מיכאיל קלינין
Михаи́л Ива́нович Кали́нин

לידה	7 בנובמבר 1875 (יוליאני) Verkhnaya Troitsa, רוסיה
פטירה	3 ביוני 1946 (בגיל 70) מוסקבה, ברה"מ
מדינה	האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות של חומת הקרמלין
מפלגה	מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, מפלגת הלייבור הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
בן או בת זוג	Ekaterina Kalinina
חבר הפוליטביורו של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות 1 בינואר 1926 – 3 ביוני 1946 (20 שנה) יו"ר נשיאות הסובייט העליון של ברית המועצות 17 בינואר 1938 – 19 במרץ 1946 (8 שנים) ניקולאי שברניק ←
פרסים והוקרה
עיטור הדגל האדום (22 בפברואר 1930) גיבור העמל הסוציאליסטי (29 במרץ 1944) עיטור לנין (19 בנובמבר 1945) עיטור לנין (29 במרץ 1944) עיטור הדגל האדום (23 בפברואר 1928) עיטור לנין (19 בנובמבר 1935) מדליית ההגנה על מוסקבה מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
חתימה

מיכאיל איבנוביץ' קלינין (ברוסית: Михаи́л Ива́нович Кали́нин;‏ 19 בנובמבר 1875^[1] – 3 ביוני 1946) היה מהפכן קומוניסטי ופוליטיקאי סובייטי בברית המועצות. קלינין כיהן כראש המדינה הסובייטית השלישי (1919–1946), אחרי לב קמנייב ויעקב סברדלוב, כשהתפקיד היה בעל אופי ייצוגי בלבד. בין 1919–1938 עמד בראש הוועד המרכזי הפועל של קונגרס הסובייטית של הפדרציה הסובייטית הרוסית, בין 1922 -1938 היה יושב ראש הוועד המרכזי הפועל של קונגרס הסובייטים של ברית המועצות ובשנים 1938–1946 יושב ראש הפרזידיום של הסובייט העליון של ברית המועצות.

קלינין נולד למשפחת איכרים בכפר ורחניה טרויצה בפלך טבר (כיום במחוז טבר) שבאימפריה הרוסית. ב-1889 עבר לעיר הבירה, סנקט פטרבורג, ועבד שם כפועל. ב-1898 הצטרף למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, היה מהתומכים הראשונים בסיעה הבולשביקית של לנין והחל לעסוק בפעילות מהפכנית בסנקט פטרבורג ובטביליסי. הוא נאסר בעטיין ב-1899 וב-1903. במהפכת 1905 פעל כמארגן של קבוצות פועלים מהפכניים.

לאחר מהפכת אוקטובר, ב-1917, התמנה לראש העירייה המהפכנית של פטרוגראד. בשנת 1919 נבחר לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ובהמשך אותה שנה מונה ליו"ר הוועד המרכזי הפועל של הסובייטים במקומו של יעקב סברדלוב שנפטר. משרה זו העמידה אותו, להלכה, בראשות המדינה הסובייטית. בתפקיד זה שימש עד 1938, אז מונה ליו"ר נשיאות הסובייט העליון של ברית המועצות, למעשה אותו התפקיד בהגדרה שונה. היותו הוותיק שבבכירי המפלגה הקומוניסטית שעדיין נטלו תפקיד פעיל במוסדותיה לאחר מותו של לנין היא העומדת בבסיס כינויו - "הקשיש".

בשנת 1925 מונה לחבר בפוליטביורו - הלשכה המדינית של המפלגה הסובייטית ומקור הכוח המרכזי במשטר הסובייטי. למרות מינוייו המכובדים ורמי המעלה לא היה קלינין בעל השפעה פוליטית ניכרת ונתפש בהיסטוריה הסובייטית יותר כסמל של השלטון הנתון רק לכאורה בידי הפועלים והאיכרים המיוצגים בסובייטים.

ייתכן כי דווקא אפרוריותו הפוליטית והיעדר בסיס כוח של ממש סייעו לו לשרוד את תקופת הטיהורים במפלגה (1938-1935), וזאת בניגוד לרובה המוחלט של הגוורדיה הבולשביקית הוותיקה שחוסלה בידי סטלין באותן שנים.

קלינין נפטר ממחלה ממושכת ב-1946, ונטמן בבית הקברות של חומת הקרמלין.

למרות היותו דמות שולית וחסרת השפעה ממשית על הפוליטיקה הסובייטית הונצח קלינין לאחר מותו באופן כמעט חסר תקדים לאדם במעמדו. על שמו נקראו ארבע-עשרה ערים (הבולטות שבהן - קלינינגרד, לשעבר קניגסברג, בירת פרוסיה המזרחית, וקלינין - כיום, טבר), אוניברסיטאות, תיאטראות ושדרות קלינין במוסקבה.

מדיה וקבצים בנושא מיכאיל קלינין בוויקישיתוף

• מיכאיל קלינין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מיכאיל קלינין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מיכאיל איונוביץ קלינין (1875-1946), דף שער בספרייה הלאומית

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.