יצחק רפאל
 | |||||||
| יצחק רפאל, 1989 | |||||||
| לידה |
5 ביולי 1914 סאסוב, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 באוגוסט 1999 (בגיל 85) ירושלים, ישראל | ||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| תאריך עלייה | 1935 | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סנהדריה, ירושלים | ||||||
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים, בית המדרש לרבנים באמריקה | ||||||
| מפלגה |
מפד"ל | ||||||
| סיעה | חזית דתית לאומית, הפועל המזרחי, מפד"ל | ||||||
| בן או בת זוג |
גאולה בת-יהודה | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
|
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
יצחק רפאל (וֶרפֶל) (5 ביולי 1914 – 3 באוגוסט 1999) היה ממנהיגי המפד"ל וכיהן מטעמה כחבר הכנסת ושר. חתן פרס ביאליק ופרס הרב קוק על מפעליו בתחום הספרות התורנית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בסאסוב אשר בגליציה, לשמואל-צבי ואסתר ורפל. . תקופה קצרה בחייו למד אצל הרב שלמה שיקלר, בתר"ץ הלך להיבחן ישיבת חכמי לובלין לשם כך למד 200 דפי גרמא בעל פה, כשהגיע להיבחן קיבל אותו הרב מאיר שפירא בזכות דבר תורה שאמר, לאחר שלושה שבועות עזב רפאל את יח"ל בשל תחושת זרות. לאחר מכן המשיך בלימודי הקודש לצד לימודי מתמטיקה פיזיקה ולטינית. משם התקדם ללימודים בגימנסיה היהודית בלבוב, בלימודיו שם התעניינותו עברה לספרות ולהיסטוריה. בד בבד עם לימודי החול המשיך בלימודי הקודש בבתי כנסת מקומיים. בלבוב היה חבר תנועת תורה ועבודה הפועל המזרחי, ממייסדי בני עקיבא בפולין וראש מחלקת "ההכשרה" של "החלוץ-המזרחי" בפולין.
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלה לארץ ישראל בניסן תרצ"ה, ובהמלצת הרב מרדכי אהרנפרייז החל ללמוד באוניברסיטה העברית בחוגים למקצועות היהדות והיסטוריה כללית וקיבל תואר במאי 1940.[1]
נישא לסופרת גאולה בת-יהודה (בת הרב יהודה לייב פישמן מימון) והמשיך ללמוד יחד איתה באוניברסיטה העברית, בהמשך סיים לימודי תואר שני במדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.
היה פעיל ב"הגנה" וסייע בתורניות שמירה, שימש כמורה בבית-הספר "מעלה" בירושלים שם הנהיג שיטה משלו ללימודי היסטוריה יהודית.
לבקשת חמיו החל לנהל את "מוסד הרב קוק" תפקיד אותו מילא עד מותו. בקתופה זו היה פעיל בתחום הספרות הדתית, ערך את השבועון הדתי "במישור" (היה פעיל במשך שבע שנים)[2] והוציא את כתבי העת "אמנה" ו"ארשת", במקביל ערך את כתב העת סיני.
פרסום ספרו על החסידות בגיליונות סיני העניק לו שם כבעל ידע בחסידות והרצה בבמות שונות על תולדות החסידות, היה לו אף פינה קבועה במוצאי שבת ברדיו קול ירושלים.
פעילות פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שימש כמנהל "המחלקה למלאכה ולמסחר זעיר" בסוכנות היהודית.
בשנת 1942 היה נציג הפועל המזרחי בהנהלת "מגבית ההתגייסות", והחל בשנת 1944 היה חבר "הוועד הלאומי".
בתקופת מלחמת העצמאות כיהן הן כחבר "ועדת המוסדות לענייני ירושלים", הן כמנהל "המשרד לנפגעי המלחמה" והן כחבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש מחלקת העלייה, תפקיד אותו מילא עד 1953.
כיהן כחבר הכנסת ברציפות מהכנסת השנייה ועד הכנסת השמינית. במשך כל תקופת כהונתו היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בכנסת השלישית והשמינית שימש יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט.
