התלמוד הוא חיבור קולקטיבי שבו מסוכמת ההלכה האמוראית כפירוש למשנה ולברייתות, שהתפתח בשני מרכזים: בבל וארץ ישראל. אין בתלמוד התייחסות לכל מסכתות המשנה: בחלק מן המקרים לא נוצרה כלל מסכת אמוראית, ובחלק מן המקרים היא נוצרה אך אבדה; כך למשל לא השתמר תלמוד ירושלמי על סדר קדשים. אולם, בשנת 1906 פרסמו פרשן התלמוד שלמה יהודה אלגאזי פרידלנדר והמדפיס יעקב וידר סדר קדשים לתלמוד הירושלמי על פי כתב יד נדיר שהתגלגל לטענתם לטורקיה עם אנוס מליסבון, והם הצליחו לשאול אותו לחצי שנה בלבד על מנת להעתיקו. הספרים שהוצאו על ידם זכו להצלחה רבה והחפץ חיים אף עבר להניח תפילין לפי שיטת רבנו תם בעקבות חיזוק שמצא בסדר החדש. לאחר כמה חודשים התעוררו חשדות לגבי הטקסט, משום שרוב הסדר הורכב מסוגיות בנושאים קרובים כמו בכורות וזבחים, שהועתקו מסדרים אחרים עם תוספות של פרידלנדר. בסופו של דבר הוכרז הספר כזיוף.