שודדי ים ברברים
שודדי ים בֶּרְבֶּרִים או קוֹרְסָארִים בֶּרְבֶּרִים היו שודדי־ים, מוסלמים ברובם, שפעלו מהחוף הַבֶּרְבֶּרִי או חוף בֶרְבֶּרְיָה – אזור החוף של צפון אפריקה, ובמיוחד מתוניסיה, טריפוליטניה ואלג'יריה. המטרה העיקרית של התקפותיהם היה לקיחת שבויים לשם מכירתם בשווקי העבדים באימפריה העות'מאנית ובמדינות ערב.[1] קורבנותיהם היו בני עמים שונים ודתות שונות, כולל נוצרים, יהודים ומוסלמים. תחום הפעילות המרכזי שלהם היה מערב הים התיכון, אבל הם ערכו הפלגות שוד גם אל מזרח האוקיינוס האטלנטי. השודדים הברברים התנפלו על ספינות מסחר או פשטו על כפרים ועיירות חוף, בעיקר באיטליה, צרפת, ספרד ופורטוגל אבל גם באיים הבריטיים, בהולנד ובאיסלנד.[2]
תולדותיהם
[עריכת קוד מקור | עריכה]פשיטות של שודדי ים מוסלמים החלו לאחר הכיבוש המוסלמי של חצי האי האיברי בשנת 710, אבל הכינוי "פירטים בֶּרְבֶּרִים" ו"קורסארים בֶּרְבֶּרִים" מתייחס בדרך כלל לשודדי הים שפעלו בו מהמאה ה-16 ואילך, כאשר התקפות השוד הלכו וגברו הן במספרן הן בטווח פעולתן. בתקופה זו היו אלג'יריה, תוניסיה וטריפוליטניה חלק מן האימפריה העות'מאנית, בין כפרובינציות בניהולו הישיר של מושל ובין כיחידות אוטונומיות המוכרות בשם "המדינות הַבֶּרְבֶּרִיוֹת". פשיטות פירטיות יצאו גם מסָלֶא, בּוֹ רֶגְרֶג ונמלים נוספים במרוקו, אם כי מרוקו לא הייתה חלק מן האימפריה העות'מאנית.
הקורסארים הברברים פעלו בכל חלקי הים התיכון ואף מעבר לו. הם יצאו אל האוקיינוס האטלנטי, הגיעו בהפלגותיהם אל חופי מערב אפריקה והרחיקו שוט צפונה עד איסלנד ואפילו לדרום אמריקה. קורסאר אלג'יראית נושאת 44 תותחים הרחיקה ב-1720 עד ריו דה לה פלאטה,[3] אך רוב מסעות השוד והחמס נעשו במערב הים התיכון. בנוסף ללכידת ספינות סוחר תמימות הם פשטו גם על עיירות וכפרים, בעיקר בחופי איטליה, צרפת, ספרד ופורטוגל, אך גם באנגליה, סקוטלנד, ארצות השפלה, אירלנד ואפילו איסלנד. מטרתם העיקרית הייתה לקחת בשבי את תושבי החוף הנוצרים ולמוכרם לעבדות.
הקורסארים לכדו במהלך תולדותיהם אלפי אוניות. רצועות־חוף ארוכות בספרד ובאיטליה ננטשו כמעט לחלוטין בשל הפחם מפניהם, וההתיישבות בהן התחדשה רק במאה ה־19. חוקרים מעריכים, כי מהמאה ה־16 ועד המאה ה־19 שבו הקורסארים ומכרו לעבדות בין 800,000 ל־1,250,000 איש.[2] הקורסארים הידועים ביותר הם האחים ברברוסה, ח'יר א-דין ועַרוּג' (אנ'), שכבשו את אלג'יריה מידי הספרדים בתחילת המאה ה־16 ומסרוה לימים לידי הסולטאן העות'מאני. קורסארים אחדים היו פירטים אירופים שקבעו כאן את מושבם, כמו ג'ק ווֹרְד (אנ'), סִימֶן דָּנְצִיגֶר (אנ') והנרי מֵיינוֹרִינְג (אנ'). הפירטים האירופים הביאו עימם ידע מתקדם בבניית אוניות והשטתן, מה שאיפשר לקורסארים להרחיב את פעילותם אל האוקיינוס האטלנטי.
פעילותם של הקורסארים הברברים הגיעה לשיאה בתחילת המאה ה־17. היא הלכה ונחלשה לקראת סוף אותה מאה, כאשר ציים אירופיים חזקים יותר אילצו את המדינות הברבריות לחדול מהתקפותיהם. ארצות הברית ניהלה בתחילת המאה ה־19 שתי מלחמות נגד שודדי הים של טריפוליטניה ואלג'יריה, הראשונה בין השנים 1801–1805 והשנייה ב-1815. עם סיום המלחמות הנפוליאוניות נפנו גם המעצמות האירופיות לדיכוי הפירטיות, אך היא נעלמה לגמרי רק ב־1830, לאחר כיבוש אלג'יריה על ידי צרפת.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיר המלחים "Coast of High Barbary" (אנ') מהמאה ה-18 היה פופולרי בקרב מלחים בריטים ואמריקאים. השיר מספר על היתקלות עם ספינת שודדי ים ברברים שמציגים עצמם כשוחרי שלום ואז תוקפים במפתיע. המלחים משיבים מלחמה, שבסופה הפירטים נוחלים תבוסה וטובעים עם אונייתם הבוערת.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Davis, Robert. "British Slaves on the Barbary Coast. Last updated 2011-02-17.
- Duro, Cesáreo Fernández (1902), Armada española desde la unión de los reinos de Castilla y de León. Vol. VI. Madrid.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר Coast of high Barbary, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב- שודדי ים ברברים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ישראלי, יוגב (2024-08-22). "נחשפה ספינה של פיראטים ברברים, שטבעה במאה ה-17 ליד גיברלטר". Ynet. נבדק ב-2024-08-22.
- ^ 1 2 Robert Davis, bbc.co.uk, 2011.
- ^ Duro (1902), p. 185.
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