היה סגן שר הבריאות (1961–1965), תקופה בה התחוללה פרשת תל גיבורים. סערה ציבורית שהתחוללה בעקבות הפרשה הביאה את ראש הממשלה למנות, ב-25 באוקטובר 1964, ועדת חקירה בראשות שופט בית המשפט המחוזי משה גולן. בדו"ח שהגישה הוועדה נקבע שנמצא דופי בהתנהגותו רפאל,[3] ובעקבות זאת התפטר רפאל מתפקידו כסגן שר הבריאות.[4] לאחר שהופעל עליו לחץ ציבורי ויתר רפאל על חסינותו כחבר הכנסת,[5] והוגש נגדו כתב אישום בחשד שלקח שוחד בדמות תרומות למוסד הרב קוק, שבראשו עמד. הוא זוכה, משום שהעד המרכזי יהודה שפיגל, שהורשע לפניו, סירב להעיד נגדו.[6]
רפאל כיהן כשר הדתות בשנים 1974–1976 בממשלתו של יצחק רבין. טרם מונה לשר, פנה יהודה שפיגל אל גולדה וביקש שלא ימונה רפאל לשר בגלל פרשת תל גיבורים,[7] אך בקשתו של שפיגל לא סיכלה את המינוי.[8][9] במהלך כהונתו כשר, ביקר את פעילות תנועת גוש אמונים, שביצע מבצעי התנחלות ביהודה ושומרון ללא אישור הממשלה, ושפעיליה התעמתו עם חיילי צה"ל שהגיעו לפנותם.[10] תמך בהסכם הביניים בין ישראל למצרים בספטמבר 1975[11] ופעל למען החזרת עקורי איקרית ובירעם לכפרם.[12] גישתו המדינית המתונה הביא לחיכוכים עם קבוצת "צעירי המפד"ל", קבוצת פעילי המפלגה שהייתה גם פעילה בהקמת תנועת "גוש אמונים".[13]
רפאל נמנע, יחד עם זבולון המר, בהצבעת אי אמון בממשלה ב־14 בדצמבר 1976, הצעת אי אמון שהגישה החזית הדתית התורתית (אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל) בשל חילול השבת שנגרם, לטענתם, כשחלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה־F-15 הראשונים שהגיעו לחיל האוויר.[14] שבוע אחר כך, החליט ראש הממשלה רבין, בהתייעצות עם שר המשפטים חיים צדוק, לראות בהצבעתם זו כהתפטרות.[15] מיד אחר כך החלו "צעירי המפד"ל" לפעול להדחת רפאל מהנהגת המפד"ל לבחירות הבאות, שנקבעו למאי 1977.[16][17] ב-20 במרץ, נערכו בחירות פנימיות במפד"ל בהם הודח מהרשימה לכנסת.[18][19] רפאל פנה לבית המשפט בבקשה לביטול הבחירות,[20] ובמקביל ביקש לרוץ ברשימה עצמאית לכנסת.[21] לבסוף, לאחר שפנייתו לבית המשפט נדחתה, החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא לרוץ לכנסת שוב.[23]
בשנים 1957-1956 עשה עבודת מחקר באוניברסיטת לונדון וב-Jew's College. קיבל תואר דוקטור בספרות מבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק בהדרכתו של הרב פרופסור שאול ליברמן. על עבודת הדוקטורט בנושא "ספר המנהיג" לרבי אברהם הירחי זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל. בשנת תשמ"ו זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.
בנוסף, שימש כחבר הנהלת המפד"ל וחבר "המרכז העולמי של המזרחי - הפועל המזרחי", יו"ר הנהלת "מוסד הרב קוק" ו"יד הרב מימון".
