אנצאר היה מחנה מעצר שהקימה ישראל בשנת 1982 בדרום לבנון. המחנה פעל עד לשנת 1985 ובשיאו, הכיל כ-7,000 עצורים.

בתחילת מלחמת לבנון הועברו עצירים חשודים בחברות באחד מארגוני הטרור למחנה מעצר ליד ראש הנקרה. אולם, פרקליטות המדינה הודיעה לרמטכ"ל רפאל איתן כי צעד זה נוגד את החוק הבינלאומי וכי יש לעצרם במתקן כליאה בלבנון. כתוצאה מכך חיפש צה"ל מקום שנראה רחב דיו, לא רחוק מאחד מכבישי הרוחב, שלא נשלט על ידי הרים ולא מוקף אוכלוסייה פלסטינית, ובחר בציר ג'יה–נבטיה, שנחשב ידידותי באותו הזמן.

מחנה אנצאר היה ממוקם על הציר שיוצא מנבטיה לכיוון מערב, בין הכפר א-דוויר (אנ') לכפר אנצאר (אנ').^[1] המתקן היה בנוי מאוהלים מוקפים גדר וסוללות עפר. האבטחה נעשתה על ידי חיילי מילואים שישבו במגדלי שמירה סביב הגדרות. במחנה ישבו גם מפקדה גזרתית ופלוגות בתעסוקה שביצעו פעילות בגזרה.

לאחר שהתגלו מנהרות שהאסירים חפרו, פונו האסירים למחנה חדש עם צריפים ומערכות מים וביוב מסודרות, הובאו יחידות אבטחה ברמה גבוהה, הונהגו מסדרים ופשיטות ואף מכשירים לאיתור חפירות. המחנה עצמו סודר ונכבש באספלט, על מנת למנוע חפירת מנהרות. הוצבו בו אוהלים חדשים ומגדלי שמירה, ונבנו גדרות חדשות וקו עצירה צהוב, אותו אסור היה לחצות, כמטר אחד מגדר המכלאה. נגמ"שים ביצעו את הסיורים בין המכלאות השונות.

ב-23 בנובמבר 1983, בעקבות עסקת השבויים עם הפת"ח (עסקת "זמירות חדשות"), פונה הכלא ונסגר זמנית^[2]. כמה שבועות לאחר מכן, החל מתקן המעצר לפעול מחדש והועברו אליו עשרות חשודים שנתפסו בפעילות טרוריסטית כנגד חיילי צה"ל. ב-2 באפריל 1985 פונו 1200 אסירים ביטחוניים שהיו כלואים בו לכלא עתלית בישראל, 600 נוספים שוחררו למחרת לכפריהם בדרום לבנון והכלא נסגר.

עם הפינוי לרצועת הביטחון, נחרש המתחם על ידי דחפורים.

• כאן דוקו | אנצאר - מחנה השבויים, הראשון והאחרון, שהקימה מדינת ישראל בשטח לבנון