סרעפת

שיוך	muscle of thorax, ישות אנטומית מסוימת
אספקה עורקית	עורק מסב הלב והסרעפת
ניקוז ורידי	וריד סרעפת עליון
עצבוב	עצב הסרעפת
פעולת שריר	תנועת השאיפה
אחז שריר	קשת הצלעות, חוליות מותניים, זיז עצם החזה, צלעות, חוליות בית החזה
תיאור ב	האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (404)
מזהים
לטינית (TA98)	diaphragma
טרמינולוגיה אנטומיקה	A04.4.02.001
TA2 (2019)	2327
FMA	13295
קוד MeSH	A02.633.567.900.300
מזהה MeSH	D003964
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0011980

הסרעפת (TA: Diaphragma) היא שריר במערכת הנשימה, המפריד בין בית החזה לחלל הבטן.

הסרעפת קיימת אצל כל היונקים וגם אצל כמה מיני עופות. אצל בני האדם הסרעפת צמודה לחוליות המותניים, הצלעות התחתונות, ולעצם החזה. שלושה פתחים עיקריים בסרעפת מאפשרים את מעבר הוושט, אבי העורקים, הוורידים, העצבים, הכבד ותעלות בית החזה.

אצל בני האדם הסרעפת היא אליפטית, משופעת למעלה, גבוהה יותר בחזית הגוף מאשר בגב, ובעלת קימור בזמן שהיא "נחה". כיווץ והרפיה של הסרעפת הם חלק חשוב בתהליך הנשימה. במהלך שאיפה הסרעפת מתכווצת, נעשית שטוחה ומגדילה את נפח בית החזה ואוויר זורם פנימה אל הריאות על מנת למלא את הוואקום שנוצר בהן. במהלך הנשיפה, הסרעפת נרפית והאוויר יוצא מהגוף.

כיווץ הסרעפת מפעיל לחץ על הבטן, לחץ זה ממריץ את הקיבה וכך הסרעפת מסייעת לתהליך עיכול. לסרעפת חלק גם בתהליכי ההקאה, מתן השתן והצואה. הסרעפת מעוצבבת בעיקר על ידי עצב הסרעפת (Nervus phrenicus) שיוצא בעיקר מעל החוליה הצווארית הרביעית (C4). התכווצויות לא רצוניות ולא סדירות של הסרעפת גורמות לשיהוקים. הסרעפת היא שריר השאיפה החשוב ביותר לנשימה באדם. הסרעפת מתפקדת כשריר רצוני וגם כשריר לא רצוני סימפטטי.

במקרים מיוחדים קיימים קוצבים סרעפתיים מסוגים שונים הבאים לפצות על פגיעה בסרעפת^[1].

• שיתוק חד או דו-צדדי של הסרעפת נגרם על ידי ניתוח בבית החזה, תהליך ממאיר, חבלה, מחלות עצב, מחלות שרירים או דלקות. לעיתים השיתוק הוא זמני ותפקוד הסרעפת חוזר כעבור פרק זמן. אם השיתוק הוא חד-צדדי הסימנים הקליניים עשויים להיות קלים בלבד בעוד ששיתוק דו-צדדי, שהוא פחות שכיח, נותן סימנים מיידיים קשים, אך רק לעיתים רחוקות מסכני חיים.
• בקע סרעפתי
• נגרם בעקבות חבלה חודרת של סכין, פצע ירייה, או שברי צלעות, או כתוצאה מחבלה קהה, הנגרמת לרוב בתאונות דרכים, בנפילות מגובה ובפצעי מעיכה^[2].

• מחלות עצביות הפוגעות בעצבי הצוואר המעצבבים הסרעפת דוגמת פוליומיאליטיס או נזק חבלתי לחוט השדרה הצווארי יכולות לגרום לתת או אי-פעילות ולקוצר נשימה קשה ואף לאי-ספיקה נשימתית המחייבת הנשמה מלאכותית, זמנית או קבועה. תסמינים דומים מופיעים גם במחלות העצבים ההקפיים, במחלות של חיבור העצב-שריר ומחלות ראשוניות של השריר עצמו. מחלות אלו מתאפיינות גם בחולשה של שרירים אחרים מאלו של הנשימה. לעיתים רחוקות חסר מרכיב מסוים בגוף (חסר זרחן כדוגמה) או תרופות מסוימות עלולים לגרום לחולשת שרירי הנשימה.

• פזיותרפיה נשימתית מתמקדת בתרגול לנשימה נכונה, בעיקר בזמן מנוחה. המטרה היא לחזק ולהגמיש גם את הסרעפת אבל גם את שרירי הריאות ושרירים בין צלעותיים נוספים כדי לאפשר לנשום נשימה סרעפתית עמוקה.

• פיזיותרפיה נשימתית מומלצת גם לאנשים לאחר ניתוח. בין אם הניתוח היה קשור למערכת הנשימה או אם הניתוח פגע ביכולת התנועה והפעילות של הגוף. לעיתים נעשה התרגול לפני הניתוח כחלק מההכנות לניתוח.
• גם לאחר מחלות שונות, למשל קורונה, יש חשיבות לבצע פיזיותרפיה לסרעפת בשל הפגיעה במערכת הנשימה.

• נשימה סרעפתית
• פיזיולוגיה של מערכת הנשימה

מאמר על הקשר בין סרעפת ונשימה

• סרעפת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.