הרב יעקב מנדלבוים (או מנדלבאום; כונה: ר' יעקב אזולאי, וכן ר' יענק'ל שוחט; כסלו תר"כ, 1859 – י"ז בשבט תר"צ, פברואר 1930) היה ראש השוחטים בירושלים, מעסקני הציבור בעיר, ממייסדי אגודת נחלת ישראל - רמה ושכונת בית וגן.

נולד בטורוב, פלך מינסק שברוסיה הלבנה (בתחום המושב היהודי), לרב ברוך מנדלבוים וללאה לבית טייטלבוים. בשנת תרל"ד (1874), בהיותו בן ארבע עשרה, עלה עם הוריו ותשעת אחיו ואחיותיו לארץ ישראל והמשפחה התיישבה בירושלים. למד בישיבות ירושלים, ונודע בכינוי "העילוי מטורוב".

בשנת תרל"ח (1878) נישא לפייגה, בת הרב בכור חיים יוסף דוד אזולאי, מצאצאי החיד"א. היה מראשוני מאה שערים, ויזם את הקמת בית כנסת החסידי "בית ברוך", שהיה בית הכנסת הראשון לעדת החסידים מחוץ לחומת העיר העתיקה.

בשנת תרמ"ו (1886) התמנה לרב בטולה שברוסיה, אך כעבור זמן קצר שב ארצה. באותה שנה היה ממייסדי אגודת "נחלת ישראל – רמה", שפעלה להקמת יישוב יהודי ליד נבי סמואל. בשנת תרמ"ז (1887) היה ממייסדי ועד השחיטה הראשון לעדת האשכנזים בירושלים, ומאז שימש ראש השוחטים בירושלים עד סוף ימיו.

היה מעסקני הציבור בירושלים. בשנת תרס"ח (1908) יצא לאיסטנבול כציר מטעם יהודי ארץ ישראל בבחירת החכם באשי. ייסד "חברת ביקור חולים" בשכונת מאה שערים, כמו כן ייסד "חברת משמרת שבת" בירושלים ועמד בראשה עד סוף ימיו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה פעל יחד עם אחיו, שמחה מנדלבוים, בוועד העזרה ליהודי ירושלים שעסק בחלוקת מזון וכסף לנצרכים.

בשנות ה-20 השתתף ביסוד שכונת בית וגן בירושלים, וכיהן כראש ועד השכונה עד סוף ימיו. נפטר בי"ז בשבט תר"צ, ובהלוויתו הספידוהו הרב קוק, הרב יוסף גרשון הורוביץ וכן נכדו יהודה זרחיה סגל, שהיה אז כבן שמונה. נקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים. כשלושה חודשים לאחר פטירתו נפטר אחיו שמחה מנדלבוים.

בניו נשאו את שם משפחת אשתו – אזולאי. בנו אברהם אזולאי היה מעסקני הציבור הדתי בתל אביב, ממייסדי שכונותיה וחבר מועצת העיר. חתנו הוא הרב שפטיה הלוי סג"ל, מרבני נווה שלום.

• דוד תדהר (עורך), "יעקב מנדלבוים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 657