פורטל:היסטוריה/ספריית ויקיטקסט/ויקיטקסט העברי/ספרייה
ספריית ויקיטקסט עברית
ועידת קטוביץ הייתה ועידה שהתכנסה ב-6 בנובמבר 1884 בעיר קטוביץ (כיום בפולין), בחבל שלזיה שהיה שייך אז לגרמניה, ביוזמתם של יהודה לייב פינסקר והרב שמואל מוהליבר. בוועידה השתתפו 36 נציגים של חובבי ציון ברוסיה, רומניה, שלזיה, גרמניה וצרפת, ובהם ראשי חיבת ציון: קלונימוס זאב ויסוצקי, משה לייב ליליינבלום, שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר), אלכסנדר צדרבוים, אחד העם ודוד גורדון. נשיא הכבוד של הועידה היה הרב שמואל מוהליבר והניהול המעשי הוטל על פינסקר שנאם את נאום הפתיחה ונאום הנעילה.
נאום הפתיחה של ועידת קטוביץ (יהודה לייב פינסקר)
ברק חוסיין אובמה השני (באנגלית: Barack Hussein Obama II; נולד ב-4 באוגוסט 1961) הוא נשיא ארצות הברית הנוכחי והארבעים וארבעה במניין וזוכה פרס נובל לשלום לשנת 2009. שימש גם כסנאטור אמריקני מטעם מדינת אילינוי. ברק אובמה הושבע לנשיא ב-20 בינואר 2009. עוד באותה שנה זכה בפרס נובל לשלום על מאמציו להגברת שיתוף הפעולה הבינלאומי.
תרגום לעברית של נאום ההשבעה של ברק אובמה שנישא ביום השבעתו לנשיאות.
נאום ברק אובמה באוניברסיטת קהיר ערך בוויקיפדיה.
.סדר הדורות הוא ספר שחובר על ידי הרב יחיאל בן שלמה היילפרין - רבה של מינסק, ראה אור בשנת ה'תקכ"ט (1769), והודפס בכמה מהדורות. הספר כולל ביוגרפיות מקוצרות החל מימות אדם הראשון ועד לדורו של המחבר, וכן הגהות על התלמודים.
נאום גטיסברג (באנגלית: Gettysburg Address) הוא הנאום המפורסם ביותר של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן ואחד הנאומים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. הוא נישא בהקדשה של בית הקברות הלאומי לחיילים בגטיסברג, פנסילבניה, ב-19 בנובמבר 1863. נאומו של לינקולן, נחשב לאחד הנאומים הגדולים בהיסטוריה האמריקנית. בפחות מ-300 מילים, שנישאו במשך שתיים עד שלוש דקות, פרש לינקולן את עקרונות השוויון האנושי, שעוגנו אף בהכרזת העצמאות של ארצות הברית. ציטטות מן הנאום חקוקות על אנדרטת לינקולן בוושינגטון, בירת ארצות הברית, ובאחת מהן גם המילים שהביעו בצורה כה נאה ותמציתית את האידיאל של הדמוקרטיה: "ממשלה של העם, על ידי העם, למען העם, לא תאבד מן הארץ".
יש לי חלום (באנגלית: "I Have a Dream") הוא שמו המפורסם שניתן לנאומו הציבורי של מרטין לותר קינג, שבו קרא לשוויון בין-גזעי ולקץ האפליה על רקע זה בארצות הברית. קינג נאם ב-28 באוגוסט 1963, על מדרגות אנדרטת לינקולן, בזמן "המצעד לוושינגטון למען תעסוקה ושוויון", מול 200,000 מפגינים. נאום זה היה לרגע מעצב בתולדות התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, ולמאבקם של השחורים בארצות הברית, ונחשב אחד הנאומים הטובים ביותר, והידועים ביותר, בהיסטוריה. בעקבות סקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, נאום זה הוכתר כנאום הטוב ביותר במאה העשרים. אחד ממנהיגי התנועה לזכויות האזרח תיאר את הנאום באומרו, "לד"ר קינג היה את הכוח, היכולת, והקיבולת להפוך את אותן מדרגות של אנדרטת לינקולן למקום שייצרב לעד בתודעה. בנאומו הוא יידע, חינך ונתן השראה, ולא רק האנשים שנכחו שם הקשיבו, אלא גם אנשים לאורך כל ארצות הברית, ואף הדורות שעדיין לא נולדו."
