רבקה

רבקה מאת בנג'מין וסט, 1775
לידה	חרן
פטירה	כנען
מקום קבורה	מערת המכפלה
אב	בתואל
בן או בת זוג	יצחק
צאצאים	עשו, יעקב
מספר צאצאים	2

רִבְקָה היא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית, השנייה בארבע האמהות של עם ישראל. בתו של בתואל ואחות לבן הארמי, אשתו של יצחק, אם יעקב ועשו. אביה של רבקה היה בנו של נחור אחי אברהם, מכאן שאביה של רבקה היה בן דודו של יצחק.

המקור העיקרי לידע על רבקה הוא המסופר בספר בראשית, ומדרשי חז"ל העוסקים בסיפורים אלה. רבקה נזכרת במקרא בשמה 30 פעמים, מספר האזכורים הקטן ביותר מבין האמהות בספר בראשית^[1]. לאחר מותה, נקברה רבקה במערת המכפלה, שם נקברו, מלבד רחל, כל אבות ואמהות האומה.^[2] לפי האגדה, הייתה רבקה בת 133 שנים במותה.

שמה של רבקה נגזר מלשון 'מרבק', שפירושו מקום פיטום העגלים^[3], או דישת העגלים^[4].^[5]

ערך מורחב – מציאת אישה ליצחק

אברהם הזקין ועוד לא מצא אישה לבנו יצחק, לכן שלח את עבדו אל משפחתו בחרן^[6] כדי למצוא ליצחק אישה שם ולוודא שלא יישא אשה כנענית^[7]. שמו של העבד אינו מצוין, אולם לפי מדרשי חז"ל^[8] הוא אליעזר.

עבד אברהם לקח בצידתו מתנות רבות ויקרות כדי להעניק לכלה המיועדת ויצא אל ארם נהריים כדי למלא את מבוקשו של אדונו, עד שהגיע לחרן בשעות הערב. הוא חיפש מקום שבו יוכל ללון, לאכול ולשתות, ולכן חיכה ליד הבאר שמחוץ לעיר. הוא חיכה דווקא שם משום שרצה לראות מי תהיה האשה שתסכים להשקות אותו ואת גמליו, ואותה אשה גומלת חסדים, כך התנה עם האל, היא האשה הראויה שהועיד האל ליצחק בן אברהם גומל החסדים^[9][10].

טרם כילה לומר את מבוקשו לאלוקיו, הגיעה אל הבאר אשה טובת מראה ושמה רבקה, בת בתואל, אחיינו של אברהם. העבד ביקש ממנה "הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ"^[11], והאישה השיבה "שְׁתֵה אֲדֹנִי...גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת"^[12]. לפני הפגישה התפלל העבד לדעת מיהי האישה המיועדת ליצחק באמצעות בקשתו למים ותגובתה של האישה המיועדת באספקת מים לו ולכל גמליו. אולם כאשר פגש את רבקה וביקש לשתות, השיבה רבקה כי אף תשאב מים עד שישתו כולם, הוא וכל גמליו.

לאחר שקיבל תשובה זו, ידע שזו האישה המתאימה להיות אשתו של יצחק. כאות תודה, הוא נתן לה "נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם".

לאחר שחזרה רבקה לביתה, ראו בני משפחתה את תכשיטי הזהב ושאלו ממי קיבלה זאת. רבקה סיפרה על המפגש עם האדם בבאר, והם ביקשו לדעת היכן הוא נמצא כי חשבו שיש לו עושר רב. הם הזמינו את עבד אברהם ללינה אצלם ונתנו לו כבוד מלכים. אחיה של רבקה, לבן, התבלט בחנפנותו על מנת לקבל זהב ושאר אבנים יקרות.

בפני בני ביתה של רבקה, סיפר אליעזר כי התפלל בדרך שהנערה המיועדת תאמר "שתה וגם לגמליך אשאב" ואילו רבקה ענתה לו "שתה וגם גמליך אשקה". כלומר, אליעזר מספר שהוא כביכול הגזים בתפילתו וביקש אישה טובת לב מאוד, אך באמת אפילו שהיא רק נתנה לו ולגמליו לשתות הדבר הוכיח שהיא טובת לב וגומלת חסדים. אפשר לנחש שלא רצה לומר שרבקה הלכה לשאוב מים לכל גמליו היות שזה דרש מאמץ גדול וזמן רב, ואם יאמר זאת להוריה הם בוודאי לא ירצו שהיא תינשא ליצחק.

לאחר שהסביר עבד אברהם לבני ביתה של רבקה על אדוניו ומטרת בואו, הם הסכימו לתת את רבקה ליצחק בתנאי שרבקה תסכים, באומרם "נקרא לנערה ונשאל את פיה". רבקה הסכימה להשתדך עם יצחק ולצאת מיד לדרך עם מינקתה. לפני יציאתה, בירכו אותה בני ביתה: "אחותנו את, היי לאלפי רבבה, ויירש זרעך את שער שונאיו".

לאחר שהגיעו עבד אברהם, רבקה ומינקתה לארץ כנען, ובאו לארץ הנגב אשר שם ישב יצחק, ירדה רבקה מעל הגמל, והתכסתה בצעיף.^[13] יצחק הביא אותה לאוהל שבו נפטרה אמו שרה, ושם נשא אותה לאישה.

