נורת'רופ F-20 טייגרשארק
 | |||||||||||||||||
| נורת'רופ F-20 בטיסה | |||||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס קרב | ||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||||||
| יצרן | נורת'רופ | ||||||||||||||||
| טיסת בכורה | 30 באוגוסט 1982 | ||||||||||||||||
| צוות | 1 | ||||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 3 | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
הנורת'רופ F-20 טייגרשארק (באנגלית: Northrop F-20 Tigershark) היה מטוס קרב אשר תוכנן ופותח כפרויקט פרטי של חברת נורת'רופ האמריקאית. פיתוח המטוס החל ב-1975 כהמשך למטוס הקרב נורת'רופ F-5 טייגר II שהציג מנוע חדש, אשר שדרג את ביצועי המטוס, ומערכות אוויוניקה מודרניות, שכללו מכ"ם רב עוצמה.
בהשוואה ל-F-5, היה ה-F-20 מהיר בהרבה, בעל יכולת של ירי טילים מעבר לקו האופק וכושר נשיאה של מרבית סוגי החימוש שבידי ארצות הברית למטרות תקיפה קרקעית. בזכות יכולותיו המשופרות, התחרה ה-F-20 ב-F-16 פייטינג פלקון, ואף היה זול יותר לרכישה ולתפעול.
פיתוח ה-F-20 בוצע בחסות משרד ההגנה האמריקאי, בפרויקט שכונה "FX". FX ביקש לפתח מטוסי קרב אשר יהיו מסוגלים ללחום כנגד מטוסי הקרב של הסובייטים, אך ללא שימוש בטכנולוגיות רגישות הנמצאות בשירות חיל האוויר האמריקאי. FX היה תוצר של מדיניות הייצוא של ממשל קרטר אשר ביקש לצייד מדינות זרות בנשק איכותי ללא החשש שטכנולוגיות קו-ראשון אמריקאיות ייפלו לידיים סובייטיות. נורת'רופ קיוותה להצליח עם ה-F-20 בשוק הבינלאומי, אך שינוי המדיניות לאחר בחירתו של רונלד רייגן לנשיא גרם לכך שהמטוס נאלץ להתחרות מול מכירות ה-F-16 אשר פותח על ידי חיל האוויר האמריקאי. תוכנית הפיתוח ננטשה ב-1986 לאחר בניית שלושה אבות טיפוס ומטוס נוסף שבנייתו לא הושלמה.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאפיינים כלליים:
- צוות: 1
- אורך: 47 רגל 4 אינץ' (14.43 מטר)
- מוטת כנפיים: 27 רגל 11 אינץ' (8.53 מטר)
- גובה: 13 רגל 10 אינץ' (4.22 מטר)
- שטח כנף: 18.6 מ"ר
- משקל ריק: 11,810 ליברות (5,357 ק"ג)
- משקל טעון: 16,015 ליברות (7,264 ק"ג)
- משקל המראה מרבי: 27,500 ליברות (12,474 ק"ג)
- הנעה: מנוע טורבו־מניפה אחד מדגם F404-GE-100 של חברת ג'נרל אלקטריק
- דחף ללא מבער אחורי: 11,000 ליברות (49 קילו ניוטון)
- דחף עם מבער אחורי: 17,700 ליברות (79 קילו־ניוטון)
- ביצועים:
- מהירות מקסימלית: מאך 2 (2,414 קמ"ש)
- רדיוס קרב: 630 מייל (1,020 ק"מ) בחתך משימה גבוה נמוך גבוה עם 2 מכלי דלק נתיקים, 2 טילי אוויר-אוויר מסוג AIM-9 סיידוויינדר, ו5 פצצות MK-82 (במשקל 227 ק"ג לאחת)
- טווח מרבי: 3,732 ק"מ (עם מכל דלק מלא+3 מכלי דלק נתיקים)
- סייג רום: 56,800 רגל (17,300 מטר)
- קצב טיפוס: 16,100 רגל/דקה
- עומס כנף: 395 ק"ג / מ"ר
- יחס דחף / משקל: 1.1
- חימוש:
- תותחים: 2 תותחי 20 מילימטר מדגם M39A2
- טילי אוויר־אוויר:
- 4 טילי אוויר־אוויר מסוג AIM-7 ספארו
- 2 טילי אוויר־אוויר מסוג AIM-9 סיידווינדר על מסילות שיגור בקצוות הכנפיים
- 4 טילי אוויר־אוויר מסוג AIM-120 אמראם
- טילי אוויר־קרקע:
- טילי אוויר־קרקע מסוג AGM-65 מאבריק
- טילים נגד ספינות:
- פצצות:
- פצצות שימוש כללי מסדרת הפצצות סימן 80
- פצצות מצרר מדגם CBU-24
- רקטות:
- רקטות אוויר-קרקע CRV7 בקוטר 70 מ"מ, או רקטות SNEB בקוטר 68 מ"מ, או רקטות ZUNI בקוטר 127 מ"מ
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מטוסי ה-F האמריקניים | ||
|---|---|---|
| לפני שנת 1963 | F-84 • F-86 • F-87 • F-88 • F-89 • F-91 • F-92 • F-93 • F-94 • F-95 • F-96 • F-97 • F-98 • F-99 • F-100 • F-101 • F-102 • F-103 • F-104 • F-105 • F-106 • F-107 • F-108 • F-109 • F-110 • F-111 | |
| אחרי שנת 1963 | F-1 • F-2 • F-3 • F-4 • F-5 • F-6 • F-7 • F-8 • F-9 • F-10 • F-11 • YF-12 • F-13 • F-14 • F-15 • F-16 • F-117 • YF-17 • F/A-18 • F-19 • F-20 • F-21 • F-22 • YF-23 • F-35 | |
| שיטת ציון כלי טיס של שלושת הכוחות המזוינים של ארצות הברית (1962) | ||
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