.בנימין זאב תאודור הרצל (2 במאי 1860 – 3 ביולי 1904) היה עיתונאי, משפטן, סופר, מחזאי ופוליטיקאי יהודי, יליד בודפשט. זכה בעם ישראל לכינוי "חוזה המדינה", הוגה רעיון הציונות המדינית ומייסד הציונות כתנועה לאומית מדינית. הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס ב-27–31 באוגוסט 1897. הקונגרס כונס בעקבות ההתעוררות הלאומית סביב רעיונותיו של בנימין זאב הרצל בעיקר במזרח אירופה (וזאת משום שבאופן כללי מערב אירופה אפשרה ליהודים להיקלט בתוכה), בעקבות פרסום ספרו מדינת היהודים ועקב כישלון ניסיונותיו לגייס בעלי הון יהודים להגשמת הרעיון הציוני.
נאום הפתיחה בקונגרס הציוני הראשון (בנימין זאב הרצל)
ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (The Universal Declaration of Human Rights) היא מסמך היסוד של הקהילה הבינלאומית על זכויות האדם והאזרח. ההכרזה אומצה על ידי העצרת הכללית של האו"ם ביום 10 בדצמבר 1948, ומתארת את זכויות האדם היסודיות שצריכות לחול בכל מדינות האו"ם. זו ההגדרה הבינלאומית הראשונה של זכויות האדם, ומאז מצוין ה-10 בדצמבר כיום זכויות האדם ברחבי העולם. עקרונות ההכרזה הן בסיס חשוב במשפט הבינלאומי, ותשתית לחוקות של מדינות רבות. סעיפי ההכרזה אומצו על ידי ארגונים רבים לזכויות האדם ברחבי העולם, כבסיס לפעילותם, כמו אמנסטי אינטרנשיונל והאגודה לזכויות האזרח בישראל.
ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם
מגילת העצמאות היא המסמך המכונן של מדינת ישראל. "מגילת העצמאות" הוא אמנם שמה המקובל, אך שמה הרשמי הוא "הכרזה על הקמת מדינת ישראל", ובשם זה פורסמה בעיתון הרשמי. את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב), ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.
ספר הכוזרי הוא חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי, שנכתב בשנות ה-40 של המאה ה-12. הספר נקרא במקורו הערבי "הספר להגנת הדת המושפלת והבזויה", ובתרגומו העברי של יהודה אבן תיבון (אשר היה הראשון לתרגם ספר זה) הוא מכונה "ספר הכוזרי". הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות הדת בכלל ועל היהדות בפרט, תוך שימוש בסיפור המעשה על אודות גיורם של הכוזרים מרצונם כמה דורות טרם לכן. ספר הכוזרי נחשב אחד מספרי היסוד החשובים ביותר של ארון הספרים היהודי, לצד ספרים כמו ספר האמונות והדעות ומורה הנבוכים.
הקוראן הוא ספר הקודש של דת האסלאם. על פי המסורת המוסלמית, הקוראן הוא ההתגלות האחרונה של דברי אללה לבני האדם. הוא הורד אל מוחמד, נביא האסלאם, פסוקים-פסוקים (אַיאַת) במהלך תקופה של 22 שנה, בידי המלאך ג'יבריל. מעמדו של הקוראן באסלאם הוא דברי אלוהים חיים, ולא עלילה שנכתבה בידי אדם. כמו דברי הנביא בשם אלוהים, גם הקוראן הוא מחשבה, אמירה וציווי אלוהי ואין עליהם עוררין. במהותו הקוראן הוא אסופת האמירות של אלוהים אל האנושות באמצעות הנביא והערבים.
הקוראן בתרגום רעקנדורף, יצא לאור (בעברית) בלייפציג 1857
הבשורה על-פי מתי היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה. הבשורה מיוחסת למתי השליח. על פי המסורת הנוצרית כתב מתי, אחד משנים עשר שליחי ישו, את הבשורה על-פיו. על פי אותה המסורת הייתה זו הבשורה הראשונה שנכתבה, והיא מתוארכת לזמן קצר לפני חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. הנושא המרכזי בבשורה על-פי מתי הוא שישו הנוצרי נועד להיות המשיח ושדרכו התגשמו הנבואות העתיקות מן הברית הישנה. לא ידוע בדיוק היכן נכתבה הבשורה: בארץ ישראל או בעיר נוצרית מרכזית מחוצה לה, כגון אנטיוכיה. יחד עם זאת יש הסכמה כי הבשורה נכתבה בסביבות השנים 70–80 לספירה.
