כדורעף בישראל הוא ענף ספורט בישראל המנוהל על ידי איגוד הכדורעף הישראלי. הכדורעף משוחק בישראל החל משנות ה-20 של המאה ה-20 ונכון ל-2023 הוא השלישי הכי פופולרי במדינה מבחינת ספורטאים רשומים, אחרי כדורגל וכדורסל, אם כי בפער גדול.^[1]

הכדורעף הובא לישראל בשנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי עולים ממזרח אירופה, שם היה הספורט פופולרי במיוחד, ושוחק באופן חובבני בעיקר בקיבוצים, בפרט אלו של תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. הענף החל כספורט עממי ולא תחרותי ושוחק בעיקר בשעות הפנאי ובמחנות קיץ והנופש.^[2] הפופולריות של הענף בקרב ההתיישבות העובדת נבעה הן ממוצאם של התושבים, כאמור, הן מפשטותו של המגרש והן מערכיו של הספורט שתאמו לאלו של הסוציאליזם: משחק קבוצתי המשתף את כל השחקנים, ללא מגע פיזי וללא אלימות, מאפשר לכל אחד להשתתף בו, גם אם הוא לא נולד עם נתונים פיזיים מרשימים, ומקדם שוויון מגדרי, שכן גברים ונשים יכולים לשחק בו יחדיו.

בשנות ה-30 כבר הוכנס הענף למשחקי המכביה ולאליפות הפועל, שנערכה בין 1939 ל-1955 ונחשבה לאליפות המדינה בפועל. בנוסף, ב-1942 נוסד טורניר גביע פסל זייד לזכר אלכסנדר זייד בו השתתפו קבוצות ההתיישבות העובדת, ובמשך שנות ה-40 של המאה ה-20 נערכו משחקי ידידות בין קבוצות היישוב לבין קבוצות הצבא הבריטי. לפיתוח הענף תרם משמעותית דב פרוסק, שהובא לישראל על ידי ברוך בג כדי לשמש מאמן משחקי כדור בתנועת הפועל.^[2] הוא היה הראשון שכתב את חוקי המשחק בעברית ואחד ממארגני אליפות הפועל.

ב-1943 נוסדה ההתאחדות הארצישראלית בכדורעף (כיום איגוד הכדורעף הישראלי). ההתאחדות הצטרפה ב-1947 כחברה מייסדת לפדרציה הבין-לאומית לכדורעף, ונשלטה על ידי מרכז הפועל. ב-1947 גם הוקמה נבחרת ארץ ישראל בכדורעף, שהשתתפה לראשונה בטורניר הפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי בפראג ואומנה על ידי מיכה שמבן.^[2]

עם הקמת מדינת ישראל ב-1948 הפכה נבחרת ארץ ישראל לנבחרת ישראל בכדורעף וב-1949 העפילה לאליפות העולם הראשונה שנערכה בצ'כוסלובקיה, אך לא שיחקה בה בעקבות איחור בקבלת האשרות. עם זאת, היא הופיעה באליפויות העולם של 1952, 1956, 1962 ו-1970. בנוסף, ב-1956 הוקמה נבחרת ישראל בכדורעף נשים והתמודדה באליפות העולם באותה שנה, בה סיימה במקום ה-14.

