לְלֹא כְּחָל וְשָׂרָק (גם בְּלֹא כְּחָל וְשָׂרָק ובְּלִי כְּחָל וְסָרָק^[1]) הוא ביטוי עברי שפירושו - הצגת הדברים בצורה גלויה וברורה, ללא ריכוך או ייפוי.

מקור הביטוי הוא בסוגיה התלמודית העוסקת במצוות הכנסת כלה, שבה יש מחלוקת האם כאשר רוקדים לפני הכלה יש לומר בפניה את האמת לגבי המראה שלה:

כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי "לדבריכם, אפילו חגרת ואפילו סומא, יאמרו כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה מדבר שקר תרחק!" אמרו להן בית הילל לבית שמאי "לדבריכם, הרי שלקח מקח רע מן השוק, יגננו בפניו או ישבחנו בפניו, הוי אומר ישבחנו בפניו". מכאן אמרו חכמים, שתהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.

כשבא רב דימי מארץ-ישראל לבבל אמר: כך היו שרים לפני הכלה בארץ-ישראל: לא כָּחָל וְלא שָׂרָק וְלא פִּרְכּוּס - וְיַעֲלַת חֵן.

— תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ט"ז, עמוד ב' - דף י"ז, עמוד א'

כלומר: ללא איפור וללא קליעת השיער (מלשון סירוק) או לפי פירוש אחר ללא אודם וללא התייפות - ועדיין יופייה הטבעי ניכר. "כחל" הוא אבקת צבע כהה הנוטה לשחור, איתו היו צובעים סביבות העיניים כדי להבליט את העיניים וליצור רושם שהן גדולות יותר (בימינו – אייליינר). בימי קדם היו מפיקים את הכחל על ידי טחינת גבישים של המינרל גלנה. "שרק", לפי רש"י הוא "צבע המאדים את הפנים",^[2] מעין סומק.

מטרת שני החומרים הללו הייתה כיסוי והסתרה של פגמים אסתטיים, ויצירת מצג שווא של יופי ואיכות שאינם קיימים. "ללא כחל ושרק" הוא, איפוא, הצגת הדברים כמות שהם בלא כיסוי וייפוי.