שכונה היא יחידת מגורים עירונית בעלת מאפיינים חברתיים, ארכיטקטוניים וגאוגרפיים אחידים, שגודלה יכול להשתנות מבניינים בודדים (כמו שכונת משכנות שאננים) עד למספר רב של רחובות (כמו שכונת רמות אלון בירושלים).

במרבית השכונות יש בתי מגורים ובדרך כלל יש בהן תשתית מקומית משותפת כגון גנים ציבורים, מבני ציבור (כגון בית ספר), מרכז מסחרי, כבישים פנימיים, ריכוזי פסולת וכדומה. שכונות יכולות להתפתח כתוצאה מתכנון עירוני או לגדול באופן טבעי. כאשר מתקבצת באזור קבוצה אתנית מסוימת יכולה להיווצר שכונה בעלת חתך מאפיין. לדוגמה, שכונה יהודית בניו יורק, שכונה דתית בהרצליה, שכונה סינית בניו אורלינס וכו'.

עיר מורכבת לרוב ממספר שכונות בהתאם לממדיה, כאשר גודל השכונות יכול להשתנות בצורה משמעותית, כך למשל ברמת אביב אלפי תושבים בעוד באחוזת בית (שנמצאת באותה עיר – תל אביב) מספר זעיר של רחובות. בדרך כלל השכונות צמודות זו לזו, אולם לעיתים, מסיבות של תכנון עירוני, יכולות שכונות מסוימות להיות רחוקות זו מזו או ממרכז העיר, כאשר התוכניות הן לרוב למלא את השטח העתידי בבניה. במקרים שהתכנון לא יוצא לפועל נוצר מצב ארוך טווח (למשל באשדוד) בו השכונות מרוחקות זו מזו.

בעברית הכינוי רובע מתייחס לרוב לקבוצת שכונות קרובות ודומות, למשל רובעי תל אביב, אך לפעמים לשכונות בודדות, למשל רובעי אשדוד. ישנן ערים שבהן צברים של שכונות נושאים כינויים כמו צ'יינה טאון, "בית הכרם רבתי", נחלאות או קטמונים. ישנן שכונות שמחולקות לתת שכונות כמו מעלות דפנה המכילה את "ארזי הבירה" או כמו בית הכרם שמכילה את "שכונת הפועלים". גבולות בין שכונות עשויים להיות לא ברורים או מוגדרים באופן שונה במקומות שונים.

ערך מורחב – שכונת מצוקה

שכונות עוני הן שכונות מוזנחות וצפופות אוכלוסין, שבהן אוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך והפשע בהן רווח. לעיתים קרובות מתגוררת בהן אוכלוסייה שונה מבחינה דתית או אתנית מהשכבה השלטת במדינה, או מהגרים שלא נקלטו היטב והשלטונות מזניחים את תשתיותיהן ולא אוכפים בהן את החוק. דוגמה לשכונות אלה הן הפאבלות שבברזיל – שכונות ארעי הנבנות בקצה הערים הגדולות. בירושלים שכונות כאלה נבנו בחיפזון עבור גל העלייה של יהודי ארצות האסלאם, מיד לאחר הקמת המדינה והן טופלו בפרויקט שיקום שכונות.

בישראל קיימים בערים יהודיות גדולות רבני שכונות, אנשי דת שנמצאים מתחת לרבני העיר בהירארכיה הרבנית ואחראים לטיפול הדתי בתושבי השכונה.

בין השכונות המפורסמות בארץ ניתן למנות את רחביה, תלפיות, משכנות שאננים, פסגת זאב ומאה שערים בירושלים וכפר שלם, נווה צדק, רמת אביב ופלורנטין בתל אביב-יפו וכן השכונות נווה שאנן, הדר ואחוזה בחיפה.

בתחילת המאה ה-21 קיבוצים רבים בנו שכונות הרחבה קהילתיות בסמיכות לחצר הקיבוץ, שתחילתן במסגרת הסדרי החובות של הקיבוצים והמשכן בכוונה להגדיל ולהצעיר את אוכלוסייתם^[1]. המשתכנים החדשים בשכונות אלה אינם חייבים להתקבל כחברים באגודה החקלאית של הקיבוץ, אבל הם מתקבלים לאגודה הקהילתית ובעלי זכות בחירה בוועד המקומי של הקיבוץ המתחדש.^{[דרושה הבהרה]}

בתרבות הפופולרית השכונה מוצגת לעיתים כמעוז התמימות של הילדות, וכאבן יסוד של חברה בריאה. לא מעט סרטי קולנוע מתארים באופן רומנטי מאבק של השכונות ותושביהם המבקשים לשמור על צביון שכונתם ונוף ילדותם נגד כרישי נדל"ן תאבי בצע, הרוצים להרסה לטובת בנייה רווייה לגובה. דימוי נפוץ הוא המכולת השכונתית עם בעל הקיוסק הזקן שמכיר את כולם בשכונה מול הסופרמרקט האחיד והקר של תאגיד מסחרי ענק.

מנגד, השכונות, ובעיקר שכונות עוני (שמכונות לעיתים "סלאמס"), מוצגות גם כמקום הגידול והגיוס של ארגוני פשע מאורגן כגון כנופיות ומאפיה, השואבות את כוחן מהיחס ה"משפחתי" בין בני אותה שכונה.

אפקט השכונה הוא מונח במדעי החברה הבוחן את ההשפעה הישירה והעקיפה של השכונה על התנהגויות הפרט.

הביטוי "לעשות שכונה", או "שכונה" בלבד, משמש בסלנג הישראלי לתיאור התנהלות חובבנית חוסר רצינות, חוסר מקצועיות וזלזול^[2], לדוגמה: משחק כדורגל "שכונה", או "השחקנים עושים שכונה" הוא מצב בו הכדורגלנים משחקים בלי להישמע לטקטיקה ולהוראות המאמן, ולכללי המשחק^[3]. לצורך הקצנת המשמעות השלילית של המילה, לעיתים היא נכתבת ונהגית "צ'כונה" כדי להדגיש את חוסר התקינות.

• שכונה-מדינה, מאת טלי חתוקה, רוני בר, מיכאל יעקובסון, מירב בטט, ג'סיקה פיין, המעבדה לעיצוב עירוני, אוניברסיטת תל אביב, 2012.

• בחירות לוועדי שכונות: האם הן תורמות להון החברתי?, מתוך כתב העת "ביטחון סוציאלי"
• נעמה ריבה, מדוע השכונות החדשות בישראל עדיין נראות אותו הדבר, באתר הארץ, 10 ביולי 2018
• שכונות, דף שער בספרייה הלאומית