ניו ריפבליק
 | |
| נשיא ארצות הברית ברק אובמה על כריכת העיתון בפברואר 2013. | |
| תדירות |
ירחון  |
|---|---|
| מו"ל |
Hamilton Fish V, Michael Caruso |
| בעלים |
Win McCormack, מרטין פרץ, קנווסט, כריס יוז |
| עורך ראשי |
Win McCormack |
| תאריכי הופעה |
1914–הווה (כ־110 שנה) |
| שפה |
אנגלית |
| מערכת |
וושינגטון די. סי. |
| תפוצה |
50,000 (נכון ל־2013) |
| מדינה |
ארצות הברית |
| ISSN | 0028-6583, 2169-2416 |
|
newrepublic | |
  | |
ה"ניו ריפבליק" (באנגלית: The New Republic - TNR) הוא שבועון אמריקני דעתני, המופץ מדי שבוע בתפוצה של בין 40,000 - 65,000 עותקים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה"ניו ריפבליק" נוסד על ידי הרברט קרולי וולטר ליפמן שנעזרו כלכלית בדורותי פיין ויטני ובעלה, וילאד סטרייט, שזכו בעיקר הבעלות על העיתון. ב-7 בנובמבר 1914 יצאה לאור המהדורה הראשונה של העיתון. קו העריכה היה ליברלי ופרוגרסיבי ועסק רבות בתיעוש שפקד את ארצות הברית החל מסוף המאה ה-19 ובהשלכותיו על החברה האמריקנית. חלקו של השבועון בעיצוב דעת הקהל והלך הרוח הפרוגרסיבי בקרב הממשל האמריקני נחשב גדול.
במהלך מלחמת העולם הראשונה דחק ה"ניו ריפבליק" לכניסת ארצות הברית למלחמה לצד מדינות ההסכמה. לאחר המלחמה ראה השבועון בעין יפה את צמיחת המשטר קומוניסטי בברית המועצות. קו זה נמשך גם לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר השבועון ביקר את האופוזיציה לשלטונות הקומוניסטיים שהשתלטו על מדינות מזרח אירופה[1]. עם תחילת המלחמה הקרה, ועזיבתו של העורך הנרי וואלאס, השתנתה גישתו של השבועון והוא החל מבקר את מדיניותה של ברית המועצות. במהלך שנות ה-50 ביקר השבועון את המקארתיזם ורדיפת הקומוניסטים בארצות הברית. במהלך שנות ה-60 התנגד המגזין למלחמת וייטנאם אולם בו בזמן תקף את השמאל החדש.
ב-1975 נקנה השבועון בידי מרטין פרץ, מרצה מאוניברסיטת הרווארד למדעי החברה. פרץ, יוצא השמאל החדש, עזב את התנועה על רקע תמיכתה בתנועות שחרור לאומניות שונות, ביניהן הארגון לשחרור פלסטין. תחת פרץ החל העיתון לנקוט קו יותר פרו-אמריקני, פרו-ישראלי, בעד מדיניות חוץ אמריקנית נוקשה יותר וכלכלית לנטות לכיוון נאו ליברליזם. במהלך שנות ה-80 תמך העיתון בנשיא ארצות הברית רונלד רייגן ובמאבקו בקומוניזם. במהלך שנות ה-90 תמך העיתון במלחמת המפרץ, מלחמת קוסובו והמלחמה בבוסניה. תמיכה זאת הייתה בשם האמונה בהתערבות במשברים הומניטריים ובצורך להשתמש בכוח האמריקני על מנת לקדם את קו המחשבה האמריקני בעולם.
החל משנת 2000 חלה ירידה עקבית ותלולה במספר הקוראים של העיתון.
ב-2007 מכר פרץ את חלקו בעיתון לקונצרן המדיה הקנדי קנווסט (Canwest)[2]. רק כדי לקנותו מחדש, שנתיים מאוחר יותר ב-2009, ביחד עם שותפים[3].
החל ממרץ 2007 עבר ה"ניו ריפבליק" מספר שינויים וביניהם הפך לדו-שבועון. ג'יי-ג'יי גולד הוא העורך של השבועון.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חשיפה (סרט, 2003)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ניו ריפבליק (באנגלית)- אתר השבועון
- בלוג של כתבי השבועון
- איטה פרינץ גיבסון, הליברלים החדשים, באתר העין השביעית, 16 בדצמבר 2014
- ניו ריפבליק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ניו ריפבליק, ברשת החברתית פייסבוק
ניו ריפבליק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ניו ריפבליק, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו למשל: איש האופוזיציה מהגוש המזרחי בגולה, הצופה, 19 במרץ 1948; המשך
- ^ New Republic’s Editor in Chief Sells His Share of the Magazine כתבה בניו יורק טיימס
- ^ Peretz, investors buying back TNR כתבה בפוליטיקו
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
