יפה לנצח
 | |
| מבוסס על |
Everybody’s Right  |
|---|---|
| בימוי |
פאולו סורנטינו |
| תסריט |
Umberto Contarello, פאולו סורנטינו |
| שחקנים ראשיים |
טוני סרווילו Pasquale Petrolo Claudio Gregori ג'וליו ברוגי Roberto Herlitzka איזבלה פרארי Massimo De Francovich פאני ארדן Stefania Barca איבן פרנק Lorenzo Gioielli Paolo Mazzarelli Giusi Merli Anita Kravos ורנון דובטשף Iaia Forte Pamela Villoresi Carlo Buccirosso Carlo Verdone Sabrina Ferilli Dario Cantarelli Galatea Ranzi ג'ורג'ו פזוטי Serena Grandi פרנקו גרציוסי לוקה מרינלי Massimo Popolizio Giulia Di Quilio בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| צילום |
לוקה ביגאצי |
| מדינה |
איטליה, צרפת |
| חברת הפקה |
Medusa Film, France 2, פאתה, Indigo Film |
| חברה מפיצה |
Medusa Film |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
21 במאי 2013 |
| משך הקרנה |
142 דק' |
| שפת הסרט |
איטלקית |
| סוגה |
דרמה קומית |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 greatbeauty |
| פרסים |
|
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
יפה לנצח (באנגלית: The Great Beauty) הוא סרט דרמה איטלקי משנת 2013 בבימויו של פאולו סורנטינו, בכיכובו של טוני סרבילו. הסרט מתאר את חייו של ג'פ גאמברדלה, עיתונאי וסופר איטלקי שמצליח למצוא את עצמו בזרם האמנותי והחברתי של רומא המודרנית, תוך שהוא מתמודד עם חרטות ואכזבות מהעבר. הסרט זכה לשבחים רבים על הסגנון הוויזואלי המרהיב שלו והשאלות הפילוסופיות שהוא מעלה על חיים, אהבה ומשמעות.
הוא הוקרן בבכורה בפסטיבל קאן 2013, שם הוא הוקרן בתחרות על דקל הזהב. [1] הוא הוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו 2013,[2] בפסטיבל הסרטים השחורים של טאלין 2013, ובפסטיבל הקולנוע האירופי של רייקיאוויק 2013.
הסרט זכה בסרט הזר הטוב ביותר בטקס האוסקר ה-86[3] וכן בפרס גלובוס הזהב ובפרס באפט"א באותה קטגוריה. עם תקציב הפקה של 9.2 מיליון אירו, הסרט הכניס למעלה מ-24 מיליון דולר ברחבי העולם.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'פ גאמברדלה (טוני סרבילו), גבר כריזמטי בשנות ה-60 לחייו, חי ברומא ונהנה מחיי החברה הגבוהה של העיר, כשהוא מוקף באמנים, סופרים ומקורבים לעולם האמנות והתרבות. לאחר הצלחת הרומן הראשון שלו בצעירותו, ג'פ לא כתב ספר נוסף, ובמקום זאת הפך לעיתונאי שמתמחה במאמרים נוקבים. במקביל לחיי הלילה המפוארים שהוא מנהל, הוא מתחיל להתמודד עם הריקנות שהוא מרגיש ועם משבר קיומי בעקבות זכרונות מהעבר ואובדן אנשים קרובים. הסרט חוקר את חייו דרך מסע פנימי שבו ג'פ מחפש את "היופי הנצחי" שבחיים, ובו הוא פוגש דמויות שונות המייצגות צדדים שונים של החיים ברומא.
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טוני סרבילו בתפקיד ג'פ גאמברדלה
- קרלו ורדונה בתפקיד רומנו
- סברינה פרלי בתפקיד ראמונה
- גלוריה סרנה בתפקיד אליסיה דה סנטיס
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]"יפה לנצח" זכה לשבחים רבים בזכות הוויזואליות המרשימה, הבימוי המעודן, והאופן שבו הוא משלב בין ביקורת חברתית לבין התבוננות קיומית עמוקה. הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 2014, ובנוסף בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ופרס באפט"א לסרט הזר הטוב ביותר. רבים מהמבקרים השוו את הסרט לסרטיו הקלאסיים של פדריקו פליני, במיוחד ל"לה דולצ'ה ויטה".