להשקפת היהדות על הברית החדשה ועל ישוע, ראה הקדמה לבשורה על פי מתי
ספר בן סירא, הידוע גם בשם "חכמת בן סירא" או "משלי בן סירא", הוא מהספרים הידועים ביותר בין הספרים החיצוניים, מבחינת מספר האזכורים שלו במקורות יהודיים ומבחינת הפופולריות שהייתה לו בקרב יהודים ונוצרים. הספר לא נכלל בקורפוס המקראי אצל היהודים ונחשב כאבוד, ולעומת זאת נשמר בביבליה הנוצרית כחלק מהברית הישנה. עם זאת הספר היה ידוע בקרב יהודים גם בתקופת התלמוד ובמידה מועטה בתחילת ימי הביניים, אך לאחר מכן לא נודע עוד אצל היהודים כספר בפני עצמו, והוא השתמר רק בשפה היוונית. רק עם התגלות הגניזה הקהירית ומגילות קומראן נתגלו כתבי יד (לא שלמים) של המקור העברי של הספר.
ספר בן סירא השלם עם הפניות למהדורות מקוונות נוספות
מידע על בן סירא במהדורת ויקיטקסט
צוואתו של רבי יהודה החסיד, היא אחד החיבורים המרתקים ומעוררי הפולמוס ביותר מתקופתו. הצוואה מכילה רשימה של הנהגות וכללים, מיסטיים בחלקם. בין האיסורים אפשר למנות איסור לאדם לשאת אישה ששמה כשם אמו, או ששמו כשם אביה. איסור על קריאת שמות שונים ומגורים במקומות שונים.
לערך המלא על יהודה החסיד בוויקיפדיה
ספר מקבים א', הידוע גם בשם ספר חשמונאים א', הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את מלחמת מתתיהו ובניו ביוונים עד לעלייתו של יוחנן הורקנוס. שני ספרי המקבים, ספר מקבים א' וספר מקבים ב' נכתבו סמוך לתקופת התרחשות מרד החשמונאים. נראה שמקבים א' נכתב בארץ ישראל, על ידי מחבר שהכיר היטב את המקומות שעליהם כתב. הספר,, כמו יתר הספרים החיצוניים, לא נתקבל ביהדות כחלק מן התנ"ך, ועל כן אבד מקורו העברי. יחד עם זאת הוא מהווה מקור היסטורי חשוב ביותר להכרת התקופה.
ספר מכבים א תיאור קורות ימי מלחמות היוונים ומלכות החשמונאים
לערך המלא על מרד החשמונאים בוויקיפדיה
ספר צוואות השבטים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר (בפסאודואפיגרפיה) את צוואותיהם של בני יעקב אבינו לבניהם. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. על פי דעתם של החוקרים, נראה כי הספר נכתב בידי יהודים במאה השנייה לפנה"ס או לכל המאוחר במאה הראשונה. הספר נכתב כנראה בשפה העברית, אך שרד את כל השנים עד ימינו בתרגום יווני.
ההגדה של פסח היא קובץ של מדרשים, מזמורי תהילים, דברי חז"ל, ברכות, תפילות ופיוטים, שנוצר כדי לאומרו בליל הסדר - הלילה הראשון של חג הפסח מסביב לסעודת החג, על מנת לצאת ידי חובת מצוות "והגדת לבנך" וסיפור יציאת מצרים. ההגדה גם מאגדת את שאר מצוות החג - כגון קידוש ושתית ארבע כוסות, אכילת מצה, מרור, כרפס, חרוסת ואפיקומן שהוא זכר לקרבן פסח. לא ידוע מתי בדיוק התגבשה ההגדה לנוסח הנוכחי. אחת הסברות מעלה כי הנוסח הנהוג בימינו התגבש ככל הנראה בתקופת בית שני, מלבד הפיוטים והפזמונים שצורפו בימי הביניים. הנוסח הקדום ביותר מופיע בחיבורו של רב סעדיה גאון, סידור רב סעדיה גאון, מהמאה העשירית.
