מוסדות כלל חסידיים הם קבוצת מוסדות תורניים (ישיבות ותלמודי תורה לבנים, בתי ספר וסמינרים לבנות), המיועדים עבור הציבור החסידי חרדי מחצרות חסידיות קטנות שאין באפשרותן להקים מוסדות משל עצמם.

תופעת המוסדות הכלל חסידיים החלה בתחילת שנות התשעים, הורים לבחורי ישיבות מחצרות חסידיות בינוניות וקטנות חיפשו לעצמם מסגרות חינוכיות שאינן משתייכת לקבוצה חסידית מוגדרת (לדוגמה גור, ויז'ניץ וכדומה) או לציבור הליטאי, והקימו ישיבות 'כלל חסידיות'. בין הישיבות הראשונות ניתן למנות את ישיבת טשיבין, ישיבת חכמי לובלין, ישיבת חזון נחום וישיבת נזר התורה.

ברבות השנים, ולאור הצלחת הרעיון, עקב כך שלישיבות אלו היו פחות מחויבויות קהילתיות מצומצמות, החלו להיווסד תלמודי תורה, בתי ספר וסמינרים 'כלל חסידיים' לבנות כמעט בכל ריכוזי היהדות החרדית, ברבים מן המקרים נפתחו המוסדות תחת אותו שם ("תלמוד תורה כלל חסידי" למשל) ללא קשר ניהולי בין המוסדות.

הצלחת המוסדות גרמה לכך שאף חסידים מקבוצות שלהן מוסדות משל עצמן, העדיפו לעיתים את המסגרות הכלל חסידיות.