איליה קאזאן
צילום מ-1967 | |
לידה |
7 בספטמבר 1909 קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית |
---|---|
פטירה |
28 בספטמבר 2003 (בגיל 94) ניו יורק, ארצות הברית |
מקום קבורה | Greenwood Union Cemetery |
מדינה | ארצות הברית, יוון |
תקופת הפעילות | 1934–1976 (כ־42 שנים) |
מקום לימודים |
|
בן או בת זוג |
|
צאצאים | ניקולס קאזאן, כריס קאזאן |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
חתימה | |
איליה קאזאן (באנגלית: Elia Kazan; 7 בספטמבר 1909 – 28 בספטמבר 2003) היה במאי קולנוע ותיאטרון אמריקני. הוא זכה בשני פרסי אוסקר על בימוי, ובפרס אוסקר לשם כבוד.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשם אליאס קאזאנדזולו (ביוונית: Ηλίας Καζαντζόγλου) בקונסטנטינופול שבאימפריה העות'מאנית (לימים, איסטנבול שבטורקיה), למשפחה יוונית-נוצרית-אורתודקוסית. בילדותו היגרה משפחתו לארצות הברית. קאזאן גדל כבן מהגרים טיפוסי, מנוכר ורחוק מאביו; חש נחות מבחינה חברתית ומינית, בחוויית קיפוח.
קאזאן עבד בשיתוף פעולה הדוק עם סופרים ותסריטאים מהשורה הראשונה, ובהם ארתור מילר, טנסי ויליאמס, ויליאם אינג', באד שולברג (חופי הכרך ופנים בקהל), ג'ון סטיינבק (ויוה זפאטה!) והרולד פינטר (הטייקון האחרון).
את האוסקר הראשון קיבל קאזאן על הסרט "הסכם ג'נטלמני" בשנת 1947. באותה שנה ביים את ההפקה המקורית של המחזה "כולם היו בניי". בשנת 1949 ביים את ההפקה המקורית של המחזה "מותו של סוכן", ואת הסרט פינקי.
בשנת 1951 ביים את הסרט "חשמלית ושמה תשוקה", לאחר בימוי הפקה מקורית בברודוויי של המחזה שכתב טנסי ויליאמס. בסרט נתגלה מרלון ברנדו, והיה מועמד עליו לפרס האוסקר.
קאזאן ביים בשנת 1954 את הסרט חופי הכרך, וקיבל עליו את פרס האוסקר בפעם השנייה. כמו כן ביים את הסרטים קדמת עדן (1955), "בייבי דול" (1956), "ויוה זפאטה!" (1952), "נהר פראי" (1960), "זוהר בדשא" (1961), "ההסדר" (1969), "הטייקון האחרון" (1976), "בהלה ברחובות" (1950), "אמריקה אמריקה" (1963)[1], "אילן גדל בברוקלין" (1945), "בומרנג" (1947), "פנים בהמון" (1957), "אדם על חבל מתוח" (1953), וסרטים נוספים.
בסוף שנות השישים החל כוכבו לדעוך והוא פנה לכתיבת רומנים, אחדים מהם הפכו לרבי-מכר, בהם "ההסדר" (1967), אך לא זכו לאהדת הביקורת. עם זאת פרסום האוטוביוגרפיה שלו "חיים" (ב-1988) החזירו לאור הזרקורים. הספר התקבל בהתלהבות רבה בעולם כולו ונחשב כאחת מהאוטוביוגרפיות הטובות שנכתבו אי פעם.
בשנת 1999 זכה באוסקר על מפעל חיים. במעמד קבלת הפרס נערכו הפגנות מחאה, הן של קהילת הקולנוע והן של אזרחים מהמחנה הליברלי, אשר התקוממו על הענקת פרס למי שנתפס בעיניהם כ-"מלשין ומשתף-פעולה".
