מוֹדִי בַּר-אוֹן

בר-און בבית הנשיא, 2016
לידה	20 בספטמבר 1962 כ"א באלול ה'תשכ"ב קריית עמל, ישראל
פטירה	30 במאי 2022 (בגיל 59) כ"ט באייר ה'תשפ"ב תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	מרדכי בר-און
מדינה	ישראל ישראל
תקופת הפעילות	1985–2022 (כ־37 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
פרופיל ב-IMDb

מָרְדְּכַי (מוֹדִי) בַּר-אוֹן (20 בספטמבר 1962, כ"א באלול ה'תשכ"ב – 30 במאי 2022, כ"ט באייר ה'תשפ"ב) היה מנחה טלוויזיה, שדרן רדיו, במאי תיאטרון, תסריטאי, סאטיריקן, עיתונאי, מחזאי, שחקן, קומיקאי ויוצר טלוויזיה ישראלי.

מרדכי בר-און נולד בקריית טבעון. אביו יהודה, עלה מרומניה, היה פועל במפעל המלט "מפעל נשר חיפה" בנשר. משפחתו גרה בצריף בנשר מ-1949 ועד אמצע שנות החמישים ואז עברה לגור בקריית עמל. אמו נחמה, הייתה ניצולת שואה שעלתה מפולין ועבדה כמורה. בילדותו עברה המשפחה לשכונת "אחוזה" בחיפה והוא למד בתיכון עירוני ה'^[1].

התגייס לנח"ל ושירת בגדוד 906 במסגרת חטיבת בית ספר למ"כים במהלך מלחמת לבנון הראשונה^[2]. לאחר מכן השלים תואר ראשון בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

בר-און החל את דרכו המקצועית כסטנדאפיסט בשנות השמונים, והיה חבר בצוות הסטנד-אפ "איך זה עובד באמת" עם גדי פור ויוסי פרץ^[3].

בשנת 1990 ביים את המחזה "התכווצות שרירים" מאת רועי רשקס בתיאטרון הסימטה^[4].

בשנת 1992 שיחק בסרט "סיפורי תל אביב", בתפקיד מורה לנהיגה המנהל רומן עם שרונה (יעל אבקסיס)^[5]. בנוסף, שיחק בר-און בסרטים "הפטריוטים" (1994) ו"ג'ירפות" (2001).

בשנת 1992 ביים את "הפותחן", מחזה מאת ויקטור לאנו, המגולל את סיפורם של שני הניצולים היחידים שנותרו על־פני האדמה לאחר הפצצה אטומית. האחד סטודנט אינטלקטואל, והשני יתום מוכה. הם נקלעים למקלט, כשברשותם עשרות קופסאות שימורים, אבל אפילו לא פותחן אחד. במחזה שיחקו גיל אלון וגבי שושן^[6].

בשנת 1993 הצטרף בר-און לצוות הכותבים של תוכנית הטלוויזיה "החמישייה הקאמרית" ובשנת 1995 כתב מחזה לתיאטרון הבימה בשם "הרקוויזיטור" (יחד עם אילן אלדד). כתב טור במקומון "זמן תל אביב". בשנים 1993–1994 כתב טור הומוריסטי-סאטירי שבועי, בשם "סוגרים חשבון", ב"מגאזין" של העיתון "גלובס".

בשנת 2003 שיחק את עצמו בעונה השנייה של הסדרה "שוטטות" בפרק "מילואים".

בשנים 2003–2015 היה הפרזנטור של בנק דיסקונט^[7][8]. בשנת 2015 שיחק גם בתפקיד אורח בסדרה "רון" ששודרה ב-yes^[9].

בנוסף לעבודתו בטלוויזיה, לימד קולנוע במכללה האקדמית ספיר, וקודם לכן לימד קולנוע גם בבית הספר הדמוקרטי בחדרה.