הגדה עם פירוש למילים הקשות והערות שוליים - ביאור הגדה של פסח
לב ניקולייביץ' טולסטוי. סופר רוסי שנודע בזכות שורה של יצירות מופת, שהמוכרות בהן הן "מלחמה ושלום" מ-1869 ו"אנה קארנינה" מ-1877, המהוות את שיאו של הרומן הריאליסטי. הפילוסופיה הפציפיסטית של טולסטוי וקריאתו להתנגדות לא אלימה הותירו רושם עז אף הם ואומצו על–ידי מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג כשיטת מאבק.
גדעון האוזנר (26 בספטמבר 1915 - 15 בנובמבר 1990) היה משפטן ופוליטיקאי ישראלי. כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, כחבר הכנסת וכשר בממשלת ישראל. ידוע בעיקר כמי שהיה התובע מטעם מדינת ישראל במשפט אייכמן. משפט אייכמן הוא המשפט שהתנהל בישראל בשנת 1961, ובו הועמד לדין הפושע הנאצי אדולף אייכמן על מעשיו בשואה ובסיומו נידון למוות. חשיבותו הגדולה של משפט אייכמן היא שרבים מניצולי השואה פתחו את סגור לבם בפני הציבור וכך נכנסה תודעת השואה.
"שישה מיליון קטגורים" נאום הפתיחה של היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר, התובע במשפט אייכמן
הרצח בברנוער היה פיגוע ירי שהתרחש במוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009, בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, בעת פעילות "הברנוער". בפיגוע נרצחו שניים ונפצעו רבים. מבצעו טרם נתפס. ב-8 באוגוסט, כשבוע לאחר הירי, נערכה בכיכר רבין בתל אביב עצרת הזדהות, שבה נכחו רבבות משתתפים. בעצרת דיברו המדריך חן לנגר שישב על כיסא גלגלים עקב הפציעה, אמנים חברי הקהילה ותומכיה, ונאמו אישי ציבור ובהם נשיא המדינה שמעון פרס, שרים וחברי הכנסת.
נאומו של חן לנגר בעצרת "ממשיכים בגאווה"
נאומה של לימור לבנת בעצרת "ממשיכים בגאווה"
נאומה של נורה גרינברג בעצרת "ממשיכים בגאווה"
חודשיים לאחר מות בנו במלחמת לבנון השנייה, נאם דויד גרוסמן את הנאום המרכזי בעצרת לציון 11 השנים לרצח רבין. נאום זה עורר הדים רבים וזכורים ממנו הביטויים "הנהגה חלולה" ו"אין מלך בישראל", בהתייחסו להנהגה המדינית והצבאית בישראל, ו"לתת לפירומן לעסוק בכיבוי אש" שהתייחס למינויו של אביגדור ליברמן לשר לעניינים אסטרטגיים. גרוסמן קרא לצדדים לחזור למשא ומתן והתייחס לשכול מהצד הישראלי ומהצד הפלסטיני.
נאומו של דוד גרוסמן מעצרת הזיכרון לרבין
אלעזר בן יאיר היה צאצא של יהודה הגלילי, מנהיג קנאי בתקופה שקדמה למרד הגדול. הוא היה ממנהיגי הסיקריקים בתקופת המרד הגדול ומנהיג המעוז האחרון במרד – מצדה. בשנת 73 לספירה עלה הנציב הרומי פלביוס סילבה על מצדה עם הלגיון העשירי פרטנסיס, והטיל מצור על המבצר. לאחר כשניים או שלושה חודשי מצור, ואפשרה לרומאים לבסוף לפרוץ את חומת המבצר בעזרת איל ניגוח. אולם כשנכנסו הרומאים למבצר הם גילו שמגיניו, כאלף במספר, העלו באש את כל המבנים והעדיפו התאבדות המונית על נפילה בשבי או על תבוסה ודאית. תיאור המצור אצל יוסף בן מתתיהו מפורט מאד, וחלקו העיקרי, והדרמטי מאד, הוא נאומו בשני חלקים של מנהיג הסיקריקים, אלעזר בן יאיר, שבהם טוען אלעזר בזכות החירות, וטיעונו העיקרי הוא עדיפות החירות על פני החיים.