ערך מורחב – לידת יעקב ועשו

כמו שרה לפניה ורחל אחריה, הייתה בתחילה רבקה עקרה. לאחר שהתפללה לאלוהים, בישר לה: "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך יפרדו" (גויים=עמים). ואכן, רבקה ילדה תאומים, לאחד קראה יעקב, והוא גדל להיות אבי שבטי ישראל, ולשני קראה עשו, והוא גדל להיות אבי האדומים.

האגדה היהודית מספרת על רבקה בעת הריונה: ”בשעה שהייתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשיות, יעקב מפרכס לצאת; ובשעה שהייתה עוברת על בתי עבודת כוכבים, עשו רץ ומפרכס לצאת.” (בראשית רבה, ס"ג)

לאחר שגדלו בניה של רבקה, היא אהבה יותר את יעקב, משום שהיה "איש תם יושב אוהלים", ואילו יצחק אהב יותר את עשו, "כי ציד בפיו".

ערך מורחב – גנבת הברכות

רבקה לא הסתפקה בכך שיעקב קנה את הבכורה מעשו בנזיד העדשים, אלא רצתה שבהתאם לכך הוא יקבל גם את הברכה של יצחק (שתכנן לתת אותה לעשו, בנו הגדול), שכן מקומו של הבכור ביחס לאחיו אז היה כממשיך דרכו של אביו ואחראי על נכסיו^[14]. כאשר חש יצחק (שלא ידע מאומה ממכירת הבכורה) שהוא עומד למות, ביקש מעשו: "הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואוכלה ואברככה לפני ה'". כאשר רבקה שמעה זאת, היא אמרה ליעקב, על אף חששותיו, שיתחפש לעשו, והיא בינתיים שחטה למענו גדי עזים, והכינה לאביו מטעמים שהוא אוהב.

כאשר יעקב העמיד פנים שהוא עשו (בעת שעשו הלך לצוד טרף לאביו), הצליח, חרף ניסיונותיו של יצחק לגלות האם הוא אכן עשו, לקבל את ברכת אביו. לאחר שעשו חזר, כעס מאוד ותכנן להורגו, ולכן רבקה שלחה את יעקב ללבן אחיה, כדי שיסתתר שם.

לתולדות רבקה יש שתי גרסאות:

1. רש"י^[15] עושה חשבון ומסיק כי יצחק אבינו נשא את רבקה בהיותה בת 3 שנים.^[16]
2. סדר עולם רבא, פרקים א' וב': יצחק אבינו נשא את רבקה בהיותה בת 14 שנה.

לפי דעה אחרת, רבקה הייתה בת 10 בעת נישואיה.^[17]

עיינו גם בפורטל:
	פורטל תנ"ך

• עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
• אליעזר ורבקה (1929-1906) תבליט מאת משה מורו

• מנחם פרי, "רבקה וחתנה העבד, והקואליציה של אלוהים עם הנשים בסיפור המקראי", אלפיים, קובץ 29, 2005.
• נורית גוברין, "ו'יתרוצצו הבנים בקרבה': רבקה בתנ"ך ובספרות", 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ג', הוצאת כרמל, 2008.
• עדין שטיינזלץ, ‏נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, פרק ג' - "רבקה - הכבשה הלבנה במשפחה", עמ' 22–29.
• גלפז-פלר, פנינה, ויולד –יחסי הורים בסיפור ובחוק המקראי, ירושלים: כרמל, 2006, עמ' 153–159.
• יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, תל אביב: ידיעות ספרים, 2004. עמ' 138–144, 212–218.
• יאירה אמית, "ולמה נתעקרו האימהות". בתוך: רביצקי, רות (עורכת), קוראות מבראשית - נשים ישראליות כותבות על נשות ספר בראשית, תל אביב: משכל, 2008. עמ' 127–137.
• עליזה שנהר-אלרעי, קוראת במקור: על אגדות עתיקות וחדשות, הוצאת פרדס, 2016, הפרק "נקרא לנערה ונשאלה את פיה", עמ' 11–45.

מדיה וקבצים בנושא רבקה בוויקישיתוף

• ד"ר מלכה זייגר-סימקוביץ', דמותה של רבקה, באתר התורה
• עבי קלדרון, "רבקה - מבט אישי נועז", בתוך: ד"ר לאה מזור: על מקרא הוראה וחינוך
• נתן אביעזר, "ויאהב יצחק את עשו... ורבקה אֹהבת את יעקב", באתר של אוניברסיטת בר-אילן
• ד"ר דן אלבו, "תפילת רבקה" (אורכב 27.10.2012 בארכיון Wayback Machine), באתר של אוניברסיטת בר-אילן
• יעל שמש, "רבקה - אישה חזקה ללא כוח רשמי", באתר פרשת השבוע של אוניברסיטת בר-אילן
• יעל שמש, "בחירתה של רבקה", מסכת יג (תשע"ז-תשע"ח), עמ' 11–35.
• פנינה גלפז פלר, "שני צעיפים" - בין בראשית כד לבראשית כח אתר מקראנט