שמש בית כנסת
שַׁמָּשׁ בית כנסת (בשונה מגבאי) עוסק בתחזוקת בית הכנסת, בדומה לשרת בית הספר.
השמש פותח ונועל את בית הכנסת (ובימינו מאז תופעת גניבת ספרי התורה החל בשנות השבעים של המאה העשרים, גם נועל ופותח את ארון הקודש), מנקה את בית הכנסת, משפץ ומתקן אותו, ועוסק בתפעול השוטף, בתאורה (בעבר בנרות ובשמן), בריהוט ובסידור הספרים. לעומתו הגבאי אחראי לסדרים ולארגון, ויש לו תפקידים טקסיים רשמיים כמו הקריאה לעולים לתורה ואמירת "מי שבירך", הנעדרים מתפקידי השמש.
את שכרו קיבל השמש מקופת הציבור כחלק מבעלי התפקידים בקהילה. בעבר שמש בית הכנסת היה גר בסמוך לבית הכנסת או בתוכו. השמש היה נחשב תפקיד מוערך, ובספרות הרבנית מובטחת לאדם העוסק בכך ברכה וחיי עולם, אם כי בדרך כלל בעלי תפקיד זה היו מתחתית הסולם הכלכלי והחברתי. לעיתים אשת השמש עזרה על ידו בניקיון ובסידור. גם בימינו ישנן משפחות המעבירות במסורת מדור לדור את התפקיד.
בקהילות קטנות תפקידי הגבאי והשמש אוחדו, ובימינו יש המחליפים בין התפקידים ומשתמשים במונח "שמש" גם לתיאור הגבאי.
התפקיד קיים בימינו בבתי כנסת בחוץ לארץ, בבתי כנסת גדולים או וותיקים בארץ, ובבתי כנסת חרדים, אך פחות מוּכָּר בבתי הכנסת של המגזר הדתי לאומי, במיוחד אלו של האשכנזים.
מקור המילה בלשון חז"ל - במשמעות המשרת שהיה מגיש את האוכל ומוזג את היין המהול במים, שהכהל שבו היה הכרחי כדי להתגבר על זיהום חידקים במים. המילה שמש בהשאלת משמעות משמשת לנר הנפרד שמדליקים בו את שמונת נרות חנוכה בחנוכיה.
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
