שטח B
.jpg)
שטח B הוא מונח שנטבע בהסכם אוסלו ב' ומתייחס לשטחים שהסמכויות השלטוניות בהם מתחלקות בין הרשות הפלסטינית ובין מדינת ישראל – התחומים האזרחיים נמצאים תחת סמכות הרשות הפלסטינית, בעוד שהתחומים הצבאיים והביטחוניים נמצאים תחת סמכות ישראלית.[1] בשטחים אלה שוכנים 440 יישובים כפריים, שכולם פלסטיניים, וכן שמורות טבע. האזור תופס כ-22% משטח יהודה ושומרון.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-28 בספטמבר 1995 נחתם בוושינגטון הסכם בין ישראל לארגון לשחרור פלסטין הידוע בשם "הסכם אוסלו ב'". בהסכם חולקו יהודה והשומרון וחבל עזה לשלושה חלקים: שטחי A, שטחי B ושטחי C. הסכם זה נועד לשמש כהסדר ביניים למשך חמש שנים עד שיוחלף בהסדר קבע, אולם נכון לשנת 2024 הסדר הקבע לא גובש. עד יישום הסכם ואי שטח B כלל 23%–25% משטחי יהודה והשומרון. במסגרת הסכם זה הועברו לשטח B בשלבים 13% משטחי יהודה ושומרון שהיו שטחי C, אך נגרעו ממנו שטחים אחרים שהפכו לשטח A, ומאז הוא כולל כ-22% מיהודה ושומרון.
באוקטובר 2020 פורסם כי צה"ל מציב שלטים המזהירים ישראלים מפני "כניסה לשטחי A" גם במספר נקודות כניסה לשטח B בלבד, על מנת למנוע כניסת ישראלים למקומות בעלי סיכון.[2][3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, אתר הכנסת, 28 בספטמבר 1995
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סעיף 2.א. לחלק 13 של הסכם אוסלו ב'
- ^ מדוע צה"ל מנסה לחסום כבישים לתנועת ישראלים ברחבי יו"ש?, באתר הקול היהודי, 10 בנובמבר 2020
- ^ "הכניסה לשטח A אסורה" - מדוע צה"ל מטעה את הנוסעים?, באתר הקול היהודי, 15 באוקטובר 2020
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