באתר Rotten Tomatoes, הסרט קיבל ציון של 91% על סמך 164 ביקורות. באתר Metacritic, הסרט קיבל ציון של 86 מתוך 100, שמעיד על ביקורות חיוביות מאוד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יפה לנצח
"יפה לנצח", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"יפה לנצח", באתר AllMovie (באנגלית)
"יפה לנצח", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"יפה לנצח", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"יפה לנצח", באתר Metacritic (באנגלית)
"יפה לנצח", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Festival de Cannes. Official Selection 2013: In Competition". Cannes. נבדק ב-2 בנובמבר 2013.
((cite web)): (עזרה) - ^ "Toronto film festival 2013: the full line-up". The Guardian. London. 23 ביולי 2013. נבדק ב-24 ביולי 2013.
((cite news)): (עזרה) - ^ "Oscars 2014: Full list of winners". BBC News. 3 במרץ 2014. נבדק ב-2014-03-03.
((cite news)): (עזרה)
| פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| 1947-1955 (לשם כבוד) | מצחצחי הנעליים (1947) • מר וינסנט (1948) • גונבי האופניים (1949) • מעבר לחומות (1950) • רשומון (1951) • משחקים אסורים (1952) • (לא הוענק פרס) (1953) • השער לגיהנום (1954) • מיאמוטו מוסאשי (1955) | |
| 1956-1960 | לה סטרדה (1956) • לילות כביריה (1957) • זה הדוד שלי (1958) • אורפאו נגרו (1959) • מעיין הבתולים (1960) | |
| 1961-1980 | מבעד לזכוכית האפלה (1961) • רק בימי ראשון (1962) • שמונה וחצי (1963) • אתמול היום ומחר (1964) • החנות ברחוב הראשי (1965) • גבר ואישה (1966) • רכבות נשמרות היטב (1967) • מלחמה ושלום (1968) • Z (1969) • חקירתו של אזרח העומד מעל לכל חשד (1970) • הגן של פינצי קונטיני (1971) • סוד הקסם הבורגני (1972) • לילה אמריקאי (1973) • זיכרונות (1974) • שומר היערות (1975) • שחור ולבן בצבעים (1976) • כל החיים לפניו (1977) • הכינו את הממחטות (1978) • תוף הפח (1979) • מוסקבה אינה מאמינה בדמעות (1980) | |
| 1981-2000 | מפיסטו (1981) • לאהוב מחדש (1982) • פאני ואלכסנדר (1983) • מהלכים מסוכנים (1984) • הסיפור האמיתי (1985) • התנקשות (1986) • החגיגה של באבט (1987) • פלה הכובש (1988) • סינמה פרדיסו (1989) • מסע של תקווה (1990) • מדיטראנו (1991) • הודו-סין (1992) • הפיתוי היפה ביותר של חיי (1993) • שמש בוגדנית (1994) • שושלת אנטוניה (1995) • קוליה (1996) • שאלה של אופי (1997) • החיים יפים (1998) • הכל אודות אמא (1999) • נמר, דרקון (2000) | |
| 2001-2020 | שטח הפקר (2001) • אי שם באפריקה (2002) • שיחות נפש (2003) • הים שבפנים (2004) • צוצי (2005) • חיים של אחרים (2006) • הזייפנים (2007) • פרידות (2008) • הסוד בעיניהם (2009) • בעולם טוב יותר (2010) • פרידה (2011) • אהבה (2012) • יפה לנצח (2013) • אידה (2014) • הבן של שאול (2015) • הסוכן (2016) • אישה פנטסטית (2017) • רומא (2018) • פרזיטים (2019) • עוד סיבוב (2020) | |
| 2021-היום | הנהגת של מר יוסוקה (2021) • במערב אין כל חדש (2022) • אזור העניין (2023) | |
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
