ריצה היא צורת התנועה המהירה ביותר של בעלי רגליים. ההבדל בין ריצה להליכה הוא שבריצה יש נקודת זמן בה אף רגל אינה נוגעת בקרקע, בעוד שבהליכה נוגעת לפחות רגל אחת בקרקע בכל רגע נתון. הבדל נוסף הוא שבריצה שורפים יותר קלוריות מבכל הליכה.

ספורט הריצה הוא ענף מרכזי באתלטיקה. ריצה תחרותית התקיימה כבר בעת העתיקה, ביוון העתיקה, במצרים העתיקה ובאזורים נוספים.

מהירות הריצה של האדם משתנה בין ריצה איטית (ג'וגינג) לריצה מהירה (ספרינט). רצים מעטים הצליחו לרוץ ריצת 100 מטר בפחות מ-10 שניות, כלומר לרוץ במהירות העולה על 10 מטרים לשנייה (או 36 קמ"ש). היכולת להתמיד בריצה מהירה פוחתת ככל שהמרחק אותו יש לרוץ גדל, והשיא בריצת מרתון לגברים הוא מהירות ממוצעת של 5.67 מטרים לשנייה (20.4 קמ"ש). מהירות הריצה היא נגזרת של פרמטרים עיקריים כמבנה הגוף והשרירים, סיבולת לב ריאה ואימון גופני. לשם המחשה, אדם בוגר שאינו ספורטיבי במיוחד ירוץ מאה מטרים בכ16–20 שניות.

ריצה היא ספורט זמין וניתן לבצע אותה בכל מקום שנמצאים ובכל זמן. לסוגים שונים של ריצה השפעות שונות ומגוונות, הן פיזיות והן נפשיות.

הריצה מפעילה קבוצת שרירי גוף שונים וחשובים בצורה משמעותית והיא אף מייצבת את מפרק האגן. לעומת פעילויות ספורטיביות אחרות, ריצה היא בעלת השפעה גבוהה יותר על שרירי הגוף מכיוון שבדרך כלל היא נפעלת בעצימות גבוהה יותר ולא מתאפיינת בהפסקות. בנוסף, בזמן ריצה מספר הקלוריות שנשרפות גבוהות (בממוצע 40%) וההשפעה על המבנה הגופני וסיבולת לב ריאה גבוהה גם כן.^[1]

לריצה יש תועלת גדולה גם בפן הנפשי, מחקרים הצביעו על כך שריצה תורמת למצב הרוח, מפחיתה את החרדה ומשפרת את ההערכה העצמית. נוסף על כך, ניתן לראות שכאשר רצים נמנעו מלרוץ בגלל מחלה או פציעה, אז מצוקתם הפסיכולוגית גדלה ואף גם הדיכאון וההפרעה במצב הרוח. כמו כן, גם ההערכה העצמית והדימוי גוף יורדים.^[2]

רוב האנשים העוסקים בריצה נפצעים כתוצאה ממנה במהלך חייהם, פציעות אלו הן דבר שכיח שנובע מאימונים אינטנסיביים. אצל חלק מהמתאמנים הריצה עלולה להסב נזק למפרקים שנושאי משקל גוף. פציעות אלו קורות מעומס תת-מרביים ברקמות תקינות כלומר, השימוש בגוף מתבצע באופן לא נכון.

שברי מאמץ - פציעה זו בדרך כלל קורית בעצמות כף הרגל ועצם השוק, הכאב הוא במקום השבר שמתגבר בזמן פעילות ועומס על אזור זה. על מנת לטפל בפציעה זו, צריך לנוח ולהימנע מריצה עד למעבר הכאב.^[3]

דלקות גידים - דלקות גידים הם דבר אופייני בכל גידי הגף התחתון שמאובחן בכאב מקומי וכמו כן בתנועה. על מנת לטפל בפציעה זו, צריך לקרר את אזור הפציעה, לעשות מתיחות ולנוח.

שין ספלינט - זהו כאב בעצם השוק, הכאב מתבטא באזור קדמי או האחורי של השוק. נגרם בעקבות חזרה מאומצת על תהליך הריצה. דומה לכאב של שברי מאמץ והכאב עצמו עולה בתחילת הריצה בדרך כלל. על מנת לטפל בפציעה זו, צריך מנוחה וקירור באזור הפגוע וחזרה הדרגתית לאימונים.^[4]

ערך מורחב – ריצה יחפה

ריצה יחפה, היא פעולת ריצה עם כפות רגליים יחפות. ריצה זו פחות נפוצה כיום מריצה עם נעלי ספורט. יש הרואים בריצה כזו טבעית יותר ובריאה יותר עבור האדם, אולם לא קיים קונצנזוס ברור בעולם המדעי לגבי הסיכונים או היתרונות של הריצה היחפה.

ריצה היא אחת מדרכי התנועה של בעלי חיים ביבשה. בעל החיים היבשתי המהיר ביותר הוא הברדלס, המסוגל להגיע למהירות של 110 ק"מ לשעה,^[5] אם כי לזמן קצר בלבד שאחריו הוא חייב לנוח במשך זמן ממושך על מנת להוריד את חום גופו.

• רן לוי, להתיש את הקודו: על ריצה למרחקים ארוכים, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)
• יניב גורדנה וצוות איימקס, אחת ולתמיד: האם ריצה בריאה עבורנו?, באתר ynet, יוני 2014
• אביטל הירש, 10 פציעות שכל רץ צריך להיזהר מהן, באתר SHVOONG, יוני 2015
• שי גרינברג, ריצה למרחקים ארוכים: האם גופנו בנוי לכך?, באתר ynet, 8 בדצמבר 2015
• ליאת סנדק, המיתוסים לגבי ריצה ושברם | איך להתחיל לרוץ?, באתר הארץ, מאי 2021
• Running World Records