לוטם (צמח)
 לוטם
| |
|---|---|
דבורה על פרח של לוטם מרווני
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | חלמיתאים |
| משפחה: | לוטמיים |
| סוג: | לוטם |
| שם מדעי | |
 Cistusליניאוס, 1753 | |
לוטם (שם מדעי: Cistus) הוא סוג של צמחים רב-שנתיים במשפחת הלוטמיים הנפוץ ולעיתים אף שולט בחבל הים תיכוני בישראל. הסוג לוטם מונה 18 מינים הנפוצים באגן הים התיכון, באזור ההררי של לוב ובאיים הקנריים. מגוון המינים הגדול ביותר מצוי בספרד.
משמעות השם העברי
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם לוטם או בצורתו הקצרה "לט", נזכר בספר בראשית, ברשימת הבשמים הנישאים על ידי שיירת הישמעאלים שקונה את יוסף מאחיו (בראשית פרק ל"ז, פס' 25). צלילו של שם זה דומה לשם היווני של השרף המופק ממינים שונים של לוטם, "לאדאנום", ורומז על מקור פרסי עתיק משותף.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלוטם הוא שיח נמוך בגובה 40–60 ס"מ. פרח הלוטם חי יום אחד בלבד ואז נושרים עלי הכותרת, אך מספר הפרחים בכל צמח גדול והפרחים נפתחים בזה אחר זה, כך שהפריחה נפרשת על-פני מספר חודשים. פרחי הלוטם עשירים באבקה ואינם מייצרים צוף. הם מבוקרים על ידי חרקים רבים, ביניהם דבורי דבש. עלי הלוטם מכוסים בשרף ריחני, לאדאנום, המשמש כמרכיב בתעשיית הבשמים. הלוטם משמש גם כצמח מרפא.
אזורי גידול ותפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלוטם גדל בעיקר על קרקע רנדזינה - קירטון (קרקעות גיר רך) וחוואר (קרקעות גיר עשירות חרסית).
הזרעים של הלוטם יכולים לשרוד במשך עשרות שנים במצב של תרדמת. כאשר פורצת שרפה, מוסר עיכוב הנביטה והזרעים נובטים בהמוניהם. במקומות בהם פרצה שרפה בחורש ים תיכוני, ניתן לראות צמיחה מאסיבית של שיחי לוטם בשנים שלאחר השרפה, ולעיתים קרובות נוצרת גריגה הנשלטת על ידי שיחי לוטם. עם התקדמות הטור הסוקצסיוני והיסגרות החורש, שיחי הלוטם מפנים את מקומם בהדרגה לטובת עצים שונים כמו אורן ירושלים. הזרעים של הלוטם יישארו בתרדמת בתוך בנק הזרעים שבקרקע החורש, עד שתפרוץ שוב שרפה והם שוב ינבטו בהמוניהם. להתפתחות שיח הלוטם דרושה מיקוריזה המאפשרת את קליטת הזרחן[1]
הסוג לוטם מונה 18 מינים הנפוצים באגן הים התיכון, באזור ההררי של לוב ובאיים הקנריים. מגוון המינים הגדול ביתר מצוי בספרד.
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל הלוטם הוא מרכיב חשוב ביותר של הבתות והגריגות הים תיכוניות מהחרמון ועד הר חברון. הוא נעדר מהגולן בשל הקרקע הבזלתית העשירה בזרחות שאינה מאפשרת את התפתחות הפטריה הסימביוטית[1] שני מינים של לוטם נפוצים בישראל.
לוטם שעיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוטם שעיר (Cistus creticus) הוא בעל עלים ירוקים-אפורים, מחוספסים מעט, עלי כותרת ורודים ומקומטים, הצלקת נישאת על עמוד עלי, ופריו שעיר ומעוגל. הפרח שלו גדול מהפרח של הלוטם המרווני.
לוטם מרווני
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוטם מרווני (Cistus salviifolius) הוא בעל עלים מחוספסים מאוד בצבע ירוק צהבהב, עלי כותרת לבנים וחלקים, הצלקת צמודה לשחלה, פרי קרח ופחוס. הפריחה היא בחודשים מארס-יוני, כאשר הלוטם המרווני מקדים את הלוטם השעיר. על שורשי הלוטם ניתן לראות לעיתים צמח טפיל, הוא רימונית הלוטם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לוטם, באתר ITIS (באנגלית)
- לוטם, באתר NCBI (באנגלית)
- לוטם, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- לוטם, באתר Tropicos (באנגלית)
- לוטם, באתר GBIF (באנגלית)
- לוטם, באתר IPNI (באנגלית)
- לוטם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לוטם שעיר
- לוטם מרווני(הקישור אינו פעיל) באתר רשות הטבע והגנים
- לוטם מרווני/שעיר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
