נסים קלדרון
 | |
| נסים קלדרון, 2010 | |
| לידה |
23 במרץ 1947 (בן 77) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| ענף מדעי | ספרות עברית |
| מקום מגורים | ישראל |
| מוסדות | אוניברסיטת בן-גוריון בנגב |
| מספר צאצאים |
2 |
  | |
נסים קלדרון (נולד בתל אביב ב-23 במרץ 1947) הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במחלקה לספרות עברית. היה בין עורכי כתבי העת "סימן קריאה" ו"מקרוב". עורך סדרה של מפגשים בין שירה למוזיקה במועדון לבונטין 7 בתל אביב.
פועלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קלדרון כתב וערך ספרים רבים, העוסקים בספרות, שירה ומוזיקה ישראלית עכשווית, ובקשרים ביניהן.
ספרו "יום שני"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר בנוי על המחשבה שהשירה הישראלית ממשיכה להיכתב ושומרת על איכותה. לצידה צמחה אמנות-אחות, שהיא מוזיקת הרוק. הרוק לקח חלק מן האלמנטים של השירה (דמות משורר חזקה, לשון חסכונית ומוזיקלית, עולם דמיון מפותח) ופיתח אותם בתוך מעשה אמנות אחר. הדבר דומה ליחס שבין תיאטרון לבין קולנוע. לפני מאה שנה הופיעה אמנות חדשה, לקחה חלק מן האלמנטים של אמנות התיאטרון ופיתחה אותם במדיום חדש. הקולנוע לא החליף את התיאטרון, כשם שהרוק לא החליף את השירה, אמנות עתיקה מאוד, ששרדה תהפוכות רבות ותשרוד גם את התמורה הזאת. הספר עוסק בשירה וברוק, אבל מקפיד להפריד ביניהן. כך למשל השירה בספר מנוקדת, ואילו הטקסטים של הרוק לא מנוקדים.
קלדרון כתב בספר באריכות, ובלי קשר לרוק, גם על משוררים רבים: דליה פלח, נתן זך בשיריו מן השנים האחרונות, אדמיאל קוסמן, חזי לסקלי, חיים גורי בשיריו המאוחרים, דליה הרץ, דליה רביקוביץ והתמורות ביצירתה, איתן נחמיאס גלס, רועי (צ'יקי) ארד ומשוררי כתב העת "מעין", שמעון אדף, דורי מנור ומשוררי כתב העת "הו!"[1].
ספרו "פלורליסטים בעל כורחם"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר מסביר את התופעה הישראלית המפתיעה, היותה חברה פלורליסטית והטרוגנית, ובניגוד למקובל לומר סובלנית למדי. לדעת קלדרון מדובר בתופעה מפתיעה בהינתן העובדה שרוב הישראלים הם יהודים שעלו ארצה ממדינות חפות ממסורת דמוקרטית וליברלית, שלא לדבר על המרכיב הערבי של החברה הישראלית. זוהי משמעות הצירוף 'בעל כורחם', שתפקידו לומר למעשה כי הפלורליזם הזה מקורו איננו בהרגלים שרכשו יהודים בפולין או במרוקו, אלא הוא כורח המציאות בחברה שעסוקה בבניינה הלאומי, ושלכן דורשת מאמץ קולקטיבי הנשען על סובלנות דה-פקטו. קלדרון עורך בספרו גם השוואה בין ארצות הברית וישראל כשתי "חברות מהגרים", ומציע את ההתבוננות הבאה: בארצות הברית מקודש חופש הביטוי בתיקון הראשון לחוקה, אך לא מתווה אליו "חובת הקשבה". התוצאה היא שיח מונולוגים האדישים זה לזה. בישראל לעומת זאת, כולם עומדים על זכותם "לזעוק את הפצע שלהם אל תוך תיבת התהודה המשותפת", כלומר חופש הביטוי כרוך בצפייה של כל סקטור שהזולת יקשיב לו ויכיר במכאוביו. בדרכו המיוחדת מדובר בספר אופטימי מאין כמוהו.
ב-2014 השתתף בתפקיד קטן בסרטו של ניר ברגמן "יונה".
בסוף 2016 פרסם ביוגרפיה על מאיר אריאל, "ארול אחד" (בשיתוף עם עודד זהבי).
חיים פרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קלדרון נשוי ואב לשניים. הוא אחיה של השחקנית עפרה ויינגרטן. הוא חבר במפלגת מרצ ומתגורר בתל אביב.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מצבי יסוד בשירתו המוקדמת של דוד אבידן 1954–1962, דיסרטציה. הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תשל"ח 1978
- בהקשר פוליטי: ארבעה מאמרים על סופרים. הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, תל אביב, תש"ם 1980. על אבות ישורון, חנוך לוין, עמוס עוז ויעקב שבתאי.
- בשנה השנייה למלחמה: על הסיכוי לעבור ממחאה אל התארגנות פוליטית, ספרי סימן קריאה, תל אביב 1984.
- פרק קודם: על נתן זך בראשית שנות השישים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, תל אביב, 1985.
- הרגשה של מקום: שישה מאמרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1988.
- פלורליסטים בעל כורחם: על ריבוי התרבויות של הישראלים, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תש"ס, חיפה 2000. זוכה פרס בהט.
- בזמן מלחמה, הוצאת כנרת אור-יהודה, 2002, בשיתוף אילת שמיר-טוליפמן. הספר כולל ציטוטים מסיפוריו של יובל שמעוני.
- יום שני: על שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך, הוצאת דביר, אור-יהודה. הוצאת הקשרים, המכון לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע,2009.
- ארול אחד : מאיר אריאל - ביוגרפיה, כנרת, זמורה-ביתן, 2016 (בשיתוף עודד זהבי)
ספרים שערך
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלטון משחית - סוף הדרך: דברים בשנות ה-80/ מאת יצחק בן-אהרן, ערך והוסיף אחרית דבר נסים קלדרון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1988.
- מבחר כתבים/ מאת ולטר בנימין, עורכים יורגן ניראד, נסים קלדרון, רנה קלינוב, תרגם מגרמנית: דוד זינגר, אחרית דבר: יורגן ניראד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשנ"ב 1992-תשנ"ו 1996.
- שירים על הקיר: לוח שנה תש"ס 1999–2000/ עורך הלוח: נסים קלדרון, עיצוב והפקה: יוסי ארזה, הוצאת אמנות לעם, תל אביב, תשנ"ט.
- אברהם אבינו בניו יורק: פואמה / מאת אורי ברנשטיין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עם פתח דבר מאת קלדרון.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שרגא נרו, "שעטנז רדוקטיבי רדוד: על ספרו של נסים קלדרון" (על הספר "יום שני. על שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך"), קתרסיס 14, סתיו תשע"א 2010, עמ' 73–114.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נסים קלדרון, דף שער בספרייה הלאומית- נסים קלדרון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- נסים קלדרון, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- מאמרי ניסים קלדרון באתר נתן אלתרמן
- נסים קלדרון, המוסר הכבוש של 8200, באתר ynet, 19 בספטמבר 2014
- יאיר שלג, מקור ראשון, ילד רע עד יום מותו: מסע בעקבות מאיר אריאל, באתר nrg, 6 בינואר 2017
- נסים קלדרון, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מתוך הבלוג של נסים קלדרון ב"קפה", "הפרופסור המרקד"? ריאיון עם נסים קלדרון במוסף הארץ, והערות בעקבותיו
| בקרת זהויות |
|
|---|
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