סדר עולם רבה הינו חיבור העוסק בכרונולוגיה יהודית, מימי אדם הראשון, עד חורבן בית שני ומרד בר-כוכבא. על פי המסורת, כתיבת הספר החלה בתקופת התנאים. לפי המסורת התלמודית הוא מיוחס לתנא רבי יוסי בן חלפתא; הספר בצורתו הנוכחית נערך ונכתב במשך הדורות. לפי השערת החוקר יום-טוב ליפמן צונץ, עריכתו המאוחרת של הספר היא משנת 806. הספר מבוסס על מסורות ודרשות. הכרונולוגיה שבספר מונה את השנים השלמות שקדמו למועד הנזכר. כמו כן, בעל הסדר עולם מונה למניין השנים מאדם הראשון. כיום, מונים למניין בריאת העולם (שנה קודם בריאת אדם). כדי לדעת באיזה שנה לבריאה התרחש המאורע, יש להוסיף שנתיים על מניין בעל הסדר עולם.
אהרן דוד גורדון. 9 ביוני 1856, האימפריה הרוסית – 22 בפברואר 1922, דגניה א', פלשׂתינה-א"י), הידוע בכינויו א"ד גורדון (מבוטא לעיתים: אָ-דֶה גורדון), "הצדיק החילוני" של התנועה הציונית; פועל חקלאי, הוגה ומורה-דרך לחלוצי העלייה השנייה ולתנועת "הפועל הצעיר" בארץ ישראל, מייסד תורת-מוסר שלאחר מותו כונתה (בטעות) "דת העבודה". בתי ספר רבים ברחבי ישראל קרויים על שמו. כמו כן קרויים על שמו רחובות ברבות מערי הארץ. בוגרי תנועת הנוער גורדוניה, שנוסדה על פי עקרונותיו בשנת 1925 בגליציה, בישראל, ארצות הברית ובארגנטינה, הקימו מספר קיבוצים בארץ. בנוסף, נוסד בית החינוך ע"ש א"ד גורדון - שה"אני מאמין" שלו מבוסס על ערכי א"ד גורדון: "החינוך הוא הדרך - האדם המטרה".
"עבודתנו מעתה" משנתו של אהרון דוד גורדון. קול קורא משנת 1918.
מכתב לנתן ביסטריצקי (על הצמחונות)
עם-אדם (אהרן דוד גורדון) נאום הפתיחה בוועידת היסוד של התאחדות "הפועל הצעיר"
'האדם והטבע', חיבורו העיקרי של אהרן דוד גורדון.
מאימרותיו של אהרן דוד גורדון באתר ויקיציטוט
תרגום אונקלוס הוא כינויו של תרגום ארמי יהודי לחמשת חומשי התורה. מחברו, זמנו ומוצאו אינם ידועים. התרגום כתוב בניב ארמי, הדעה המקובלת כיום במחקר היא שהתרגום נכתב במקורו בארץ ישראל, אולם בשלב כלשהו עבר לבבל, ושם נערך ונוקד. אין ודאות גם לגבי מועד חיבורו. המקדימים מייחסים אותו למאה הראשונה לספירה, והמאחרים מייחסים אותו למאה החמישית לספירה. על סמך בחינת החומר ההלכתי והאגדי המשוקע בתרגום מצדדים רוב החוקרים כיום בשיוכו למאה השלישית לספירה, אם כי מקובל שלתרגום אונקלוס קדמה שכבת תרגום קדומה יותר, "פרוטו-אונקלוס".
לערך המלא והמומלץ בוויקיפדיה על תרגומי התנ"ך
התרגום המיוחס ליונתן, או פסאודו-יונתן, המכונה גם תרגום ירושלמי או תרגום ארץ ישראל, הוא תרגום ארמי לתורה שמוצאו מארץ ישראל. אופיו של התרגום שונה מזה של שאר התרגומים הארץ-ישראליים; הוא נוטה להרחיב יותר את היריעה ולהביא מסורות מדרשיות, בעיקר אגדתיות אך גם הלכתיות, במהלך התרגום, מעבר לתרגום הצמוד לטקסט. לדעת אביגדור שנאן התרגום קרוב מבחינות רבות אל הסוגה המכונה מקרא משוכתב. חוקרים דנו ביחסו של התרגום לתרגומים הבבליים - בעיקר תרגום אונקלוס - ולתרגום הסורי למקרא, הפשיטתא, וכן למדרשי האגדה. זמנו של התרגום קשה לקביעה.