בר-און החל את דרכו בערוץ הספורט בשנת 1994 בהם הנחה לצידה של יעל אלמוג את תוכנית הספורט "סל בסלון". בין השנים 1997–2021 הנחה את "אולפן ליגת האלופות"^[10] (טורניר המועדונים היוקרתי ביותר בקרב מועדוני כדורגל אירופאיים), התוכנית המזוהה ביותר עם בר-און, לאורך כל הקריירה שלו כמגיש בטלוויזיה. מלבד שידורי המשחקים, כתב והשתתף במערכונים הסובבים את משחקי ליגת האלופות לצידם של אבי מלר וספי ריבלין, וכלל את התוכניות "אמפריית דשא" ו"מסע הקסם המסתורי"^[11], וכן את התוכנית "הגעתם ליעד", בה יצא יחד עם שחקן או פרשן מתחום הספורט למסע בערים שונות ברחבי תבל, המהוות מוקד עניין בעולם הספורט.

בר-און הנחה תוכניות נוספות בערוץ הספורט, בין היתר ב-2001 החל להנחות את תוכנית המגזין לסיכום משחקי ליגת העל בכדורגל, "שער חמש" ו"חי משבת"^[12]. הנחה את מגזין הכדורגל העולמי "עולם הכדורגל", ובשנותיו האחרונות את התוכנית שמלווה את שידורי "המשחק המרכזי" בליגת העל הישראלית. בשנת 2014 החל להגיש בערוץ הספורט את התוכנית "יציע העיתונות"^[13]. ובשנים 2020 ו-2021 היה חלק מצוות המנחים של התוכנית "אולפן הלילה".

הופעתו המצולמת האחרונה ב"אולפן ליגת האלופות", ולמעשה על מסך ערוצי הספורט, הייתה בדצמבר 2021, עם סיום שלב הבתים של ליגת האלופות, בעונת 2021/2022 של המפעל.

בר-און היה פעיל בעמותת "שער שוויון" לקידום קבוצות חברתיות דרך הספורט.

כשבוע טרם פטירתו של בר-און, הכין וקריין מביתו כתבה לשידור גמר ליגת האלופות, שנערך כיומיים טרם פטירתו והייתה הכתבה האחרונה שיצר בחייו.

עם ההודעה בתקשורת על פטירתו, הוארו האצטדיונים הישראליים ברחבי המדינה: בלומפילד, טדי, טרנר וסמי עופר לזכרו של בר-און^[14].

בשנת 2011 הגיש אחת לשבוע את אחת מתוכניות רצועת "הינשופים" בערוץ 8. בינואר 2015 הגיש בערוץ 2 את תוכנית האירוח "כאן ועכשיו", שעסקה בבחירות לכנסת העשרים.

בשנים 2016–2017 הגיש את התוכנית "לונדון את קירשנבאום"^[15], בימי חמישי.

בר-און הגיש כמה תוכניות תעודה טלוויזיוניות, ולעיתים היה גם שותף ליצירתן, בשיתוף פעולה עם ענת זלצר או עם יוצרים ויוצרות נוספים. בהן:

• התוכנית "הכל פתוח" (הטלוויזיה החינוכית, 1996-1995), שעסקה בנושאים חברתיים והיסטוריים וכללה ראיונות שערך בר-און באולפן ותיעוד של יציאותיו אל השטח.
• הסדרה "הכל אנשים" (הטלוויזיה החינוכית, 1997), שעסקה בדמויות מרכזיות בעברו של היישוב ושל מדינת ישראל, תוך דגש על הצד האנושי והאישי.
• התוכנית הדוקומנטרית "במדינת היהודים" (הערוץ הראשון, 2003), שעסקה בתולדות ההומור הישראלי^[16].
• הסרט "האריה שאג פעמיים" (שודר ב-2007 - שם הכותר הוא פרפרזה לאנדרטת האריה השואג), שחיפש את ההקבלה בין מאורעות תל חי (פוגרומי 1919–1920) כחלק מחלקו המוקדם של תחילת הסכסוך הערבי-ישראלי, לתקרית שבה נהרגו חיילי צה"ל בסמוך לבית הקברות של כפר גלעדי, הסמוך לתל חי, במהלך מלחמת לבנון השנייה.
• ב-2008, לכבוד חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, הגיש את התוכנית "נשף עצמאות", רצף תוכניות ששודר בערוץ 8, ועסק בניגודים שמרכיבים את הזהות הישראלית^[17].
• הסרט "מסעות הברווז" (2009, הופק בשיתוף עם גבי ביבליוביץ), על אמן הקומיקס הישראלי דודו גבע. שודר ב-yes.
• "תל אביב-יפו" סדרה תיעודית, על-פי תסריט מאת מודי בר-און ומאת ענת זלצר, העוסקת בתולדות העיר תל אביב, שודרה בחודש מאי 2009 בערוץ 8 ובקיץ 2009 בערוץ 10^[18].
• "הקיבוץ" (ערוץ 8, 2011), סדרה תיעודית נוספת של בר-און וזלצר הבוחנת את ההיסטוריה של הקיבוצים בישראל^[19].
• "כביש 90" (ערוץ 8, 2014), סדרה תיעודית נוספת של בר-און וזלצר. בסדרה זו מתעד בר-און מסע בן כשבועיים לאורך כביש 90, הכביש היחיד החוצה את מדינת ישראל לכל אורכה^[20]
• "שיעור מולדת", מיני-סדרה דוקומנטרית של בר-און ושל זלצר, בת 6 פרקים, הסוקרת את תולדות הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, ששודרה ב-HOT ב-2019^[21][22].
• התוכנית התיעודית "חילוניות" שיצר ביחד עם עמיתתו ענת זלצר, כשבר-און נפטר בטרם החלו לשדר את התוכנית, ועל-כן היא מוקדשת לזכרו.