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]איליה קאזאן היה נשוי שלוש פעמים. אשתו הראשונה הייתה מולי דיי תצ'ר[2]. תוך כדי נישואיו ניהל מערכות יחסים מקבילות; בין השאר ניהל ידידות רומנטית עם מרילין מונרו[2]. הוא התגרש מאשתו הראשונה למען השחקנית קונסטאנס דאולינג, אבל אחרי תקופה של חיים משותפים חזר למסגרת הנישואין שאליה התגעגע[2]; מבלי שהפסיק לנהל מערכות יחסים מקבילות מחוץ לנישואיהם, עד למותה. נישואיו השניים היו לשחקנית ברברה לודן, שילדה את בנו כאשר עדיין היה נשוי לאשתו הראשונה, והם נמשכו בין השנים 1969 עד למותה ב-1980. נישואיו לאשתו השלישית נמשכו מ-1982 עד למותו, ב-2003.
לקאזאן חמישה ילדים, ביניהם התסריטאי ניקולס קאזאן, והוא סבם של השחקניות זואי קאזאן ומאיה קאזאן.
עמדותיו הפוליטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת "ציד המכשפות" של ועדת מקארתי לא עמד קאזאן בלחץ, ומסר שמות של חלק מחבריו, שלטענתו היו ידועים גם ללא עדותו. רבים לא סלחו לו על כך.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איליה קאזאן, תרגום: עדי גינצבורג-הירש, חיי, תל אביב: דביר, 1994
- איליה קאזאן, תרגום: מקסים גילן, ההסדר, ביתן, 1969, 1978
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איליה קאזאן, ברשת החברתית Goodreads
- איליה קאזאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- איליה קאזאן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- איליה קאזאן, באתר AllMovie (באנגלית)
- איליה קאזאן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- איליה קאזאן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- איליה קאזאן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- איליה קאזאן, באתר Discogs (באנגלית)
- דייוויד תומסון, הגרדיאן, מרטין סקורסזי בסרט תיעודי על האליל האישי שלו, באתר הארץ, 23 במאי 2011
- איליה קאזאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- איליה קאזאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- איליה קזן (1909-2003), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרס אוסקר לשם כבוד | ||
---|---|---|
1928–1950 | האחים וורנר / צ'ארלי צ'פלין (1928) • וולט דיסני (1932) • שירלי טמפל (1934) • ד. וו. גריפית' (1935) • סדרת הסרטים March of Time / הווארד גרין והרולד רוסון (1936) • אדגר ברגן / הווארד גרין / המוזיאון לאמנות מודרנית / מאק סנט (1937) • ארתור בול / וולט דיסני / דינה דורבין ומיקי רוני / גורדון ג'נינגס, יאן דומלה, דברו ג'נינגס, אירמין רוברטס, ארט סמית', פרסיוט אדוארט, לויאל גריגס, לורן ריידר, הארי מילס, לואיס מסנקופ, וולטר אוברסט / אוליבר מארש ואלן דייבי / הארי וורנר (1938) • דאגלס פיירבנקס / ג'ודי גרלנד / ויליאם קמרון מנזיס / הקרן לקולנוע וטלוויזיה (ז'אן הרשולט, ראלף מורגן, ראלף בלוק, קונרד נגל)/ חברת טכניקולור (1939) • בוב הופ / ניית'ן לוינסון (1940) • וולט דיסני, ויליאם גארטי, ג'ון נ. א. הוקינס וחברת RCA / לאופולד סטוקובסקי ושותפיו / ריי סקוט / משרד המודיעין הבריטי (1941) • שארל בואייה / נואל קאוורד / מטרו גולדווין מאייר (1942) • ג'ורג' פאל (1943) • בוב הופ / מרגרט אובראיין (1944) • אולפני רפבליק ודניאל בלומברג / וולטר וגנר / הבית בו אני גר / פגי אן גארנר (1945) • הרולד ראסל / לורנס אוליבייה / ארנסט לוביטש / קלוד ג'רמן ג'וניור (1946) • ג'יימס באסקט / תומאס ארמט / ויליאם ניקולס זליג / אלברט סמית' / ג'ורג' קירק ספור / מצחצחי הנעליים (1947) • וולטר וגנר / הסרט Monsieur Vincent / סיד גראומן / אדולף צוקור (1948) • ז'אן הרשולט / פרד אסטר / ססיל ב. דה-מיל / גונבי האופניים (1949) • לואי ב. מאייר / ג'ורג' מרפי / הסרט Le mura di Malapaga (1950) | |