תרגום חמשת חומשי תורה המיוחס ליונתן, באתר ויקיטקסט
לערך המלא והמומלץ בוויקיפדיה על תרגומי התנ"ך
מכתב ח"י המשפחות היה מכתב שנשלח באוגוסט 1969 על ידי ראשי 18 (ח"י) משפחות יהודיות מברית המועצות לוועדה לזכויות האדם של ארגון האומות המאוחדות. המכתב, שנחשב למלאכת מחשבת, נשלח בחשאי על ידי שבתי אלהשווילי, שעמד בראש הקבוצה והיה ממארגניה העיקריים. אלהשווילי עקף את השמירה ההדוקה של שירותי הביטחון הסובייטיים והתגנב לשגרירות הולנד, שייצגה את זכויות ישראל בברית המועצות לאחר מלחמת ששת הימים. הוא מסר את המכתב ישירות לידיו של שגריר הולנד עם בקשה מפורשת לעשות כל מאמץ כדי שהמכתב יימסר לשגריר ישראל באו"ם יוסף תקוע ולממשלת ישראל.
מכתב ח"י המשפחות באתר ווקיטקסט
משה הס (21 ביוני 1812 - 6 באפריל 1875) היה סופר והוגה דעות סוציאליסט. מאבות התנועה הסוציאליסטית באירופה, ממבשרי הציונות ואבי הסוציאליזם הציוני. הס סבר כי הלאום מהווה מוקד הזדהות מרכזי בתודעה האנושית, וכי כמו כל העמים האחרים, יקים גם העם היהודי את מדינתו במולדתו ההיסטורית. הוא הביע את שאיפתו להקמת מדינה יהודית סוציאליסטית בארץ ישראל, והוכיח את יכולת היהודים ליצור תרבות מודרנית. עם כל השקפתו הסוציאליסטית החילונית, הכיר הס בתפקידה ההיסטורי של הדת בשמירת זהותו הלאומית של עם ישראל: הוא לא הסכים עם התנועה הרפורמית מחד, אולם לא קיבל את ההשקפה הרבנית המאובנת לשיטתו, מאידך.
רומי וירושלים (מכתבים לידידה) 1862.
גלעד שליט (נולד ב־28 באוגוסט 1986) הוא חייל צה"ל, שנחטף ב־25 ביוני 2006 לרצועת עזה בידי מחבלים פלסטינים, השייכים לארגוני הטרור הפלסטיני חמאס, ועדות ההתנגדות העממית וצבא האסלאם שהחזיקו בו במשך יותר מ-5 שנים (1,941 יום). בעסקה שעשתה ממשלת ישראל עם החמאס הוא שוחרר והושב לישראל ב-18 באוקטובר 2011, תמורת שחרור 1,027 אסירים ביטחוניים, בהם מאות אסירי עולם.
מכתבו הראשון של גלעד שליט מהכלא באתר וויקיטקסט
הצהרת בלפור היא הכינוי המקובל למסמך שנחתם בידי שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, ב-2 בנובמבר 1917 (י"ז בחשוון ה'תרע"ח) ועיקרו הכרזה ולפיה בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. מתן ההצהרה היה הישג מדיני חסר תקדים של התנועה הציונית: מעצמה עולמית כמו בריטניה הסכימה למעשה לפרוש את חסותה על התנועה הציונית ולסייע לה במימוש מטרתה העיקרית.
תרגום הצהרת בלפור לעברית באתר ויקיטקסט
שרה אהרנסון (6 בינואר 1890, י"ד בטבת תר"ן – 9 באוקטובר 1917, כ"ז בתשרי תרע"ח), הייתה מראשי ניל"י, רשת ריגול יהודית שפעלה למען הבריטים וכנגד שליטי הארץ הטורקים במלחמת העולם הראשונה, במטרה לקדם את הקמתה של ריבונות יהודית עצמאית בארץ ישראל. היא נתפסה נאסרה ועונתה על ידי הטורקים וביום 9 באוקטובר 1917 שמה קץ לחייה. זכתה לכינוי "שרה גיבורת ניל"י".
