רעל הוא חומר, לרוב ביולוגי שעלול לגרום לאורגניזמים פציעה, מחלה או מוות, בדרך כלל על ידי תגובה כימית או פעילות אחרת ברמה המולקולרית. חלק מהרעלים הם גם רעלנים, וההבחנה בין השניים אינה מוקפדת תמיד, גם לא בקרב מדענים. סימון בין-לאומי לרעל הוא ציור של גולגולת על רקע עצמות מוצלבות בשחור לבן.

ישנם רעלים המשפיעים רק על גוף ספציפי, בעוד אחרים גורמים נזק אקולוגי ארוך טווח העלול להזיק למינים רבים. דבר זה קורה לרוב מרעלים שנוצרים מזיהום או משימוש במספר חומרים כמו חומרי הדברה רעילים.

ישנם מספר דרכים לבדיקת עוצמת רעלים, הנפוצה שבהם היא שיטת LD50 וישנם עוד כמה שיטות.

ארס ורעל

ערך מורחב – ארס

יש להבחין בין ארס לרעל ובין בעלי החיים המשתמשים בשניהם. בעלי חיים ארסיים מייצרים את הארס בבלוטות הארס או בקבוצת תאים בגופם, ואילו בעלי חיים רעילים נוטלים בדרך כלל את הרעילות מתזונתם או מגורם אחר. רעל מכיל אף הוא רעלנים בדומה לארס, אולם מורכבותם שונה בהתאם. רעל וארס הם שתי צורות שונות בהן מאוחסנים החומרים השונים. לדוגמה, בארס המולקולות יהיו גדולות כמו גם החלבונים שבו ומרכיביו הנפוצים הם פפטידים וחלבונים. ברעל המולקולות יהיו קטנות משמעותית, באופן שיאפשר את כניסתן למערכות הגוף הפנימיות שלא דרך פצע. רעל בדרך כלל יהיה מורכב מאלקלואידים או מתרכובות אורגניות ארומטיות אחרות וישמש להגנה.

ההגדרה הכללית של בעל חיים רעיל היא באמצעות אופן העברת הרעל – בעל חיים רעיל מעביר את הרעל מגופו אל האחר בשלוש דרכים עיקריות:

• מערכת העיכול – אם התוקף ינסה לאכול את בעל החיים הרעיל.
• מערכת הנשימה – חדירת מולקולות קטנות באמצעות שאיפתן אל תוך מערכת הנשימה.
• ספיגה – חדירת הרעל באמצעות ספיגתו אל שכבות הגוף הפנימיות דרך רקמות חיצוניות, דוגמת העור וריריות העיניים או האף.

מנגד - בעלי חיים ארסיים מעבירים את הארס שלהם למותקף באופן ישיר באמצעות פציעה חיצונית של גוף המותקף על ידי עקיצה או הכשה.

בטבע

רעלים מופקים על ידי מינים שונים של פטריות, פרוטיסטים וחיידקים שונים. באוקיינוס מספר אצות יכולות להפוך לרעילות מאוד, מה שיכול להרעיל את כל המים סביבם. צמחים רבים מפרישים רעלים, לרוב להגנה מאוכלי צמחים או אף מצמחים מתחרים. רעלים המופרשים מן הצומח גורמים בדרך כלל גירוי חריף בעור וחלקם עלולים להיות קטלניים במקרה של בליעה. ישנם גם רעלים המופקים ישירות מהאדמה, כמו מספר מלחים ותרכובות גזים רעילים.

בעלי חיים שונים משתמשים ברעלים להתגוננות מפני טורפים. ליצורים אלה פעמים רבות צבעי אזהרה כאדום, צהוב וכתום, כדי להרתיע את אויביהם. לרוב המינים המשתמשים ברעלים הם איטיים או פגיעים יחסית בדרכים אחרות, יותר ממינים גדולים, חזקים או מהירים יותר, המצליחים להשתמש בהגנות אחרות. בשל כך כמעט ואין זוחלים, עופות או יונקים רעילים אך בעלי חיים קטנים ורכי גוף הם לעיתים רבות רעילים. בין המינים הרעילים נפוצים פרוקי-רגליים שונים כמו חרקים שונים, חסרי חוליות ימיים רבים, דגים כמו נפוחיתיים, קברנוניים וצלופחים כמו ניבן ענקי (הגורם לאוכלו ללקות בסיגואטרה) ודו-חיים כמו צפרדעי חץ הרעל, קרפדות וסלמנדרות. ישנם אף כמה עופות רעילים כמו פיטוהוי עטוי.

מספר טורפים, הן של צמחים והן של בעלי חיים, מצליחים להתחסן מרעלים ספציפיים ולעיתים מצליחים להרוג את הטרף הרעיל ומחכים שרעלו יתנוון בהמשך (אצל החנקניים). אצל מספר טורפים הרעל יכול לשמש כהגנה משנית לטורפיהם שלהם, דבר הבולט אצל דנאית מלכותית הניזונה כזחל מצמחים רעילים כמו האסקלפיאס ואצל הימקגאשי, נחש תת-ארסי ההופך לרעיל לאחר שאוכל קרפדות רעילות.

מספר בעלי חיים אינם מייצרים רעל למטרות הגנה, אך יכולים לחלות בהרעלה, המסכנת את אוכליהם. כך נכון אצל המין שליו נודד ואצל מספר דגים (למשל ישנן גרינלנדי וכמה דגי שונית). כמו כן לעיתים הגוף סובל מהרעלת מזון שאינה מאכילת יצור רעיל.

בשימוש אנושי ובתרבות

ערך מורחב – הרעלה

חלק מהרעלים אינם נמצאים בטבע אלא מופקים בידי פעולות האדם, לרוב בחקלאות וייצור דשנים שונים. כמו כן תרכובות רעלים הנעשות במעבדה יכולות להיעשות מחוזקות יותר מהרעלים הטבעיים. מספר רעלים משמשים את האדם לכמה פעולות (הדברת מזיקים, ציד והרג בהרעלה). אחרות נעשות שלא במכוון.

הרעל בתרבות נחשב לדרך מוצלחת להריגה או להחלשת יריבים, זאת מאחר שהרעל אינו מאפשר איתור מיידי של החשודים ולרוב אינו מזוהה בזמן. לעיתים רעלים משמשים להוצאה להורג.

הסמל לחומרים רעילים, המשמש לאזהרה הוא לרוב גולגולת צלובה בעצמות, דומה מאוד לדגל שודדי ים, מה שמסמל מוות אפשרי.

ראו גם

• LD50
• תסמונת קרינה חריפה

קישורים חיצוניים

• יוסי מלמן, המורעלים, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2004 - על שימוש ברעל לאורך ההיסטוריה
• רעל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סמי מות, דף שער בספרייה הלאומית