מקס הלפמן (Max Helfman; נולד ב-1901 בפולין, נפטר ב-1963 בארצות הברית) היה מלחין, מנצח ומחנך שפעל בשדה המוזיקה הליטורגית יהודית.

הלפמן נולד בראדזין שבפולין. אביו היה מורה וחזן מקומי, שבמקהלתו שר הלפמן כילד. בגיל שמונה היגר עם משפחתו לארצות הברית, שם הופיע כזמר אלט בקהילות שונות. קיבל חינוך יהודי מסורתי בבית הספר רבי יעקב יוסף בלואר איסט סייד במנהטן. כשבגר למד בקולג' מנס למוזיקה בניו יורק. בשנת 1928 הוצעה לו משרת אורגניסט ומנהל מוזיקלי בטמפל ישראל במנהטן, משרה בה כיהן קודם המוזיקאי המוערך זאוול זילברטס. להלפמן לא היה ניסיון כנגן אורגן, אך קיבל את המשרה ובאמצעות שיעורים פרטיים רכש שליטה בכלי. במשרה זו החל שיתוף הפעולה עם החזן דוד פוטרמן, עבורו הלחין ועיבד יצירות רבות. בהיותו בן 28 נעשה חבר עמית במכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה שם השתלם בפסנתר אצל רלף לאופולד, בקומפוזיציה אצל רוזאריו סקאלרו ובניצוח אצל פריץ ריינר. לאחר שהחזן פוטרמן עבר לבית הכנסת פארק אבניו, הלפמן מצא משרה בטמפל עמנואל בפטרסון, ניו ג'רזי שם הקים מקהלת חובבים שהתפתחה לכדי אנסמבל מוערך וידוע שהופיעה בקונצרטים גדולים. בפטרסון גם ניצח על מקהלת הסניף המקומי של הארבעטער רינג, שם התמקד ברפרטואר חילוני-יידי שהיו קשורים לאג'נדה הסוציאליסטית של הארגון. כמו כן שימש כמנהל מוזיקלי של מקהלת היידיש הגדולה ביותר בניו יורק של ה"פרייהייט געזאנג פערעיין". זו היתה אגודה בעלת קשר פוליטי שמאלני - קומוניסטי מובהק, ועל אף שלא ברור כמה הלפמן אכן הזדהה עם עמדותיה או רק התמקד במקהלה המצוינת שלה, היו שראו פגם בו ובמוזיקה שלו בשל השתייכות זו.

עד להשתקעותו בחוף המערבי בשנת 1952, היה הלפמן פורה ביותר בתחום המוזיקה לבתי הכנסת, הלחין ועיבד מוזיקה לתפילות שבת, והימים נוראים לקהילות רפורמיות רבות, בפארק אבניו, בוושינגטון, קהילת בני אברהם בניוארק, שם שיתף פעולה עם החזן אברהם שפירו, ואף עם החזן דוד רויטמן בקהילתו. גם בתחומים אחרים היה הלפמן פורה - יצירותיו "בנימין השלישי" (1938) פנטומימה כוראלית על פי ספרו של מנדלה מוכר ספרים, וכן יצירתו לטקס קבלת שבת "שבת קודש" (1942) זכו לביצועי בכורה בקרנגי הול. כמו במשך שנתיים שימש כמנצח מקהלת הנדל בווסטפילד, ניו יורק שם התמקד ברפרטואר קלאסי - מתקופת הבארוק בעיקר.

• ביוגרפיה, תמונות והקלטות באתר milkenarchive.org