רפאל הגיש נגד העיתונאית סילבי קשת קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע, משום שטענה שביקר במועדונים מפוקפקים וכי יש לו קשרים עם אנשי העולם התחתון.[24] קשת הגישה נגדו תביעה אזרחית, על שטען כי בכתבתה "הגדישה את הסאה, גם לפי דרכה, במידת השקרים ובהיקף העלבונות".[25] השניים התפשרו מחוץ לבית המשפט והבהירו כי לא התכוונו לפגוע זה בזה. קשת הצהירה כי לא היה יסוד לדברים ולמשמעויות שפורסמו בכתבתה.[26]
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנו היחיד (שנפטר עוד בחייו של רפאל) היה הרב שילה רפאל, חבר בית הדין הרבני בירושלים, ורב שכונת קריית משה בירושלים.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סאסוב - מצבה לעירתי, ספריית במישור, ירושלים ה'תש"ו, באתר אוצר החכמה
- לא זכיתי באור מן ההפקר, אוטוביוגרפיה, הוצאת ידיעות ספרים (עידנים) 1981, באתר אוצר החכמה
- ספר החסידות, הוצאת אברהם ציוני, תל אביב תשט"ו, באתר אוצר החכמה
- ראשונים ואחרונים, הוצאת אברהם ציוני, תל אביב תשי"ז, באתר אוצר החכמה
- על חסידות וחסידים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"א, באתר אוצר החכמה
- לשאלת ניתוחי מתים, הוצאת הפועל המזרחי, באתר אוצר החכמה
- כתבי רבי יעקב עמדין ביבליוגראפיה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ז, באתר אוצר החכמה
- החסידות וארץ - ישראל, ירושלים ת"ש, באתר אוצר החכמה
- מדריך ביבליוגרפי לספרות ציונות דתית, הוצאת מוריה, ניו יורק תש"ך, באתר אוצר החכמה[27]
- על עזיבת הארץ לצמיתות, ירושלים תשי"ד, באתר אוצר החכמה
- ממעיינות הפולקלור החסידי, הוצאת אחיאסף, ירושלים תש"ו, באתר אוצר החכמה
- ירח האיתנים, הלכות לחיילים, ירושלים תש"ב, באתר אוצר החכמה
- שבעה בפולין : מסע בין קברי אחים, ירושלים תש"מ
תדפיסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רש"י בתשובותיו, ירושלים תש"א (תדפיס מספר רש"י)
- כתבי הפרופ' הר"ש אסף : רשימה ביבליוגרפית, ירושלים ת"ש (תדפיס ממאסף "יבנה" ספר ב, ת"ש)
- גאון וצדיק - מראשוני הציונות בגליציה : רבי שרגא פייבל שריאר מבוהורידשני, ירושלים תשמ"ט (תדפיס מקובץ "שרגאי ג'".)
- התוספות ורב האי גאון, לונדון תשכ"ז, (תדפיס מתוך ספר היובל לכבוד הרב הראשי ר' ישראל ברודי, לונדון, תשכ"ז)
- כתבי הרב משה אביגדור עמיאל : רשימה ביבליוגרפית, ירושלים תש"ג, (תדפיס מ"ספר היובל" להרב מ.א.עמיאל)
- לתולדות הקהלה האשכנזית בארץ - ישראל, מוסד הרב קוק תרצ"ט, (תדפיס מסיני), באתר אוצר החכמה
- כתבי הגרא"י קוק זצ"ל, ירושלים תרצ"ח (תדפיס מקובץ אזכרה), באתר אוצר החכמה
- ד"ר בנימין מנשה לוין : רשימה ביו-ביבליוגרפית, ירושלים ת"ש, (תדפיס מתוך 'ספר היובל' לד"ר ב.מ.לוין)
- תערוכת רש"י בירושלים, ירושלים ת"ש, תדפיס מ'במישור' שנה א', גליונות כ"ז-כ"ח, כ"ט, ל', ל"א
ספרים בעריכתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנציקלופדיה של הציונות הדתית, מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ח - תשס"א.
- ארשת, ספר שנה לחקר הספר העברי, מוסד הרב קוק, תשי"ט - תשמ"א (ו' כרכים), באתר אוצר החכמה
- ארשת, (ספר שנה של אגוד סופרים דתיים), ירושלים תש"ד, באתר אוצר החכמה
- משה מת, הנהגת מהרש"ל, ירושלים תשכ"א, באתר אוצר החכמה
- יהודה אלקלעי, כתבי הרב יהודה אלקלעי - א, ב, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ד, באתר אוצר החכמה
- רבי אברהם בן נתן הירחי, ספר המנהיג חלק א, חלק ב, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ח, באתר אוצר החכמה
- זכר מרדכי, ספר זכרון למרדכי נורוק, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ז, באתר אוצר החכמה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצחק רפאל, באתר הכנסת - יצחק רפאל, באתר כנסת פתוחה
- דוד תדהר (עורך), "יצחק ורפל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 603
- רשימת המאמרים של יצחק רפאל באתר רמב"י
- רשימת הפרסומים של יצחק רפאל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רפאל בשן, מעולם לא עשיתי דבר בניגוד לחוק או לתורה, מעריב, 31 ביולי 1970
- ליטל לוין, ח"כ יצחק רפאל נגד מערכת המשפט, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2011
יצחק רפאל (1914-1999), דף שער בספרייה הלאומית- עתי"ם, מת ד"ר יצחק רפאל, באתר גלובס, 3 באוגוסט 1999
- יצחק אלפסי, כתבי יצחק רפאל : רשימה ביבליוגרפית, הוצאת דעת תורה, ירושלים תשמ"ח.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הר הצופים, הצופה, 1 במאי 1940
- ^ שם פרסם מאמרים תחת השמות: י. שמואלי; י. בר"ש; י. בן אסתר; י. גואל; א. השילוני ועוד.