במהלך מלחמת העצמאות גויסו רבים משחקני הכדורעף לצה"ל, ולכן רק ב-1956 נערכה העונה הראשונה של הליגה הארצית (כיום ליגת העל בכדורעף). בליגה התמודדו 12 קבוצות, כולן מתנועת הפועל, שחולקו לבית צפוני ודרומי. תשע מהקבוצות היו מהתנועה הקיבוצית ושלוש (הפועל חיפה, הפועל תל אביב והפועל יפו) הגיעו מהערים.^[4] אלופת הליגה הראשונה הייתה הפועל בית זרע/אפיקים.^[5] במשך עשרים שנים זכו רק קבוצות מההתיישבות העובדת: הפועל עין שמר (4), הפועל שריד, הפועל נגבה, הפועל המעפיל (9, כולן ברציפות בשנים 1962–1971) והפועל עין המפרץ/כפר מסריק (4, כולן ברציפות בשנים 1972–1975).^[6] ב-1960 נערך לראשונה גביע המדינה בכדורעף, בו זכתה הפועל עין שמר לאחר שגברה בגמר על הפועל עין החורש.^[6] גם במפעל זה שלטו הקיבוצים, כולל שלוש זכיות רצופות של עין שמר ושבע זכיות רצופות של המעפיל, עד זכייתה של הפועל רמת אביב ב-1977.^[2]

ב-1960 נערך לראשונה גם גביע המדינה בכדורעף נשים, בו זכתה הפועל עין שמר, ושנה מאוחר יותר נערכה העונה הראשונה של הליגה הארצית לנשים (כיום ליגת העל בכדורעף נשים), שהסתיימה גם היא בזכייה של עין שמר.^[2] גם בכדורעף הנשים נשמרה שליטתן של קבוצות ההתיישבות העובדת ואגודת הפועל והיא אף נמשכה זמן ארוך יותר מאשר אצל הגברים – כ-22 שנים, כשהקבוצה העירונית הראשונה שזכתה בתואר הייתה הפועל בת ים (גביע ב-1982 ואליפות ב-1987).^[2] מרבית הקבוצות החזקות הגיעו מקיבוצים בהם היו גם קבוצות גברים דומיננטיות, כגון עין שמר, כפר מסריק, המעפיל והעוגן.^[2] הקבוצות הדומיננטיות ביותר בעשורים בהם שלטו קבוצות כדורעף הנשים הקיבוציות היו הפועל נעמן/מטה אשר (תשע אליפויות, כולל רצפים של שלוש וארבע, ושמונה גביעים, כולל שני רצפים של שלושה) הפועל המעפיל (שבע אליפויות, מהן חמש רצופות, ושבעה גביעים רצופים), הפועל כפר מסריק (שלוש אליפויות רצופות ושלושה גביעים רצופים) והפועל מרחביה/יזרעאל (ארבע אליפויות, מהן שלוש רצופות, ושני גביעים). זוכות נוספות בתארים היו הפועל מעברות (גביע), הפועל העוגן (אליפות) והפועל עין המפרץ (אליפות).

ב-1976, כבר בעונתה הראשונה בליגה הלאומית בכדורעף (אז הליגה הראשונה), זכתה מכבי תל אביב באליפות המדינה והפכה לקבוצה העירונית הראשונה, קבוצת מכבי הראשונה והקבוצה הראשונה מחוץ לאגודת הפועל שעושה זאת.^[6] בשנים הבאות רשמו הקבוצות מהערים הישגים נוספים, כגון זכייתה של הפועל רמת אביב בגביע המדינה ב-1977 (הקבוצה העירונית הראשונה שעושה זאת) והזכיות הרצופות של הפועל עירוני קריית אתא בליגה (1977 ו-1978) ובגביע (1979 ו-1980). עם זאת, הדומיננטיות הקיבוצית בענף נשמרה בזכות זכייתה של הפועל העוגן ב-1979 וחמש הזכיות של הפועל המעפיל בין 1980 ל-1985 (כשב-1982 זכתה מכבי תל אביב). ב-1986 זכתה הפועל בת ים בדאבל של אליפות וגביע, אך ב-1987 התאחדו הפועל עין המפרץ/כפר מסריק והפועל חניתה ליצירת מועדון הפועל מטה אשר. הקבוצה המאוחדת זכתה מיד בשני דאבלים רצופים,^[6] ועד סוף המאה ה-20 כבר זכתה בשש אליפויות ושלושה גביעים. בנוסף זכתה הפועל העמקים/זבולון בשני דאבלים רצופים (1995 ו-1996), ובשנת 2000 זכתה הפועל חצור/באר טוביה בגביע המדינה.

