שונית מינה
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| קואורדינטות | 78°33′S 166°54′E / 78.55°S 166.9°E |
| נתונים מדיניים | |
|
(למפת אנטארקטיקה רגילה) | |
  | |
שונית מינה (באנגלית: Minna Bluff) הוא כף טרשי בקצה המזרחי של חצי אי געשי באנטארקטיקה, הנשלח הרחק אל תוך מדף הקרח רוס ב- 78°30′S 169°0′E / 78.500°S 169.000°E. השונית יוצרת זרוע ארוכה וצרה, המסתיימת בתוואי נוף דמוי קרס (קרס מינה) הפונה דרומה, והיא נושא למחקר בתולדות הקריוספירה האנטארקטית, במימון קרן המדע הלאומית, המשרד לתוכניות הקוטב.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השונית נזכרת שוב ושוב בהיסטוריה של חקר אנטארקטיקה. היא נצפתה לראשונה ביוני 1902, במהלך משלחת דיסקברי של קפטן סקוט, 1904-1901. מאז ואילך הוכרה השונית כתוואי נוף בולט וכאתר למצבורי אספקה חיוניים למסעות דרומה אל הקוטב הדרומי. במקור נקראה פשוט "השונית", אך בהמשך קרא לה קפטן סקוט על שם אשתו של נשיאה הקודם של החברה הגאוגרפית המלכותית, סר קלמנטס מרקהם.
כל משלחת שיצאה בעקבות סקוט בנתיב זה, לאחר מסע החלוץ שלו (ובכלל זה ארנסט שקלטון ב-1908, סקוט עצמו ב-1911 וקבוצת ים רוס של שקלטון בשנים 1916-1914) השתמשו בשונית מינה למיקום מצבורים וכציון דרך חיוני להנחיית מסעות בדרכם חזרה. עקב מצב הקרח בקרבת השונית, הותווה הנתיב אל הקוטב כ-32 ק"מ מזרחה לה, והמצבורים הונחו על נתיב זה בטווח ראייה אל השונית.
מחקריו של ג'ורג' סימפסון, המטאורולוג במשלחת טרה נובה של סקוט, קבעו, כי לשונית מינה יש השפעה על מזג האוויר הקוטבי. מסת הסלע של השונית מסיטה מזרחה את הרוחות הדרומית, השוטפות לאורך הקצה המזרחי של מדף הקרח רוס, והסטה זו מתפלגת בהמשך כשהרוחות מגיעות אל האי רוס כ-80 ק"מ צפונה משם. זרם אחד שוטף אך תוך מצר מקמרדו, השני פונה מזרחה אל כף קרוזייה. התפלגות זו של כיוון הרוח, היא, בין שאר תוצאותיה, הגורם לאזור "העיקול נטול הרוח" על חופו הדרומי של האי רוס, אזור המתאפיין בקרה יוצאת דופן, ערפילים ורוחות קלות, שחוקרי אנטארקטיקה הגיעו אליו בכמה מסעות לגילוי ארצות בין מצר מקמרדו לכף קרוזייה בשתי המשלחות של סקוט.
מקובל לראות בשונית את הנקודה הדרומית ביותר של ארץ ויקטוריה, המפרידה בין חוף סקוט מצפון לחוף הילרי של שטח חסות רוס מדרום.
קרס מינה (Minna Hook) (78°36′S 167°6′E / 78.600°S 167.100°E) הוא תוואי נוף געשי מאסיבי, דמוי קרס, 17 ק"מ אורכו ו-1,115 מ' גובהו, המהווה את הקצה הדרום-מזרחי של חצי האי הנקרא "שונית מינה" בקצה הדרומי של חוף סקוט. השם לקוח מזה של שונית מינה והופיע לראשונה במפת תרשים גאולוגית ובדו"ח של אן רייט גראסהאם בשנת 1987.
אוכף מינה (Minna Saddle) (78°26′S 165°33′E / 78.433°S 165.550°E) הוא אוכף שלג רחב-ידיים, כמה קילומטרים לאורך ולרוחב, במקום המפגש בין שונית מינה למורדות המזרחיים של הר דיסקברי. את שמו נתנה לו בשנת 1958 הקבוצה הניו זילנדית של המשלחת הטראנס-אנטארקטית של חבר העמים הבריטי, 1958-1956, משום הקשר שלו עם שונית מינה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Bickel, Lennard (2000). Shackleton's Forgotten Men. London: Random House. ISBN 0-7126-6807-1.
- Cherry-Garrard, Apsley (1983). The Worst Journey in the World. London: Penguin Books. ISBN 0-14-009501-2.
- Riffenburgh, Beau (2004). Nimrod. London: Bloomsbury Publications. ISBN 0-7475-7253-4.
- Solomon, Susan (2001). The Coldest March. New Haven: Yale University Press. ISBN 0-300-09921-5.
- Scott, Robert F. (1913). Scott's Last Expedition Vol I. London: Smith, Elder & Co.
- Wilson, Edward A. (1973). Diary of the Discovery Expedition. London: Blandford Press. ISBN 0-7137-0431-4.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
