עד מאה ועשרים היא ברכה יהודית נפוצה, המשמשת בעיקר בימי הולדת. משמעותה היא איחול לאריכות ימים עד לגיל 120 שנה.

המקור לברכה זו נובע ככל הנראה מפרשנות שניתנה לפסוק

"וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. וַיֹּאמֶר ה', לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה".

— בראשית, ו', א'–ג'

לפי חלק ממפרשי המקרא^[1], משמעות הדברים היא, שאורך חיי האדם יוגבל למאה ועשרים שנה. מכיוון שכך, מאחלים לאדם את המספר המרבי של השנים שהוא עשוי לחיות^[2].

מקור אפשרי נוסף לאיחול זה הוא אורך חייהם של כמה אישים יהודים מפורסמים:

• משה רבנו - ”ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו” (דברים, ל"ד, ז').
• הלל הזקן - נשיא ישראל.
• רבן יוחנן בן זכאי - על פי התלמוד במסכת ראש השנה.
• רבי עקיבא.

מאחר שלביטוי אין אח ורע בשפות שאינן יהודיות, סביר להניח כי מדובר בתרגום עברי לברכה עתיקה המקובלת בשפת היידיש: "זאללסט לעבן, ביז הונדערט און צוואנציג" (שתחיה עד מאה ועשרים). השפעת הברכה אף ניכרת בסגנון הכתיבה היהודי-תורני במזרח אירופה, בה מקובלים ראשי התיבות שיחי' עמו"ש, כברכה לאחר כתיבת שם הנמען.

ברכה זו אף מופיעה בשיר הילדים המיועד לימי הולדת: "כן תזכה לשנה הבאה / עד מאה ועשרים שנה", ועליה מבוסס גם שירו של בני ברמן "חיי אדם".

מנגד אפשר למצוא ברכה זו גם בשפה הערבית וכן בשפה הפרסית, שם יש הטוענים כי המקור לברכה הוא מהתקופה האחמנית, בה היה נהוג לוח שנה שבו אחת ל-120 שנה הייתה שנה מעוברת בה הוסיפו חודש ובמהלך כל אותו החודש היו נערכות חגיגות על ידי הממלכה וכך רווח הרצון ובעקבותיו האיחול לחיות 120 שנה על מנת לזכות לחיות ולהנות מאותן חגיגות.

נהוג כי כאשר מאחלים ברכת אריכות ימים לאדם זקן המתקרב כבר לשנתו המאה ועשרים, אין מן הראוי לאחל לו עד מאה ועשרים, אלא עוד מאה ועשרים.

בפרפרזה על הביטוי יש המברכים: "עד מאה כעשרים", ומאחלים בכך לא רק אריכות ימים, אלא גם נעורי נצח. המקור לפרפרזה הוא ככל הנראה בדברי רש"י על שרה אמנו שמקורם בחז"ל (בראשית, כ"ג, א'): ”ויהיו חיי שרה, מאה שנה, ועשרים שנה, ושבע שנים, שני חיי שרה - לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו; בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין, אף בת ק' בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי, כולם שוים לטובה.”

בהשראת הברכה, הפך הביטוי "עד מאה ועשרים" כמילה נרדפת לאריכות ימים בשפת היום יום בישראל, כמו למשל: "המוצר חזק כל כך, שיחזיק מעמד עד מאה ועשרים". כמו גם לכותרות מאמרים ומחקרים בעברית העוסקים בתוחלת החיים^[3].

הביטוי השפיע רבות על מותגים ופרסומות במגזר העוסק עם קשישים, כמו למשל: רשת בתי האבות לקשישים של הפניקס אחזקות נקראת "עד 120". תוכניות סיוע רבות לקשישים, כמו תוכנית החרום של משרד הרווחה בשיתוף עם ג'וינט ישראל, לסיוע לקשישים ולאנשים עם מוגבלות ביישובי קו העימות הדרומי, נושאות את השם "עד 120"^[4]. שמו של סרט דוקומנטרי המתעד את חייהם של שלושת האנשים הזקנים בעולם, תורגם לעברית תחת השם "עד מאה ועשרים?"^[5], ללא שום קשר לשם המקור. ואפילו ספר העוסק בענייני צוואה וירושה^[6], זכה לשם זה.

• מידע על עד מאה ועשרים בקטלוג הספרייה הלאומית