים: כרמל, 2004)
• עד שיצא עשן : בהשראת ציורי שמן של מקאולי אטלי (תל אביב: מרנגא, 2005)
• קלקידן (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2006)
• הנער מבורדו (ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2010)
• חבר לא חבר (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2013)
• תחת צל אפל (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2014)
• סיפורי ערש (ראשון לציון: ידיעות ספרים, 2017)
• השתיקה של יורי (תל אביב: הקיבוץ המאוחד 2017)
• אהבת הנער ממרוקו (הקיבוץ המאוחד, 2019)
• ריקוד חייה, שירים (תל אביב: הוצאה עצמית - הוצאה לאור, 2020)

• דורית אורגד, ברשת החברתית פייסבוק
• רשימת הפרסומים של דורית אורגד, בקטלוג הספרייה הלאומית
• דורית אורגד, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• הספרים של דורית אורגד, באתר "סימניה"
• דורית אורגד, באתר "דףדף"
• דורית אורגד (אורכב 13.01.2014 בארכיון Wayback Machine), באתר הוצאת עם עובד
• רותי קדוש, שני לבבות, שבר אחד, באתר nrg‏, 31 בינואר 2001
• דורית אורגד, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
• אלי אשד, שכנתי בעלת העיניים הרבות: על דורית אורגד, בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד", 27 בנובמבר 2007
• דורית אורגד באתר מועדון תרבות