כתב כופי (בערבית: خط كوفي) הוא הצורה הקליגרפית העתיקה ביותר של הכתב הערבי, והוא מבוסס על הכתב הנבטי. הוא התפתח מכתב "אל-חירי", אחד מארבעת הכתבים הערביים הקדם-אסלאמיים, היה בשימוש בחצי האי ערב בתקופת היווצרותו של האסלאם, ובו נכתבו כתבי היד הראשונים של הקוראן. שמו של הכתב בא משמה של העיר כופה (היום בעיראק), שבה הוא התפתח, והוא נזכר בשמו זה לראשונה בשנת 999. יחד עם הכתב הנסח׳י הוא אחד מששת הכתבים הקאנוניים של האסלאם החל מהמאה העשירית.

הכתב הכופי מאופיין בקווים ובזוויות ישרות, ולעיתים בקווים מוארכים. במקור לא כלל הכתב הכופי את הסימנים הדיאקריטיים המבחינים בין אותיות הכתב הערבי. הכתב התפתח במשך מאות שנים, בהן הוא השתנה ואף נוצרו לו גרסאות מקומיות. בכתב הכופי נעשה שימוש רב על גבי מטבעות ומבנים וכן הוא מופיע רבות בכתובות סלג'וקיות עתיקות, ואף העות'מאנים שבאו אחריהם עשו בו שימוש נרחב.

דוגמאות לשימוש בכתב כופי נראות בדגל עיראק ובסמל קטר, בכתבי יד, כגון "הקוראן הכחול" מקירואן, וכן במספר גדול של מבנים, ובהם המינרט בג'אם באפגניסטן והמסגד הגדול בסוסה בתוניסיה.

מדיה וקבצים בנושא כתב כופי בוויקישיתוף

• כתב כופי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)