פסטורליה או פסטורלה ( בלטינית: pastoralis, באנגלית: Pastoral) הוא אורח-חיים של רועים, ובהשאלה סוגה, סגנון או יצירה באמנות או בספרות אשר מתארים אורח-חיים כפרי, בייחוד באופן אידילי, רומנטי ונוסטלגי, המדגיש שלווה, תום וקרבה אל הטבע.

המונח פסטורליה מקורו במילה הלטינית לרועה: Pastor. במחקר מודרני, פסטורליזם (אנגלית: Pastoralism) הוא גידול ורעיית בהמות מבויתות, ובהקשר זה משמעות המונח "פסטורלי" הוא "של רועים". אך בשימוש מודרני יומיומי כשם תואר, "פסטורלי" בדרך-כלל משמעותו "שליו", ותכופות מתאר מקומות ונופים ציוריים המרוחקים מן הערים הגדולות.

בלטינית, שירים פסטורלים נקראים אקלוגות (eclogues), על שם קובץ שירה של המשורר הרומי ורגיליוס. פסטורליה נקראת גם ביוונית בוקוליקון (βουκολικόν) ובצורה האנגלית בוקוליק, מונח שנגזר מן המילה היוונית העתיקה לרועה בקר.

במוזיקה של הבארוק, פסטורלה (Pastorale) היא מלודיה בטרצות מעל תו נמוך חוזר על עצמו, בדרך-כלל במשקל משולש של 6/8, 9/8 או 12/8, המחקה נגינת חמת חלילים איטלקית (כלי נגינה עממי שהיה נפוץ אצל רועים וכפריים). בכך דומה הפסטורלה לטרנטלה, אך היא בעלת מפעם איטי יותר. פסטורלות מופיעות במוזיקה של דומניקו סקרלטי, יוהאן סבסטיאן באך, ארכאנג'לו קורלי, באופרה וילהלם טל של ג'ואקינו רוסיני, ובפרק השלישי בקונצ'רטו "האביב" מתוך ארבע העונות של ויוואלדי.

התאורטיקן ומבקר הספרות הבריטי טרי גיפורד הציע שלוש דרכים שונות להגדרת פסטורליה ספרותית. ההגדרה הראשונה מנקודת המבט של היסטוריה של הספרות, בה יצירות העוסקות באורח חיים כפרי ובמיוחד של רועים. ההגדרה השנייה מוסיפה תנאי נוסף: הפסטורליה מדגישה, באופן נרמז או מפורש, את הניגוד בין חיי הכפר לחיים העירוניים. בהגדרה השלישית, חיי הכפר מתוארים באופן שלילי^[1].

• בסיפור דומוזי ואיננה במיתולוגיה המסופוטמית, דומוזי (תַּמּוּז בהגיה העברית) הוא אל פריון המוצג בדמות נער רועה, ומגלם בדמותו את הטבע.
• התנ"ך מתאר את האבות, את משה, את דוד בנערותו ואת הנאהבים בשיר השירים כרועים. הוא אף מדמה את אלוהים לרועה מאמיניו, לעיתים על רקע אידילי: ”ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי” (תהילים כ"ג).
• פאן, אל הרועים במיתולוגיה של יוון העתיקה, הוצג בדמות אדם למחצה ותיש למחצה, כמנגן בחליל וחי חיי שעשועים בטבע בחברת רועים ונימפות. פאן קושר עם אזור ארקאדיה, ושניהם היו לסמלים נפוצים של פסטורליה באמנות ובתרבות המערב.
• האקלוגות (Eclogues), קובץ שירים פסטורלים של המשורר הרומי ורגיליוס במאה הראשונה לפנה"ס. כתובים במשקל הקסמטר דקטילי, הם הושפעו מן המיתולוגיה היוונית, וסייעו להפיץ את מושג ארקאדיה הפסטורלית בתרבות המערב.
• דפניס וכלואה (Daphnis and Chloe): רומן הלניסטי מן המאה ה-2, מתאר את אהבתם התמימה של זוג רועים.
• הברית החדשה, וכתבים מאוחרים יותר בנצרות, מתארים את ישו באופן אלגורי בדמות הרועה הטוב.
• אמינטה, מחזה משנת 1573 מאת המשורר האיטלקי טורקוואטו טאסו, העוסק באהבה בעולם טבעי אידיאלי. בהשפעתו חוברו מאות מחזות ושירים פסטורלים באירופה.
• תשעה מתוך חמישים הסצנרי (תקצירי מחזות) שפרסם אמן הקומדיה דל'ארטה פלמיניו סקאלה ב-1611 מוגדרים "פסטורלה".
• לוח שנת הרועים מאת אדמונד ספנסר: קובץ של 12 שיחות פסטורליות, אחת לכל חודש בשנה, שהשפיע רבות על השירה האליזבתנית.
• כטוב בעיניכם מאת וויליאם שייקספיר: קומדיה רומנטית המתארת את אהבותיהם של אצילים גולים החיים כרועים ביער ארדן. גם במחזות השייקספירים חלום ליל קיץ ואגדת חורף שזורות נימות פסטורליות.
• לישרים תהילה, מחזה מוסר פסטורלי משנת 1743 של משה חיים לוצאטו.
• הסימפוניה השישית של בטהובן ידועה בכינויה "הפסטורלית".
• אסכולת נהר הדסון: קבוצת ציירי נוף מן מאה ה-19 בארצות הברית, שביקשו ליצור קשר ייחודי בתמונותיהם אל רוחה של יבשת אמריקה, בה הטבע ובני אדם שוכנים יחד בהרמוניה.
• היידי בת ההרים, ספר לילדים משנת 1880 מאת הסופרת השווייצרית יוהנה ספירי.
• ז'אן דה פלורט ומאנון, רומנים מאת מרסל פניול משנת 1963, וסרטי קולנוע של קלוד ברי שנעשו לפיהם בשנת 1986.
• פסטורלה אמריקנית: רומן מאת פיליפ רות וסרט קולנוע שנעשה לפיו. השם הוא אירוני שכן חיי הכפר מסתברים כאלימים.

מדיה וקבצים בנושא פסטורליה בוויקישיתוף

• פסטורליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)