מיילס איירוואן
 | |||||||||||||||
| איירוואן של חברת Channel Islands Air Freight במנצ'סטר, 1955 | |||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס תובלה קל דו-מנועי | ||||||||||||||
| ארץ ייצור | בריטניה | ||||||||||||||
| יחידות שיוצרו |
51  | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
מיילס M.57 איירוואן (באנגלית: Miles M.57 Aerovan) היה מטוס תובלה דו-מנועי לטווח קצר וזול להפעלה מתוצרת חברת מיילס איירקראפט הבריטית. המטוס תוכנן למשימות תובלה ונוסעים. המטוס זכה הן לשימוש אזרחי והן לשימוש צבאי.
תכנון ופיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטוס היה בעל כנף עילית ושני מנועים, ומורכב מעץ לבוד, עם חלקים מאשוחית ומתכת. המטוס צויד בכן נסע קבוע בתצורת תלת-אופן ושלושה מייצבים אנכיים (בדומה למיילס מסנג'ר). שני הטייסים ישבו תחת חופת פרספקס גדולה. בצד המטוס ארבעה או חמישה חלונות לנוחות הנוסעים. האיירוואן היה יכול לשאת מכונית משפחתית, אותה ניתן היה להעמיס דרך דלתות דמויות קונכייה בחלקו האחורי. המטוס תוכנן בשנת 1944 ונבנה במפעלי חברת מיילס בוודלי שבברקשייר, ושם הוטס לראשונה על ידי טומי רוז ב-26 בינואר 1945. המטוס יכול היה להגיע למהירות מרבית של 175 קמ"ש ולשאת כטון של מטען.
הייצור הסדרתי החל בשנת 1946, בעיקר לצרכים אזרחיים, אם כי חילות האוויר של ישראל וניו זילנד עשו בו שימוש צבאי. יצור המטוס הסתיים בסוף שנת 1947. החברה העניקה רישיון לייצר את המטוס בצרפת, אך בסופו של דבר לא הוחל בייצור שם. שני מטוסים שהיו בשימוש חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד הוסבו, ללא הצלחה, לפיזור דשן מן האוויר. מטוס אחד מדגם 6 שימש למחקר יחס ממדי כנף גבוה של הורל-דובואה בשנת 1957 וסומן HDM.105. באב טיפוס זה הותקנה מאוחר יותר גרסה מוקטנת ביחס 5/6 של מנוע ארמסטרונג סידלי ממבה שיועדה למיילס מרתון.
המטוס האחרון מדגם זה בשירות היה מטוס מדגם 6 שטס באיטליה בשנת 1968.
שירות מבצעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב מטוסי האיירוואן מדגם 3 ו-4 שימשו להטסת נוסעים ומטען, טיסות שכר וטיסות כיף בממלכה המאוחדת ובמזרח הקרוב. חברת Meridian Air Maps הפעילה מטוס שסימנו G-AISF למטרת סקר מן האוויר מאוקטובר 1955 עד שהתרסק בהמראה משדה התעופה של מנצ'סטר ב-29 באפריל 1957.
חיל האוויר המלכותי הניו זילנדי בדק שני מטוסי איירוואן מדגם 4 בשנת 1950.
בחיל האוויר הישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עמנואל צור רכש באנגליה תמורת 3,500 ליש"ט מטוס איירוואן בריטי שסימונו G-AJWI עבור חיל האוויר הישראלי אשר נכנס לשירות בחיל בטייסת א' ביוני 1948.[1] המטוס, שיכול היה לנחות על מסלולי נחיתה קצרים שאורכם כ-300 מטרים, שימש לתובלה והטסת נוסעים ליישובים נצורים ולעמק המצלבה בירושלים, תוך שהוא חשוף לירי צלפים. בשל צורתו המוזרה כונה המטוס בחיל "הברווזה ההרה".
רצח נוסעי האיירוואן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רצח נוסעי האירוואן
ב-18 ביולי 1948 המריא המטוס מסדום כשבבטנו נוסעים שפונו מהישוב הנצור בדרכם לשדה דב, אך המטוס נחת בחולות מדרום לבת ים ליד נבי רובין. שניים מהנוסעים יצאו במסע רגלי לעבר בת ים כדי להזעיק עזרה ושאר נוסעי המטוס (פרט לאחד שהעמיד פני מת) נרצחו על ידי כנופיה ערבית. מטוס האיירוואן עצמו הושמד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהודה עופר, ספר המטוסים עמ' 277, משרד הביטחון – ההוצאה לאור
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבינעם מיסניקוב, האירוואן, באתר "מרקיע שחקים"
- אירוון M-57 באתר חיל האוויר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
ניר חסון, המטוס שרכשו תושבי גוש עציון ב-1948 הגיע רק אחרי שהפסידו בקרב, באתר הארץ, 4 במאי 2014
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
