צו הוא הוראה הניתנת על ידי אדם או גוף המוסמך לכך ולרוב הוא חייב להתבצע בלא צורך באישור או דיון. תחום עניינו של הצו משתנה בהתאם למצב. לרוב, לראשי מדינות כמו נשיאים או ראשי ממשלה יש זכות להוציא צווים ועל אלו לא להתנגש עם החוקה או חוקים של אותה מדינה. המונח המדויק לתיאור צו משתנה ממדינה: בארצות הברית למשל לא אומרים צו נשיאותי (Presidential Decree) אלא "הוראה ביצועית" (executive orders). שלטון רודני מכונה "שלטון צווים".

בישראל ניתנת הסמכה בחקיקה לגופים של הרשות המבצעת להוציא צווים בתחומים מסוימים. דוגמאות לכך:

• בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים, לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה נתונה סמכות להוציא צו הרחבה להסכם קיבוצי.
• חוק בנק ישראל מסמיך את נגיד בנק ישראל להוציא צו בענייני מטבע, ובהתאם לסמכותו זו הוציא הנגיד, ב-1 בינואר 2008, צו לביטול המטבע של 5 אגורות^[1].
• תקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), תש"ט-1948 מעניקות לשר הפנים סמכות להוציא צו איסור יציאה מהארץ כנגד אדם מסוים, "אם קיים יסוד לחשש שיציאתו עלולה לפגוע בביטחון המדינה".
• חוק מס ערך מוסף מסמיך את שר האוצר לקבוע בצו, לאחר התייעצות עם ועדת הכספים של הכנסת, את שיעורו של מס ערך מוסף.
• שר הביטחון יכול להוציא צו מעצר מנהלי לאדם שמסכן את ביטחון מדינת ישראל בית משפט מחוזי יכול לבטל את הצו כשמתברר שהצו לא ניתן מסיבות ביטחוניות

צו משפטי הוא סוג של החלטה שנעשתה על ידי בית משפט וחובה לבצע אותה. מבחינת מהותם הצווים הם מסוגים שונים, ובהם:

• צו איסור פרסום: צו האוסר פרסומו של מידע מסוים באמצעי התקשורת. הצו מוצא על מידע שפרסומו עלול לפגוע באינטרסים של הציבור, כגון פגיעה בחקירה משטרתית או פגיעה בביטחון המדינה, או מידע שפרסומו עלול לפגוע באדם מסוים, כגון פגיעה בשמו הטוב או סיכון חייו.
• צווי חדלות פרעון: הוראה לעיקול רכושו של חייב, הוראה להקפאת הליכים, צו כינוס נכסים, ועוד.
• צו חיפוש: היתר לערוך חיפוש בשטח פרטי, כגון ביתו של אדם או בית העסק שלו.
• צווים לעניין יציאה מהארץ: צו איסור יציאה, השולל מתושב מדינה את הזכות לצאת את גבולותיה. ואם השלילה זמנית הוא מכונה עיכוב יציאה.
• צו ירושה וצו קיום צוואה: צוים בעניין עזבונו של אדם שנפטר.
• צו מניעה: צו האוסר עריכתה של פעולה מסוימת, כגון צו האוסר הריסתו של בית עד להשלמת הדיון בהחלטה להורסו (נקרא לעיתים גם "צו לא תעשה").
• צו מעצר: הוראה למשטרה לעצור אדם מסוים.
• צו עיון מחדש: צו המורה להביא לפני בית המשפט תיק שנדון בבית משפט אחר, בדרך כלל בערכאה נמוכה יותר.
• צו עשה: צו המורה לאדם לעשות פעולה מסוימת, כגון צו המורה למעסיק להחזיר מפוטר לעבודתו.
• צו שמירת מרחק: הוראה לאדם לשמור על מרחק מזערי מסוים ממקום או מאדם אחר.

מבחינת משך תוקפם הצווים הם מסוגים אחדים:^[2]

• צו ארעי: צו הניתן במקרה דחוף, הדורש התערבות מידית, במעמד צד אחד, ותוקפו לזמן קצר, עד לדיון במעמד שני הצדדים. צו ארעי ניתן לעיתים גם במעמד שני הצדדים, במהלך דיון בתובענה עיקרית, וגם הוא מוגבל בזמן.
• צו לשעה או צו זמני: מטרתו לשמר את המצב כפי שהוא, לשם מניעת נזק בלתי הפיך, עד לקבלת החלטה בתובענה העיקרית. בהתאם לכך, צו זמני הוא בדרך כלל צו לא תעשה, אך ייתכן גם צו זמני שהוא צו עשה.
• צו לתמיד: צו שניתן לאחר קביעה סופית של זכויות הצדדים בסכסוך.

צו צבאי הוא צו אלוף הניתן על ידי מפקד צבאי.

צו מלכותי או צו אימפריאלי הוא מונח המתאר צו שהוצא על ידי מלך, קיסר או כל תואר של מנהיג. לצו מלכותי יש כוח בלתי מוגבל כיוון שהוא לא מוגבל על ידי חוק או חוקה, בניגוד למשטרים דמוקרטיים.

במשטרים נשיאותיים הנשיא מוציא לפועל החלטות שלו באמצעות צו נשיאותי. על הצו הנשיאותי לא להפר סעיפים בחוקה או בחוקים אחרים. צו נשיאותי עובר לרוב בלא צורך באישור של גוף כלשהו פרט לצווים יוצאי דופן/צווים לא נורמטיביים: ברוסיה לדוגמה, שבה משטר נשיאותי, הנשיא יכול להוציא צו המכריז על ממשל צבאי בשעת חירום אך צו מסוג זה צריך לזכות באישור של הבית העליון של הפרלמנט הרוסי, מועצת הפדרציה. הצו הנשיאותי עצמו הוא בעצם דף שכותרתו צו נשיאותי ומספר סידורי, והנושא שבו עוסק. בצו מפורטת ההחלטה/הוראה ובסיומו חתימה של הנשיא המוציא את הצו.

• פקודה (הוראה)
• אוקאז