1951–1975 | ג'ין קלי / רשומון (1951) • מריאן קופר / בוב הופ / הרולד לויד / ג'ורג' מיצ'ל / ג'וזף שנק (1952) • אולפני המאה ה-20 / חברת Bell & Howell / ג'וזף ברין / פיט סמית' (1953) • חברת Bausch & Lomb / דני קיי / קמפ ניבר / גרטה גרבו / ג'ון וייטלי / וינסנט וינטר / הסרט Jigokumon (1954) • הסרט Miyamoto Musashi (1955) • אדי קנטור (1956) • איגוד מהנדסי הקולנוע והטלוויזיה / ברונקו בילי אנדרסון / צ'ארלס בראקט / בי. בי. קהן (1957) • מוריס שבלייה (1958) • באסטר קיטון / לי דה פורסט (1959) • גרי קופר / סטן לורל / היילי מילס (1960) • ויליאם הנדריקס / פרד מטזלר / ג'רום רובינס (1961) • ויליאם טאטל (1964) • בוב הופ (1965) • יאקימה קאנוט / פרנק פרימן (1966) • ארתור פריד (1967) • ג'ון צ'יימברס / אונה וייט (1968) • קרי גרנט (1969) • ליליאן גיש / אורסון ולס (1970) • צ'ארלי צ'פלין (1971) • צ'ארלס בורן / אדוארד ג'י רובינסון (1972) • הנרי לנגוליס / גראוצ'ו מרקס (1973) • הווארד הוקס / ז'אן רנואר (1974) • מרי פיקפורד (1975) | |
1976–2000 | מרגרט בות' (1977) • וולטר לאנץ / לורנס אוליבייה / קינג וידור / המוזיאון לאמנות מודרנית (1978) • האל אליאס / אלק גינס (1979) • הנרי פונדה (1980) • ברברה סטנוויק (1981) • מיקי רוני (1982) • האל רוץ' (1983)צ• ג'יימס סטיוארט / הקרן הלאומית לאמנויות (1984) • פול ניומן / אלכס נורת' (1985) • ראלף בלאמי (1986) • חברת קודאק / הועד הלאומי לסרטים בקנדה (1988) • אקירה קורוסאווה (1989) • סופיה לורן / מירנה לוי (1990) • סטיאג'יט ריי (1991) • פדריקו פליני (1992) • דברה קר (1993) • מיכלאנג'לו אנטוניוני (1994) • קירק דאגלס / צ'אק ג'ונס (1995) • מייקל קיד (1996) • סטנלי דונן (1997) • איליה קאזאן (1998) • אנדז'יי ויידה (1999) • ג'ק קארדיף / ארנסט להמן (2000) | |
2001–הווה | סידני פואטייה / רוברט רדפורד (2001) • פיטר או'טול (2002) • בלייק אדוארדס (2003) • סידני לומט (2004) • רוברט אלטמן (2005) • אניו מוריקונה (2006) • רוברט בויל (2007) • לורן באקול / רוג'ר קורמן / גורדון וויליס (2009) • קווין בראונלו / ז'אן-לוק גודאר / אלי וולך (2010) • ג'יימס ארל ג'ונס / דיק סמית' (2011) • ד. א. פניבייקר / האל נידהם / ג'ורג' סטיבנס ג'וניור (2012) • אנג'לה לאנסברי / סטיב מרטין / פיירו טוסי (2013) • ז'אן-קלוד קרייר / הייאו מיאזאקי / מורין או'הרה (2014) • ספייק לי / ג'ינה רולנדס (2015) • ג'קי צ'אן / לין סטלמאסטר / אן וי. קואטס / פרדריק ווייזמן (2016) • צ'ארלס ברנט / אוון רויזמן / דונלד סאת'רלנד / אנייס ורדה (2017) • מרווין לוי / לאלו שיפרין / סיסלי טייסון (2018) • דייוויד לינץ' / וס סטודי / לינה ורטמילר (2019) • סמואל ל. ג'קסון / איליין מאי / ליב אולמן (2021) • אוזאן פלסי / דיאן וורן / פיטר ויר (2022) • אנג'לה באסט / מל ברוקס / קרול ליטלטון (2023) |
הקודם: 1953: פרד זינמן (מעתה ועד עולם) |
פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע 1954: איליה קאזאן (חופי הכרך) |
הבא: 1955: דלברט מאן (מרטי) |
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.