ממשנתו של מאו דזה-דונג
 | |
| כריכת התרגום לעברית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | מאו דזה-דונג |
| צילומים | הוּ בּוֹ |
| שפת המקור | סינית |
| סוגה | פילוסופיה פוליטית |
| נושא |
מאואיזם  |
| הוצאה | |
| הוצאה |
People's Publishing House, People's Liberation Army General Political Department |
| הוצאה בשפת המקור | המחלקה הפוליטית, צבא השחרור העממי |
| תאריך הוצאה | 5 בינואר 1964 |
| עורך |
People's Liberation Army Daily |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | עמיקם |
| תאריך | 1967 |
| תרגום | אורי ראפ |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 978-0-8351-2388-4 |
  | |
"ממשנתו של מאו דזה-דונג" (סינית: 毛主席语录, בפין-יין: Máo zhǔxí yǔlù; מילולית: ציטטות מן היושב-ראש מאו) או "הספרון האדום" הוא ספר המתפרסם על ידי הממשל הסיני מאז 1964. כמו שמרמזת כותרתו, הספר מהווה אסופה של ציטוטים נבחרים מתוך נאומיו ומאמריו של מאו דזה-דונג. שמו החלופי של הספר, הספרון האדום, נטבע במערב בשל גודלו הזעיר שנועד לכך שיהיה נוח לנשיאה וכן בשל צבעו האדום. כינוי זה מעולם לא היה בשימוש בסין, והוא למעשה חסר משמעות בה.
הערכות במערב מדברות על כמיליארד עותקים שנדפסו עד היום (מעל 800 מיליון בין השנים 1966–1971 לפי ספר השיאים של גינס) ולפיכך הוא מוזכר כאחד הספרים הנפוצים ביותר בעולם. הפופולריות העצומה נזקפת לזכות העובדה שהספר היה בגדר חובה לא רשמית בסין של המחצית השנייה של תקופת שלטונו של מאו. באותה תקופה, ובמיוחד לאורך המהפכה התרבותית, היה חייב כל אזרח לשאת ולקרוא בספר, והעונש על היתפסות בפומבי ללא הספר נע לרוב בין מלקות רחוב לשנים של עבודת פרך באחד ממחנות העבודה הרבים של אותה תקופה[דרושה הבהרה].
במהלך המהפכה התרבותית, חובת לימוד הספר חלה לא רק בבתי הספר ובאוניברסיטאות, אלא גם במקומות העבודה, שם היו קוראים קטעים ממנו מדי יום. בכל ענפי התעסוקה אורגנו קבוצות שבמסגרתן התקיימו דיונים לשינון הספר במשך שעות העבודה. ציטוטים מן הספר הוכנסו בכל פרסום כתוב (אפילו במאמרים מדעיים) כאשר הם מודגשים ולרוב גם כתובים בדיו אדומה.
כדי להתגונן מפני הטענה שהשינון פוגע בתפוקת העבודה, הוסכם על פי כל שהבנת ציטוטיו של מאו מחזקת את העובד ומשפרת את תפוקתו.
במהלך שנות ה־60 היה הספר סמלה הבולט ביותר של סין, פופולרי יותר אף מדיוקנו של מאו עצמו. בכרזות התעמולה שהפיץ המשטר נראתה כל דמות (למעט דמותו של מאו) כאשר היא אוחזת בספרון האדום.
לאחר תום המהפכה התרבותית ב־1976 ועלייתו לשלטון של דנג שיאופינג פחתה תהילתו של הספר יחד עם דעיכת פולחן האישיות של מאו, וכיום הוא נחשב בעיקר כמזכרת ואף נמכר בצורה זו בדוכני מזכרות לתיירים ברחבי סין.
ציטוטיו של מאו ערוכים בספר ב־33 פרקים כשראשי הפרקים עוסקים לרוב באידאולוגיה של מאו (נודעת כ"מאואיזם").
תרגומים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאו טסה טונג, תרגום: צפוני שומרון, כה אמר מאו, תל אביב: אסיה, 1967
- מאו טסה טונג, תרגום: אורי ראפ, ממשנתו של מאו טסה טונג, תל אביב: עמיקם, 1967
- אמרות היושב ראש מאו טסה טונג; עברית: ישעיהו לויט, תל אביב: טרקלין, 1967.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאו דזה-דונג
- קומוניזם
- מאואיזם
- אינדוקטרינציה
- המשמרות האדומים
- הספר האדום הקטן של התלמידים
- הספר הירוק
- רוחנמה
- תעמולה קומוניסטית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הספר בתרגום לאנגלית
- ממשנתו של מאו דזה-דונג, באתר OCLC (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