מכתבה האחרון של שרה אהרונסון באתר וויקיטקסט
מרטין לותר (גרמנית: Martin Luther; 10 בנובמבר 1483 - 18 בפברואר 1546) היה כומר גרמני, מייסד הנצרות הפרוטסטנטית. לותר חולל את הרפורמציה הפרוטסטנטית עם פרסום חיבורו "95 התזות" בו כפר בקיומו של כור המצרף וכפר ביכולתה של הכנסייה למכור שטרות מחילה. בעקבות זאת נודה על ידי האפיפיור לאו העשירי. כמייסד נצרות פרוטסטנטית הייתה לתורתו של לותר השפעה מרכזית על כל תרבות המערב. לותר חולל מהפכה תאולוגית שהעמידה את היחיד במרכז ושחררה אותו ממרותה וסמכותה של הכנסייה. שינוי מהותי זה גרר אחריו שינויים מרחיקי לכת בתפיסת עולם, במבנים חברתיים ובמערכת יחסי הכח בתוך התרבות.
95 התזות בתרגום לעברית באתר וויקיטקסט
שמואל גונן (במקור גורודיש וכך גם כונה בציבור) (1930 - 30 בספטמבר 1991) היה מפקד חטיבת השריון 7 במלחמת ששת הימים ואלוף פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים. בתום הקרבות במלחמת ששת הימים, התפרסם בזכות נאומו שכונה "אחי גיבורי התהילה", אותו נשא במסדר חטיבתי, ממנו זכור המשפט "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו" (ההשראה לנאום זה נלקחה מספרו של הווארד פאסט "אחי גיבורי התהילה").
נאום שמואל (גורודיש) גונן, עם סיום מלחמת ששת הימים
בעקבות נאומו של אובמה בקהיר כינס נתניהו באופן מיידי פגישה מיוחדת של הממשלה. ב-14 ביוני 2009, עשרה ימים בלבד לאחר נאום ברק אובמה באוניברסיטת קהיר, נשא בנימין נתניהו נאום מדיני באוניברסיטת בר-אילן בו פרש את חזונו המדיני בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במרכז הנאום הביע נתניהו לראשונה, הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה ובהכרה של הפלסטינים בישראל כמדינת העם היהודי. נתניהו הדגיש בנאומו כי יהיה מוכן לקבל מדינה פלסטינית מפורזת רק אם ירושלים תישאר בירתה המאוחדת של מדינת ישראל, אם לפלסטינים לא יהיה צבא, ואם הפלסטינים יוותרו על תביעותיהם לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. כמו כן הדגיש נתניהו גם כי לישראל הזכות ל"צמיחה טבעית" בהתנחלויות היהודיות בגדה המערבית והסטטוס הסופי שלהן יקבע רק במהלך משא ומתן.
מבחר מציטוטי בנימין נתניהו בויקיציטוט
יצחק רבין (א' באדר תרפ"ב 1 במרץ 1922 – י"ב בחשוון תשנ"ו 4 בנובמבר 1995) היה איש הפלמ"ח וההגנה, הרמטכ"ל השביעי של צה"ל ומפקדו במלחמת ששת הימים, ראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1994. נרצח במהלך כהונתו כראש ממשלה בידי מתנקש יהודי-ישראלי שהתנגד להסכמי אוסלו.
נאומו האחרון של יצחק רבין (4 בנובמבר 1995)
ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה (איתן הבר)
דברים בכנס "חשבון נפש" 6 בנובמבר 1995, הרב יהודה עמיטל
נאום בטקס האזכרה הממלכתי לציון 14 שנה לרצח רבין (יונתן בן ארצי)
חוקי חַמוּרָבִּי הוא קודקס החוקים הנודע והמקיף בחוקי המזרח הקדום, והראשון שנתגלה בעת החדשה. הקובץ חובר ונחקק באבן בתקופת שלטונו של חמורבי מלך בבל, השליט השישי בשושלת הבבלית הראשונה, במאה השמונה עשרה לפנה"ס. אוסף החוקים, אשר כלל במקור כ־300 חוקים, פורסם לקראת סוף תקופת שלטונו של חמורבי, אך לא ניתן לקבוע בוודאות אם הם אמנם יושמו בפועל. המקור החשוב ביותר לחוקי חמורבי הוא אסטלה עשויה דיוריט אשר הייתה מוצבת במקדש האל הבבלי מרדוך, בשנת 1901 היא נתגלתה בידי משלחת חוקרים צרפתים בראשות ז'ק דה מורגן, והובאה למוזיאון הלובר בפריז.
