אשוחית נורווגית
 אשוחית נורווגית
| |
|---|---|
אשוחית נורווגית
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | מחטנאים |
| מחלקה: | מחטניים |
| סדרה: | מחטיים |
| משפחה: | אורניים |
| סוג: | אשוחית |
| מין: | אשוחית נורווגית |
| שם מדעי | |
 Picea abiesקרסטן, 1881 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
אשוחית נורווגית (שם מדעי: Picea abies) היא עץ מחט ירוק-עד, אחד מעשרות מינים בסוג אשוחית.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האשוחית הנורווגית גדלה ברחבי צפון-מזרח אירופה - מנורווגיה ופולין מזרחה, בהרי מרכז אירופה (דרומית מערבית להרי האלפים), מדרום להרי הקרפטים וחבל הבלקן ועד צפון יוון.
הגבול הצפוני של תפוצתה הוא החוג הארקטי, מעט צפונית לקו הרוחב 70 בנורווגיה. את גבול התפוצה המזרחי ברוסיה קשה להגדיר, בשל ההכלאה הנרחבת וחפיפת האוכלוסיות עם האשוחית הסיבירית (Picea obovata), אבל הגבול המקובל הוא רכס הרי אורל. עם זאת, עצים עם מאפיינים מסוימים של האשוחית הסיבירית נפוצים מערבה משם ומצויים ברוב האזורים של צפון פינלנד, ופרטים בודדים תועדו אף בצפון-מזרח נורווגיה. זן הכלאיים מכונה Picea x fennica.
גובהה 35–55 מטרים וקוטר הגזע מטר עד מטר וחצי. צבע ניצניה כתום-חום והם נטולי שיער. עליה מחטניים, באורך 12–24 מילימטרים, בעלי חתך רוחב רבוע, וצבעם ירוק כהה בכל ארבעת הצדדים עם קווי פיוניות לא בולטים. אורך האצטרובלים 9–17 סנטימטרים (הארוכים ביותר מכל מיני האשוחית), וקצות הקשקשים משולשים ומחודדים. צבע האצטרובלים ירוק או אדמדם, ועם הבשלתם, 5-7 חודשים לאחר ההאבקה, הם נעשים חומים. הזרעים שחורים ואורכם 4–5 מילימטרים, עם כנף בצבע חום בהיר שאורכה 15 מילימטרים. העץ הגבוה ביותר שנמדד, בגובה 63 מטרים, נמצא ביער הבראשיתי פרוצ'יקה (Perucica) בפארק הלאומי סוטייסקה (Sutjeska), בבוסניה והרצגובינה.
לאוכלוסיית העצים בדרום אירופה יש בממוצע אצטרובלים ארוכים יותר ובעלי קשקשים מחודדים יותר, ויש הרואים בהם תת-מין נפרד המכונה "אשוחית נורווגית מחודדת" (Picea abies var. acuminata).
יש בוטנאים המגדירים את האשוחית הסיבירית כתת-מין של האשוחית הנורווגית, אף שקל להבדיל ביניהן בצורותיהן הטיפוסיות: לאשוחית הסיבירית יש אצטרובלים באורך 5–10 סנטימטרים בלבד, עם קשקשים מעוגלים וניצנים שעירים.
אשוחית נוספת שלה אצטרובלים עם קשקשים מעוגלים וניצנים שעירים מופיעה לעיתים נדירות באלפים המרכזיים במזרח שווייץ. היא נבדלת גם בעליה העבים יותר, שצבעם כחול-ירוק. בטקסטים מדעיים רבים גם אשוחית זו מסווגת כתת-מין של האשוחית הנורווגית, אך למעשה היא ייחודית כמו מיני אשוחית אחרים, ונראה שהיא קרובה יותר לאשוחית הסיבירית, לאשוחית שרנק (P. schrenkiana) ממרכז אסיה ולאשוחית מורינדה (P. smithiana) מהרי ההימלאיה. כמין נפרד אשוחית זו מכונה אשוחית אלפינית (Picea alpestris). כמו במקרה של האשוחית הסיבירית, יש הכלאה נרחבת בין אשוחית זו לבין האשוחית הנורווגית, ונדיר למצוא פרטים טהורים שלה.
נטיעה ושימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האשוחית הנורווגית היא אחת מעצי הנטיעה השכיחים ביותר, הן באזורי התפוצה הטבעיים שלה והן מחוצה להם. היא משמשת לייצור עץ ונייר, וכעץ נוי בפארקים ובגנים. שימוש שכיח נוסף שלה הוא כעצי חג מולד. האשוחית הנורווגית התאקלמה בכמה אזורים באמריקה הצפונית, אך לא התפשטה במידה מספקת כדי להיחשב מין פולש.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אשוחית נורווגית, באתר ITIS (באנגלית)
- אשוחית נורווגית, באתר NCBI (באנגלית)
- אשוחית נורווגית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אשוחית נורווגית, באתר Tropicos (באנגלית)
- אשוחית נורווגית, באתר GBIF (באנגלית)
- אשוחית נורווגית, באתר The Plant List (באנגלית)
- אשוחית נורווגית, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אשוחית נורווגית באתר הרשימה האדומה של IUCN
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
