מֶתֶג (מכונה גם מאריך, מעמיד, גִּעְיָא או גַּעְיָא) הוא סימן דיאקריטי בדמות קו מאונך קטן (◌ֽ) הממוקם תחת אחת מאותיות המילה. בספרי התנ"ך העברי, מטרתו של המֶתֶג לציין הארכת הביטוי של התנועה שאליה הוא נלווה. כתוצאה מהארכה זו נוצרת הטעמה משנית (נחץ) של הברת המתג; וזאת נבדלת ומתוספת על הטעמת מלעיל ומלרע (קרא "מֶֽאתֶֽאג"). בעת החדשה (בעיקר בסידורי התפילה) המתג עשוי לשמש לסימון ההברה המוטעמת, בעיקר כאשר יש להגות אותה בהטעמה מלעילית.

אין להתבלבל בין מתג לבין הטעם המקראי סוף פסוק הדומה לו בצורתו, אך לו תפקיד שונה.

שימושו העיקרי של המתג הוא כחלק מטעמי המקרא, אך בניגוד לטעמים שנועדו ללמד על פיסוק המשפט (הפסוק) בצורה נכונה, תפקידו של המתג הוא להאריך במעט את התנועה שמתלווה אליו. מילה קצרה בת שתי הברות אינה זקוקה למתג בדרך כלל, שכן מיקום הטעם של טעמי המקרא מסמן אם היא נקראת מלעיל או מלרע. הצורך במתג קיים לרוב במילה בת שלוש הברות או יותר. במילה כזו, בעיקר כאשר היא מלרעית, עלולות ההברות הראשונות להיקרא במהירות, בצורה שתבליע חלק מהן והן לא יישמעו כיאות. במקרה כזה יבוא מתג תחת אחת ההברות הראשונות, בדרך כלל הראשונה במילה. אזי יידע הקורא להפסיק מעט לפני ההברה הבאה, וכתוצאה מכך היא תישמע היטב כראוי. ההברה שתחתיה המתג הופכת להברה מוטעמת הטעמה משנית, כלומר הטעמה פחות חזקה ביחס להטעמה העיקרית שבמילה.

להלן דוגמאות לשימוש במתג אחד במילה (המתג תחת האות המודגשת): שַֽׁעַטְנֵז, לִרְצֹֽנְכֶם, תֹּֽאכְלֶנּוּ. במילה שעטנז למשל, יקרא הקורא את ההברה הראשונה - "שַ" - מעט יותר ארוכה מאלו שאחריה, אך פחות ארוכה מן ההברה האחרונה - "נֵז" - המוטעמת.

במילה ארוכה במיוחד ניתן למצוא שני מתגים. לדוגמה: מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶם, וּֽלְאֶבְיֹֽנְךָ.

פעמים רבות בא מתג לפני אחד החטפים, במטרה למנוע חטיפת יתר של ההברה החטופה. כך למשל במילים: וַֽאֲשֶׁר, לְאַֽהֲבָה, אַֽחֲרֵי, נַֽעֲרָה.

למתג השפעה רבה על הגיית המילה, מלבד ההפסקה הקלה בקריאתה. לעיתים הוא גורם לשווא שאחריו להיקרא כשווא נע, כאשר לולא המתג היה השווא נח. כך למשל במילה "וּֽלְהַבְדִּיל" (בראשית, א', י"ח), או במילה "וּֽבְשָׁכְבְּךָ" (דברים, ו', ז'). בלעדי המתג היה השווא שאחרי השורוק שווא מרחף, ועל ידי המתג - שגרם להפסקה קלה בקריאה - הפך השווא לשווא נע, ככל שווא בראש הברה. (אבל יש לציין שלדעת אחרים, אלה דוגמאות של "מאריך כבדה" והשווא אינו הופך לשווא נע.^[1])

בעברית ישראלית נשמט המתג מהניקוד המקובל, וכיום אין בו שימוש מלבד לצרכים ליטורגיים.

קוד יוניקוד עבור המתג הוא U+05BD.

שימוש נוסף למתג קיים בעיקר בסידורי התפילה. נהוג לסמן את ההברה המוטעמת במילה על ידי הוספת מתג תחת ההברה. בחלק מהסידורים מסמנים רק את המילים שהטעמתן היא מלעילית, וזאת עקב העובדה שרובן של המילים הן מלרעיות ואין צורך לסמן את הטעמתן. חלק מהמילונים (כגון מילון אבן שושן ורב מילים) מסמנים את ההברה המוטעמת באמצעות מתג במילים מלעיליות.^[2]

• טעמי המקרא
• נסוג אחור

• ישראל ייבין, המסורה למקרא, ירושלים ה'תשס"ג, עמ' 209–226