הכרזת כורש היא הכרזתו של המלך כורש, מייסד הממלכה הפרסית, בשנת 538 לפני הספירה, המאפשרת לכל העמים תחת מלכותו לחזור לפולחן אלוהיהם. ליהודים שהוגלו לבבל עם חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפני הספירה אף התאפשרה השיבה לאוטונומיה היהודית בארץ ישראל, יהוד מדינתא. גליל חימר, הידוע בשם "כתובת הגליל" או "הגליל של כורש" או "הגליל של כורש הגדול", ועליו גרסה של ההצהרה החקוקה באכדית, התגלה על ידי האשורולוג הבריטי יליד מוסול, הורמוזד רסאם, בשנת 1879 ביסודות מקדש אסגילה המקדש של האל מרדוך. הגליל נמצא כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.
תרגום לאנגלית של הטקסט מכתובת הגליל של כורש
פרנציסקוס מאסיזי (באיטלקית: Francesco d'Assisi; 1182 - 3 באוקטובר 1226) היה איטלקי נוצרי, מייסד מסדר הפרנציסקנים. חלקו מוכר כשיר אנא אלי, עשה אותי כלי לשליחותך, של שולי נתן.תפילת השלום של פרנציסקוס הופיעה בעיתון צרפתי בשם לה קלושט (הפעמון הקטן) בשנת 1912 אך אין אזכור של השיר ב'קובץ המקורות' - ספר בו תועדו כל כתבי פרנציסקוס ומרעיו. תרגום מהאנגלית לחלק מהמלים נעשה בידי שולי נתן (יש המיחסים את התרגום ללאה גולדברג), בשינויים קלים (דוגמת "לשליחותך" במקום "לשלומך"), ובשינוי הפניה לאדון (הנוצרי) אל האל (אלי, אדון העולם).
תפילה לשלום של פרנציסקוס הקדוש בתרגום לעברית
"נגד אפיון" (ידוע גם בשמו "קדמות היהודים") הוא ספרו הרביעי של ההיסטוריון היהודי-רומי יוסף בן מתתיהו, שנכתב בשלהי המאה הראשונה לספירה. זוהי יצירה אפולוגטית (מתגוננת), אשר נכתבה כחזית ביקורתית מול השמצות של סופרים, שרובם מצרים-יוונים מאלכסנדריה, שהשחירו את פני היהודים והיו הגורם המניע את שנאת ישראל בעת העתיקה. יוסף בן מתתיהו מביא בחיבור את דבריהם של הקטאיוס איש אבדרה, מנתון, אפולוניוס מולון, ליסימכוס, כאירמון ובמיוחד אפיון. הוא מוכיח את שקריות טענותיהם כי היהודים הם עם ללא היסטוריה וללא חוק ומוסר, ומבליט את קדמוניות העם היהודי ואת ההיבטים המוסריים של חוקיו, הלכותיו ומנהגיו.
יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס), קדמות היהודים - נגד אפיון, בתרגום ד"ר יעקב נפתלי שמחוני
39
פורטל:היסטוריה/ויקיטקסט העברי/39
40
פורטל:היסטוריה/ויקיטקסט העברי/40
41
פורטל:היסטוריה/ויקיטקסט העברי/41
42
פורטל:היסטוריה/ויקיטקסט העברי/42
43
פורטל:היסטוריה/ויקיטקסט העברי/43
44
פורטל:היסטוריה/ויקיטקסט העברי/44
45
פורטל:היסטוריה/ויקיטקסט העברי/45
46
פורטל:היסטוריה/ויקיטקסט העברי/46
47
פורטל:היסטוריה/ויקיטקסט העברי/47
48
פורטל:היסטוריה/ויקיטקסט העברי/48
49
פורטל:היסטוריה/ויקיטקסט העברי/49
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.