בר-און היה נשוי למיקה ואב לשתיים. במשך שנים התגורר בפרדס חנה, ובשנותיו האחרונות התגורר בשכונת שפירא שבתל אביב-יפו^[23]. היה ידוע באהדתו לקבוצת הכדורגל הפועל חיפה.

בינואר 2022 פורסם כי בר-און מתמודד עם מחלת הסרטן^[24].

בר-און נפטר ב-30 במאי 2022, בגיל 59, לאחר מאבק בסרטן הריאות^[25]. מלבד אצטדיונים ברחבי ישראל, בליל פטירתו הואר בצבע אדום בניין עיריית חיפה כמחווה לזכרו של בר-און, ולאהדתו לקבוצת הכדורגל של הפועל חיפה^[26].

• האתר של ענת זלצר ומודי בר-און
• מודי בר-און, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מודי בר-און, דף שער בספרייה הלאומית
• מודי בר-און, בארכיון הבימה
• מודי בר-און ועומר עינב, שלב המוקדמות - מסע אל העבר של הכדורגל הישראלי, ערוץ הספורט
• נעמה לנסקי, ההפך ממודי בר-און, באתר ynet, 21 במאי 2005 - ריאיון
• אלון עידן, איך הציל שייקה אופיר את מודי בר-און?, באתר הארץ, 28 בפברואר 2010
• יובל ברוסילובסקי‏, למה כולנו אוהבים לאהוב את מודי בר און?, באתר וואלה, 28 בספטמבר 2011
• איילת שני, סחבק מקצועי, באתר הארץ, 3 בפברואר 2012 - ריאיון
• מתן שירם, ‏מודי בר-און: "כל היוצרים מחכים לטלפון מעורך 'ארץ נהדרת'", באתר גלובס, 30 באפריל 2014

• איתי שטרן, יוצר ומגיש הטלוויזיה מודי בר־און מת בגיל 59, באתר הארץ, 30 במאי 2022
• מורן שריר, מודי בר-און היה אחד האנשים האהובים על המסך, באתר הארץ, 30 במאי 2022
• אלון עידן, כל דבר שמודי בר-און נגע בו – היה שלו, באתר הארץ, 30 במאי 2022
• עוזי דן, בכדורגל, בטלוויזיה ובכל דבר בחיים, מודי בר-און ידע ש"הכל אנשים", באתר הארץ, 30 במאי 2022
• ציון נאנוס, ‏ואז הגיע מודי, באתר ‏מאקו‏, 30 במאי 2022
• ניר צדוק, מודי בר-און לימד אותנו שהעולם לא שטוח, באתר הארץ, 31 במאי 2022
• חדוה בר-און, אחותו של מודי בר-און ז״ל | קול הכבוד עם נתנאל סמריק, באתר YouTube, נתנאל סמריק, בערוץ גלצ, 23 בספטמבר 2022 [1], סרטון באתר יוטיוב
• אבי גרפינקל, ביצירה של מודי בר־און, אפילו השוליים הקומיים עסקו בחיים עצמם, באתר הארץ, 31 במאי 2023