כלב דם

כלב דם
ארץ מוצא	בלגיה צרפת בריטניה
תכונות
משקל	49-65 ק"ג
גובה כתפיים	58-72 ס"מ
גובה	68 ס״מ

כלב דם (באנגלית: bloodhound או St. Hubert Hound) הוא גזע של כלב גדול אשר פותח באופן מיוחד לאיתור עקבות ריח אדם. בגלל תכונה ייחודית זו כלב הדם נמצא בשימוש תכוף של רשויות חוק שונות כדי לאתר אסירים נמלטים או נעדרים. כלב הדם עושה שימוש בחוש ריח מפותח באופן יוצא דופן המאפשר לו לעקוב אחר ריחו של אדם, שעות ואפילו ימים לאחר שחלף במקום, לאורך מרחקים גדולים. השילוב שבין חוש ריח חד וכושר התמדה חזק, עשו את כלב הדם לכלב המעקב הטוב ביותר הקיים היום.

כלבי דם בוגרים שוקלים בין 36 - 50 ק"ג וגובהם בין 58 - 69 ס"מ במפרקת. צרופי צבעי הפרווה המקובלים לכלבי דם טהורי גזע הם שחור וחום-צהבהב, חום-אדמדם וחום-צהבהב, או אדמוני. בימי הביניים היו כלבי דם בצבעים אחידים נוספים, כולל כלבי דם לבנים (אנגלית: Talbot hound). צבעים אחידים אלה מופיעים אף בגזעי כלבים אחרים שמוצאם מגזע כלבי הדם הקדום. לכלבי הדם יש בדרך כלל שלד גדול ורוב משקלם מרוכז בעצמותיהם, שהן עבות יחסית לגודל הכלב. פרוותם, אופיינית לכלבי ציד העוקבים אחר עקבות ריח, היא גסה וחסרת שיער רך.

זהו גזע כלבים בעל אופי עדין ונוח ובאותה עת אף בעל כושר התמדה חסר לאות במעקב אחר ריח. בגלל האינסטינקט החזק הטבוע בכלב זה לעקוב אחר ריח, לעיתים קשה לאלפו לצייתנות בידיים בלתי מיומנות.

זהו כלב בעל מזג נוח ומעורר חיבה המתאים לגידול בבית. אולם, דוגמת גזעי כלבים גדולים אחרים, הוא זקוק להשגחה בסביבת ילדים קטנים כיוון שהוא עלול להפילם בגלל משקלו וגודלו.

בהשוואה לכלבים טהורי גזע אחרים, בקרב כלבי הדם קיים שיעור גבוה של מחלות מעיים^[1] כמו כן כלבים אלה סובלים משיעור חריג של מחלות עיניים, עור ואוזניים. יש לבחון באופן תדיר את בריאות עיניו, אוזניו ועורו של כלב זה לאיתור סימני מחלה.

על פי סקר מועדון הכלבנים הבריטי לשנת 2004, תוחלת החיים הממוצעת של כלבי הדם בבריטניה היא 6.75 שנים, דבר המציבם בין הכלבים טהורי הגזע בעלי תוחלת החיים הקצרה ביותר^[2]. כלב הדם הזקן ביותר שאותר בין 82 מקרי מוות בסקר שנערך בבריטניה היה בן 12.1 במותו. גורם המוות העיקרי (34% ממקרי המוות) בין כלבי דם היא מחלת היפוך הקיבה (אנ'). שכיחות מחלת היפוך הקיבה בין כלבי הדם היא מהגבוהות בין גזעי הכלבים. גורם המוות השני בשכיחותו (27%) בין כלבי הדם הוא מחלה ממארת. שיעור המחלות הממאירות בין כלבי הדם דומה לזה שבין גזעי כלבים אחרים, אולם בין כלבי הדם מחלות ממאירות הן גורם מוות בגיל צעיר יותר באופן יחסי (גיל חציוני 8).

כלב הדם, על פי אגדות, טופח לראשונה בשנת 1000 לספירה לערך על ידי נזירים במנזר סנט הוברט (St. Hubert) שבבלגיה. אין ספק כי מוצאו של הגזע מאזור צרפת, אזור ממנו באו גזעים מודרניים נוספים של כלבי ציד העוקבים אחר ריח. גזע כלב הדם שימש ליצירת גזעים נוספים אשר ירשו את חוש הריח המעולה שלו, ביניהם: פוקסהאונד אנגלי, פוקסהאונד אמריקאי, ועוד.

בשלהי המאה ה-19 שימשו כלבי הדם כנושא לציוריהם של ציירים רבים. מראה הכלב המופיע בציורים אלה דומה לדרישות הגזע המודרניות, דבר המצביע על כך כי מהות אופיו של כלב הדם נשמרה לאורך דורות, עוד קודם שהוגדר הגזע באופן רשמי בעידן המודרני. אולם, עורם של הכלבים המופיעים בציוריו של הצייר האנגלי אדווין לדסיר הוא חלק יותר ולא מרובה קפלים ועפעפיהם קטנים יותר מאשר הכלבים המודרניים.

• מועדון כלבי הדם האמריקאי
• מועדון כלבי הדם הקנדי
• מועדון כלבי הדם הבריטי
• כלב דם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)