בכדורעף הנשים, בין 1983 ל-1995 שלטה הפועל נעמן/מטה אשר כשזכתה בעשר אליפויות ושמונה גביעים, אך ב-1982 זכתה הפועל עירוני בת ים בגביע וב-1987 באליפות, והפכה לקבוצה העירונית הראשונה שזוכה בכל אחד מהתארים הללו. בת ים זכתה בשני גביעים נוספים ב-1986 ו-1991 והפועל הקרייתים זכתה ב-1993, אבל חוץ מהן שלטה מטה אשר ביד רמה בענף.

בראשית העשור הראשון של המאה ה-21 נשמרה המגמה מהמאה הקודמת, במסגרתה זכו קבוצות שונות רבות בתארים, כמעט כולן מהערים: הפועל כפר סבא זכתה באליפות ושני גביעים, מטה אשר בשתי אליפויות ושני גביעים והפועל עירוני קריית אתא בשלוש אליפויות רצופות ושני גביעים. עם זאת, זכייתה של מכבי מוסינזון הוד השרון בדאבל של אליפות וגביע ב-2007 הייתה הפעם האחרונה בה זכתה קבוצה שאינה מכבי תל אביב או הפועל מטה אשר עכו בתואר כלשהו. שתי הקבוצות חלקו מאז במשך 17 שנים את כל התארים, לרוב ברצפים ארוכים: מכבי תל אביב זכתה בעשר אליפויות (2008–2012, 2017, 2021–2024) ושמונה גביעים (2008–2012, 2021, 2023, 2024), ומטה אשר בשבע אליפויות (2013–2016, 2018–2020) ושמונה גביעים (2013–2019, 2022).

בנשים, מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 ועד היום שולטות הקבוצות העירוניות באופן מוחלט, וזכייתה של הפועל עמק חפר בגביע המדינה ב-1997 היא הזכייה האחרונה של קבוצה מההתיישבות העובדת בתואר כלשהו בכדורעף הנשים בישראל. בשלהי המאה ה-20 זכתה הפועל הקרייתים בשלוש אליפויות ובגביע ומכבי חדרה זכתה באליפות ב-1997. במשך יותר מעשור, בין 2000 ל-2011, חלקו הפועל עירוני קריית אתא (תשע אליפויות ושבעה גביעים) ומ.כ. רעננה (שלוש אליפויות וחמישה גביעים) את כל התארים, ובמהלך שנות ה-2010 וה-2020 זכו גם הפועל כפר סבא (שש אליפויות וארבעה גביעים), מכבי חיפה (ארבע אליפויות וחמישה גביעים) ומכבי אשדוד (אליפות וגביע).

ב-15 במרץ 2020, בעקבות מגפת הקורונה בישראל והשפעת מגפת הקורונה על הספורט, הכריז איגוד הכדורעף הישראלי על ביטול עונת 2019/2020 בכל הליגות.^[7] בליגות העל לגברים ולנשים הוחלט שלא יהיו עולות ויורדות, ושהאלופה תהיה הקבוצה שהייתה במקום הראשון לפני הפסקת העונה. כך זכו בתואר הפועל מטה אשר עכו בגברים והפועל כפר סבא בנשים.^[8]

מדיה וקבצים בנושא כדורעף בישראל בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של איגוד הכדורעף הישראלי
• מרק ורטהיים וחיים קאופמן, קווי יסוד בהתפתחותו ההיסטורית, החוקתית והטכנית-טקטית של משחק הכדורעף בעולם ובישראל, המכללה האקדמית בוינגייט, 2002

כדורעף בישראל ישראל
ליגות וגביעי גברים	ליגת העל • הליגה הלאומית • גביע המדינה
ליגות וגביעי נשים	ליגת העל לנשים • גביע המדינה לנשים
תחרויות עבר	גביע פסל זייד