קובי לוריא

לידה	5 במרץ 1949 (בן 75) תל אביב, ישראל ישראל
מוקד פעילות	ישראל ישראל
עיסוק	פזמונאי מלחין חוקר תרבות
צאצאים	שאול לוריא, מיכל לוריא
פרסים והוקרה	פרס אקו"ם (1999), פרס מפקד גלי-צה''ל (2006), פרס התמליל הטוב (חג המחזמר 2022)

קובי (יעקב) לוריא (נולד ב-5 במרץ 1949 בתל אביב) הוא פזמונאי ומלחין ישראלי.

השיר הראשון שכתב, הלחין ואף ביצע לוריא היה "שיר פשוט" (1980). בהמשך כתב ללהקת "סרט" של גרי אקשטיין, וכתב את השירים "יא ליל" ו"שיר הסלנג" ללהקות צבאיות, "הם בזמר הזה" למתי כספי (ללחן של סשה ארגוב), "בוא שיר עברי" לדודו אלהרר, "מז'ור מינור" לגילה חסיד, "אמרת אמרת" ליהודית רביץ, "סלסלה" לגשש החיוור ו"כנפיים" ללהקת חיל האוויר. שיר זה מלווה את כל טקסי הענקת הכנפיים לבוגרי קורס הטיס מאז כתיבתו (ב־1986) ועד היום.

לוריא כתב קטעים מוזיקליים וקומיים רבים לטלוויזיה, לתוכניות כמו סיבה למסיבה (כולל "עם אחד שר אחד", פרודיה על "עם אחד שיר אחד") ושעה טובה, פינות רבות לתוכנית "זהו זה!", וכן חיבר מספר שירי ילדים עבור סדרת הטלוויזיה "פרפר נחמד". כן כתב את תוכנית הטלוויזיה "שלמה בראבא מנצח" עם שלמה בראבא והתזמורת הסימפונית תל אביב.

בשנת 1999 זכה לוריא בפרס אקו"ם (נוצת-הזהב) על יצירתו המוזיקלית "הדיבוק מכה שנית".

לוריא כתב מחזה על גטו טרזין בשם "לחיי החיים" שהוצג בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר. הוא תרגם ועיבד את המחזמר "פצצת תום", וחיבר את המחזה ביידיש לתיאטרון היידישפיל, "דז'יגאן ושומאכר לנצח".

בשנת 2006 ערך והגיש בגלי צה"ל את הסדרה "השירון עשה היסטוריה", ששילבה בין שירים לסיפור ההיסטוריה הציונית (את הסדרה ערך יורם רותם). הסדרה זיכתה את לוריא בפרס מפקד גלי צה"ל. בעקבות הסדרה החל להופיע בהרצאות מוזיקליות המשלבות היסטוריה וסיפורים מאחורי השירים.

בעשור השני של המאה ה-21 הוא החל לשתף פעולה עם בית שלום עליכם בהחייאת שירי היידיש וסיפור תרבות היידיש העומדת בסכנת הכחדה, באמצעות השירים. לוריא פרסם כמה מאמרים בכתב העת "דווקא" ובכתב העת של הסתדרות המורים.

בעקבות המחזה "לחיי החיים" חקר והפיק לוריא בשיתוף עם "בית טרזין" ועם "יד ושם" והמעבד משה זורמן תקליטור ששחזר את שירי קארל שוונק "מלך הקברט של גטו טרזין". התקליטור, בשפת המקור, צ'כית, יצא לאור בביצוע ניצולים שחלקם הופיעו על במת הגטו, שסייעו לשחזר ולהציל חלק מן החומר.

מאז תחילת העשור השני של המאה ה-21 עיקר פעילותו היא בכתיבת שירי מחאה. תחילה עבד עם שייקה לוי לו כתב את "נומי ארץ" בעקבות המחאה החברתית בשנת 2011, את "שיר לא מזרחי" על השתלטות הזמר המזרחי ואת "שירת נשים" כשיר מחאה על הדרת נשים^[1]. ברוח זאת כתב לוריא גרסה מחודשת לשיר "כנפיים" עם בית הכתוב בלשון נקבה, ומוקדש לטייסות. השיר המשופר הושמע לראשונה במסדר כנפיים. כן כתב והלחין לדני ליטני שיר מחאה בשם "הפרעת קשב" (תודה לאל, אני חירש), לדורי בן זאב את כתב את השיר הסאטירי "בארץ אחת" (השיר על הקוסם שידע לדבר מבלי לומר כלום) ובו ביקורת על ראש הממשלה. בהמשך הקים הרכב מוזיקלי בשם "הלובי של קובי" כמסגרת לשירי מחאה אותם כתב והלחין. במסגרת זאת הוציא את השיר על היורדים לברלין ("גרה בברלין") שהוא מבצע עם רעות יהודאי. "אין לי דרכון שני" בביצוע שייקה לוי על הבהלה לדרכון זר, "שיר ערש לטייקון" עם הסולנית גילה חסיד כנגד הטייקונים, "מסרב לשנוא" הקורא לפיוס בין ישראלים ופלסטינים ו"ראש הממשלה ובעלה" -שיר על משפחתו של בנימין נתניהו.

קובי לוריא הוא אביו של שאול לוריא, סולן להקת המטאל "קין והבל 90210".

לוריא למד מזרחנות.

• קובי לוריא, באתר שירונט
• קובי לוריא, באתר ספוטיפיי
• קובי לוריא, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• קובי לוריא, דף שער בספרייה הלאומית
• אור ברנע, שייקה לוי: "גם ב'גשש' עסקנו בנושאים חברתיים", באתר ynet, 30 באוגוסט 2011
• קובי לוריא באסופת "מלחיני משוררים ישראלים" בעריכת דודו אלהרר, האתר של נילי דגן
• אלי לפיד מספר לעידן קוולר בגלי צה"ל על קובי לוריא ומשמיע מציאות נדירות, סרטון באתר יוטיוב