עיסה אפורה
עיסה אפורה (מאנגלית Grey Goo) הוא תרחיש היפותטי בעל תוצאות הרסניות, שבו העולם (או במקרים קיצוניים, אף היקום כולו) נחרב, כאשר הוא משמש כחומר גלם לתהליך השכפול העצמי של ננו-רובוטים שיצאו מכלל שליטה.
את המונח אפשר למצוא בעיקר בהקשר של מדע בדיוני, אם כי הסוגיה בהחלט עולה בפורומים יותר "מדעיים", בהתייחסות לסכנות הטמונות בננוטכנולוגיה. המושג נזכר לראשונה בספרו משנת 1985, "Engines Of Creation", של חוקר הננוטכנולוגיה אריק דרקסלר. אף על פי שמה, "עיסה האפורה" אינה צריכה להיות דווקא בעלת מרקם עיסתי או להיות בצבע האפור, אלא עליה להיות צביר גדול של ננו-מכונות בעלות פונקציה של שכפול עצמי, אשר כורות את חומרי הבניין לתהליך מן הסביבה הקרובה להן.
נסיבות היווצרות העיסה האפורה יכולות להיות מוטציה או תקלה בננו-רובוטים, שנועדו לפרק כמות מסוימת של חומר (אשפה או פסולת רדיואקטיבית). אפשרות נוספת היא גרימת תרחיש זה בצורה מכוונת מראש ככלי נשק, כפעולת טרור או כנשק יום הדין בידי קיצונים.
בהנחה שהטכנולוגיה תאפשר יצירה של ננו-רובוטים המסוגלים להוביל לתרחיש של "עיסה אפורה", ניתן לשער שיינקטו מספר צעדים למניעת התרחיש, ביניהם תכנות הרובוטים כך שלאחר מספר מסוים של "דורות" משוכפלים יפסק השכפול העצמי, יצירתם כך שלצורך השכפול הם יזדקקו לחומר נדיר שיפוזר אך ורק באזור שבו ירצו להפעילם, או שליטה ישירה בתהליך השכפול בעזרת מחשב חיצוני כדי להביא לביטול יכולתם העצמית לשכפול ללא אשרור חיצוני.
התרחיש שהציע דרקסלר נשלל על ידי ספקנים, בהיעדר מנגנון שיסביר מדוע מכונות מלאכותיות יצליחו לגבור על יצורים חיים, שהתפתחו במהלך כ-3.5 מיליארד השנים האחרונות.[1]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מוטי בן-ארי, Whose final hour? The problem of naive egocentric catastrophism in doomsayers and catastrophists, הספקן, 22.9.2005
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
