ינשוף
משמאל: שורה ראשונה ינשוף עצים ינשוף השאול שורה שנייה ינשוף שדות
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	דורסי לילה
תת־סדרה:	תרופודה
משפחה:	ינשופיים
תת־משפחה:	Asioninae
סוג:	ינשוף
שם מדעי
Asio ‏בריסון, 1760

ינשוף (שם מדעי: Asio) הוא סוג של עוף לילה דורס ממשפחת הינשופיים.

בסוג 8 מינים:

• Asio abyssinicus
• Asio capensis
• Asio clamator
• ינשוף שדות (Asio flammeus) – שוכן בנוף פתוח, ונראה גם ביום. חולף וחורף נדיר למדי, ומקנן נדיר ביותר ולא נראה בעשור האחרון בישראל.
• Asio galapagoensis
• ינשוף מדגסקר (Asio madagascariensis)
• ינשוף עצים (Asio otus) – ינשוף שוכן יערות, הנודד בחורף מן הצפון לדרום. יציב, חורף וחולף שכיח בישראל.
• ינשוף השאול (Asio stygius)

גודל הינשופים הוא כגודל תרנגולת צעירה, אך בגלל נוצותיהם התפוחות הם נראים גדולים יותר מגודלם הממשי. צבעם של הינשופים חום מנומר, הכנפיים והזנב שלהם מחוספסים. רגליהם של הינשופים חזקות מאוד, מכוסות בנוצות ונראות קצרות כשהינשוף עומד, מכיוון שהן מוסתרות ברובן על ידי הגוף. מלבד זאת, כל רגל של הינשוף מצוידת בטפרים חדים, ואצבעותיהם פונות שתיים אחורה ושתיים קדימה. ראשו של הינשוף גדול ורחב, עיניו נמצאות בחלקו הקדמי ומופנות קדימה (כמו אצל בני האדם. אך אצל עופות אחרים מסוגו, עיניים בחלק הקדמי הן תכונה נדירה), ועל ידי כך מקנות לינשוף יכולת ראייה סטריאוסקופית. ככל דורסי הלילה, פרצוף-השמע משמש לקליטת צלילים וניתובם לפתחי האוזניים. צווארו של הינשוף ארוך וגמיש, דבר שמקנה לו יכולת לסובב את ראשו בזווית של עד 270 מעלות, אף יותר מחצי סיבוב ימינה ושמאלה.

הינשוף פעיל רק בלילה וצד את טרפו בצורה הבאה: הוא עף בשקט מוחלט בחושך ואז הוא מתנפל על הטרף, הורג אותו בעזרת טפריו וקורע ממנו חתיכות בעזרת מקורו המאונקל. הינשופים מבחינים בטרף בעזרת עיניהם החדות המותאמות לראייה בלילה, ובעזרת חוש שמיעתם המחודד. לאחר סיום עיכול הטרף, הינשוף מקיא את החלקים שאינם יכולים להתעכל בגופו, כגון: נוצות, עצמות ושערות. גוש השאריות שהינשוף הקיא נקרא צנפה. מזונם העיקרי של הינשופים הוא: עופות קטנים מהם, מכרסמים, זוחלים, חרקים ודגים.

הינשופים חיים בזוגות, והם מחלקים את הטיפול בצאצאים. הנקבה מטילה ביצים, ודוגרת עליהם. הזכר מביא מזון לגוזלים עד שהם לומדים לעוף ומסוגלים להזין את עצמם לבד. הינשופים אינם בונים קנים, אלא גרים במקומות נטושים וחשוכים כמו: גזעים חלולים של עצים, כוכים, סלעים, או קנים נטושים של ציפורים אחרות. הם מטילים בין 2 ל־9 ביצים לבנות (לעיתים נדירות מאוד גודל התטולה הוא 12 ביצים). הגוזלים יוצאים מהביצה עיוורים, ומכוסים בפלומה דקה.

המין הנפוץ בישראל הוא ינשוף העצים^[1], אך ישנה גם פריסה רחבה של תנשמות.

מוטת הכנפיים של ינשוף בישראל היא 166 סנטימטרים בממוצע.

שמו של הינשוף נגזר מקולות הנשיפה שהינשוף משמיע (בדומה לתנשמת שמשמיעה קולות נשימה), ואולי גם מהמילה "נשף", שפירושה "לילה".

הינשוף מוכר בתור סימן לעתידות, אך גם למעשי כשפים ובשורות רעות, וזאת משום העיניים שלו שנראות כאנושיות והקולות שהוא משמיע. ביוון העתיקה, ובעיקר באתונה, הינשוף היה בעל החיים אשר שויך לאלת החכמה - אתנה, פטרונית העיר אתונה. מסיבה זו נעשה לסמל המדע, ואף סמלם של מטבעות אתונה, בהם הוא מופיע בדרך כלל.

במקרא, הינשוף נזכר כאחד מהעופות הטמאים (בספר ויקרא), וכעוף חרבות (בספר ישעיה)

"וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ"

— ספר ישעיה, פרק ל"ד, פסוק י"א.

.

בתלמוד (ברכות, נז:) מובא שהינשוף הוא אחד מהעופות שלא יפה לחלום ונקרא שם בשם קפופא.^[2]

• ינשוף, באתר ITIS (באנגלית)
• ינשוף, באתר NCBI (באנגלית)
• ינשוף, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• ינשוף, באתר GBIF (באנגלית)
• ינשופי ארץ ישראל באתר תצפית לעולם הטבע