- ^ טדי פרויס, רפאל ידע על עסקת השוחד בפרשת ביה"ח בתל גיבורים, דבר, 5 באוקטובר 1965, המשך
- ^ סגן שר הבריאות התפטר, דבר, 22 במרץ 1965, המשך
- ^ הכנסת החליטה ליטול החסינות מחה"כ י. רפאל, דבר, 15 ביולי 1965
- ^ רפאל זוכה מחוסר הוכחות, דבר, 17 בספטמבר 1965, המשך
- ^ עו"ד שפיגל פנה לגולדה לא לצרף את רפאל לממשלה, מעריב, 1 במרץ 1974
- ^ אולם ראו: דן מרגלית, ראיתי אותם עמ' 215.
- ^ שאול הון, אחרי 10 שנות שתיקה, כולל ישיבה בכלא, יהודה שפיגל החזיר את פרשת יצחק רפאל לשולחן ראש-הממשלה, מעריב, 3 במרץ 1974
- ^ יוסף וקסמן, רפאל: המתנחלים אינם מתנהגים כיאות בזמן פינוי, מעריב, 13 במרץ 1975
- ^ מאיר הראובני, רפאל נתקל בביקורת חריפה בסיירו ביישובי המפד"ל בגולן, מעריב, 5 בספטמבר 1975
- ^ טוביה מנדלסון, רפאל יפעל להחלטה ממשלתית על החזרת עקורי ברעם ואקרית, דבר, 16 ביולי 1975
- ^ אברהם תירוש, המנהיגים עייפים ־ הצעירים רוצים מפד"ל חדשה, מעריב, 28 בדצמבר 1976
- ^ יעל גרינפטר, 20.12.1976 /חילול שבת הוביל למשבר קואליציוני, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2010
- ^ בורג רפאל והמר חדלו לכהן כשרים, דבר, 21 בדצמבר 1976
- ^ אברהם תירוש, השלב הבא במפד'ל: הדחתו של יצחק רפאל מההנהגה, מעריב, 20 בינואר 1977
- ^ מנסים למנוע מוורהפטיג מקום שני במפד"ל הצעירים פועלים נגד רפאל, דבר, 6 במרץ 1977
- ^ אברהם תירוש, המהפכנים הצעירים במפד"ל הסתפקו בחצי־הפיכה, מעריב, 22 במרץ 1977
- ^ הדחת רפאל, מעריב, 21 במרץ 1977
- ^ סיעת רפאל פונה להליכים משפטיים, דבר, 24 במרץ 1977
- ^ סיעת רפאל תבקש מוועדת הכנסת הכרה כסיעה עצמאית, מעריב, 7 באפריל 1977
- ^ "ליכוד ותמורה" לא תופיע ברשימה עצמאית, דבר, 8 באפריל 1977
- ^ נדחתה בקשת יצחק רפאל וחבריו לבטל הבחירות במפד"ל, דבר, 6 באפריל 1977[22]
- ^ יהושע כהנא, "לא מודים בעובדות, כופרים באשמה", מעריב, 7 באפריל 1970
- ^ סילבי קשת תובעת לירה אחת מח"כ רפאל, מעריב, 28 במאי 1970
- ^ יהושע כהנא, המשפט של רפאל נגד קשת הסתיים ב"הצהרת פשרה", מעריב, 25 ביוני 1970
- ^ ראו גם: ספרות ציונית דתית, ירושלים תש"ה, באתר אוצר החכמה
| השרים לשירותי הדת בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
| שרי הדתות (1948–2003) | יהודה לייב מימון • חיים משה שפירא • יעקב משה טולידאנו • זרח ורהפטיג • יצחק רפאל • חיים יוסף צדוק • אהרן אבוחצירא • יוסף בורג • שמעון פרס • זבולון המר • אבנר שאקי • יצחק רבין • שמעון שטרית • בנימין נתניהו • אלי סויסה • יצחק לוי • יצחק כהן • יוסי ביילין • אשר אוחנה • אריאל שרון | 
|
| השרים לשירותי דת (2008 ואילך): |
יצחק כהן • יעקב מרגי • נפתלי בנט • דוד אזולאי • יצחק וקנין • יעקב אביטן • מתן כהנא • נפתלי בנט • מיכאל מלכיאלי | |
| יושבי ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת | |
|---|---|
|
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
