צילום מאקרו הוא צילום תקריב של אובייקטים קטנים מאוד. ההגדרה הקלאסית היא שהתצלום המוקרן על גבי סרט הצילום או חיישן דיגיטלי הוא בדרך כלל באותו הגודל של האובייקט.^[1] בזיהוי פלילי מתבצע שימוש נרחב בצילום מאקרו, זאת משום שהפרטים הקטנים בזירות הפשע או התאונה עשויים להיות משמעותיים מאוד לפענוח המקרה.

צילום מאקרו נעשה באמצעות עדשות שתוכננו לצילומים קרובים במיוחד; עדשות אלו נקראות "עדשות מאקרו". חלק מהיצרנים קוראים ל"מאקרו" בשם "מיקרו"^{[דרוש מקור]}, אך שם זה עלול לבלבל עם מיקרופילם.

ישנם סוגים שונים של עדשות מאקרו, התלויים באורך המוקד:

• עדשה בטווח של 50–60 מ"מ משמשת בעיקר לצילום מוצרים וחפצים קטנים.
• עדשה בטווח של 90–105 מ"מ משמשת בעיקר לצילום חרקים, ופרחים.
• עדשה בטווח של 150–200 מ"מ מאפשרת יותר דינמיות בצילום ומשמשת לצילום חרקים ובעלי חיים קטנים אחרים.
• מספר עדשות זום מסוגלות לספק אפשרויות מאקרו אך לא בתקריב בגודל של "אחד על אחד".
• צילום באמצעות "מפוח", טכניקת צילום מורכבת.

ערך מורחב – עומק שדה

עומק שדה קטן הוא שיקול חשוב מאוד בצילום מאקרו, בכך שהוא מאפשר התמקדות רק באובייקט החשוב ביותר. אלמנטים קרובים או רחוקים אפילו במילימטר מהאובייקט המצולם עלולים לשבש את הפוקוס ולטשטש אותו. בשל כך, מומלץ לצלם את אותו האובייקט מספר פעמים עם עומק שדה שונה בכל אחת מהתמונות. במצלמות דיגיטליות ובמצלמות בעלות חיישן ישנו יתרון גדול בצילום מאקרו בשל עומק השדה הרחב שהן מציעות.

תאורה נכונה ושווה של האובייקט המצולם היא בעיה שקשה להתגבר עליה בצילום מאקרו. עדשות מסוימות מסוגלות לצלם אובייקט בקירוב עד כדי שהאובייקט נוגע בעדשה, במקרה זה, תוספת של תאורה לצילום אינה אפשרית כלל, מה שהופך צילום בתקריב קיצוני ללא מעשי. כדי "לגבור" על בעיה זאת, ישנם צלמים אשר משתמשים בעדשות טלפוטו (עדשה אשר הגודל הפיזי של העדשה קטן יותר מגודל הטווח שלה) בדרך כלל בעדשות בטווח של 100–200 מ"מ. עדשות אלה פופולריות כיוון שהן מאפשרות תאורה בין העדשה לאובייקט המצולם.

• צילום
• צילום פנורמי
• אופטיקה
• צילום דיגיטלי

מדיה וקבצים בנושא צילום מאקרו בוויקישיתוף

• מאמר מקיף בנושא באתר photo.net (באנגלית)